מי אמר שאין אינטימיות בסטוצים?
שפת הגוף שלנו גם היא שפה. האופן בו אנחנו נוהגים בפרטנר שלנו בין הסדינים מלמדת הרבה על הכל, ובתכלס, אם זה לא יהיה טוב נעזוב בכל מקרה. אז למה לבזבז זמן?
"לאט. הפעם תיקח את זה לאט", אני אומר לעצמי בפעם המי יודע כמה. כבר כמעט שנה עברה מאז הפעם האחרונה שהייתי בזוגיות ואני עדיין מתקשה לעכל שלא כל אחת נכנסת ישר למיטה. שסקס כבר לא זמין לי ושאני צריך לעבוד בשבילו.
עוד בנושא:
איך אתם מרגישים בבוקר שאחרי סטוץ?
זה סטוץ אחד אבל הוא יהרוס את הכל
שכחתי כמה חשוב לפלרטט, כמה חשוב לייצר ביטחון אצל הצד השני וחתרתי למגע מהר מידי. עברתי כמה נפנופים עד שקלטתי שאני חייב להרגיע, לשנות גישה. שאני כבר לא בזוגיות ועלמת החן הנחמדה שיושבת לפניי לא באמת מכירה אותי, ושגם אם היא משדרת שהיא מעוניינת בי, זה לא אומר שהיא מעוניינת לצלול איתי אל בין הסדינים ובטח שלא מיד.
אז יצא שהברחתי כמה יפהפיות. על חלקן אני מצטער יותר ועל חלקן פחות. מה שבטוח, כואב לי שאני שוב נמצא במקום האבוד הזה שמנסה לייצר קרבה ולא מכיר דרך טובה יותר לעשות את זה מסקס. זה ממש לא קל להתקרב לאנשים. לפתוח את הלב זה דבר שבשלב מסוים התחלתי לחשוב שעשיתי קצת יותר מידי. זה השאיר אותי פגיע פעמים רבות מידי והסקתי שהגיע הזמן לנהוג אחרת.
עם כל שריטה חדשה על הלב, מנגנון ההגנה הופך חזק יותר, עד כדי כך שהוא כבר נהיה לחלק ממני. אז אני לא רוצה לפתוח את הלב כל כך מהר ולהכניס מישהי אל תוך העולם הפנימי שלי מחשש להיפגע, אבל מאד רוצה לחוש שוב קרבה, לחלוק אינטימיות עם מישהי שתתמזג איתי אל תוך השגרה ותשרה עליה נעימות ורוך. אך מה נשאר חוץ מסקס? איך עוד תתקרב לבנאדם מבלי להיפתח אליו אם לא דרך האקט האינטימי מכולם?
סערה בכוס תה
האחד בספטמבר היום ונזכרתי בחברה שלי משנה א'. "נעמה, נכון?" צעקתי לה מהרכב בעודי מחפש חניה אחרי אימון כדורסל. היא ישבה על ספסל ושוחחה בטלפון. שיערה החום והמבריק הצליח לסנוור אותי, למרות שכבר הייתה שעת ערב. לרגע היה נדמה שכל פנסי הרחוב מכוונים לספסל שלה.
"אתה גר פה בשכונה?" שאלה בחיוך של שכנים-שכנים. הלימודים רק התחילו וכמעט כל יום גיליתי יפיפייה אחרת מהבינתחומי שגרה לידי. "אני מוצא חניה ותעלי לכוס תה. קריר פה על הספסל ואני אוהב להכיר את השכנים שלי". זה נגמר בהרבה יותר מכוס תה. נעמה ואני פתחנו את שנת הלימודים בסקס חסר עכבות שהתחיל בסלון, עבר למיטה וזכה להדרן במקלחת.
הייתה לנו כימיה מדהימה. מהרגע שאחזה בגבריותי, הבנתי שאותה ואותו אסור להפריד לעולם. היא הרגישה אותי וידעה בדיוק איך לגעת. הנשימות העמוקות שלה אט אט הפכו לאנחות רכות ומחויכות שלא נתנו לי מרגוע. רק רציתי להמשיך ללא הפסקה להפיק ממנה את המנגינה הערבה הזאת, כשגופינו צמוד ולח ובזמן שידיה ומידי פעם ציפורניה, משייטות לי על הגב ללא מסלול ידוע מראש. הערצנו את הגוף אחד של השניה. לקחנו את הזמן להכיר אותו תוך כדי וכשהגענו לרגעי השיא לא יכולנו להפסיק לחייך.
הייתי בטוח שהיא נשארת איתי באותו לילה. חשבתי שהיה לנו חיבור מדהים שהיא לא תרצה לנתק. אך אחרי זמן מה היא התארגנה ונשקה לי לשלום. לא הבנתי איך זה שכרגע היה כאן סקס מכוכב אחר והיא פשוט הלכה. הסקס עם נעמה היה יותר אינטימי וקרוב מכל אישה אחרת ששכבתי איתה אחרי כמה דייטים של שאלות ותשובות. שאלתי את עצמי האם במקום לנסות לייצר קרבה, פשוט נוכחנו לדעת שהיא שם? אולי יצרנו אותה, אך בתקשורת אחרת, לא מילולית? ואם אכן נוכחנו שאנחנו קרובים משחשבנו, אולי עכשיו יש לנו אחריות כלפי זה. אולי זה משהו שכדאי לשמור עליו למרות ששנינו רק רצינו סטוץ.
לא ויתרתי ואכן, נעמה ואני בילינו כל שנה א' בזוגיות טובה. אחת מהטובות שהיו לי. ברגע קט של חולשה ולמרות שהיא תמיד אהבה לצחוק על זה שהיא לא לקחה אותי ברצינות בהתחלה, היא הודתה שכבר באותו ערב שהתחיל בכוס תה היה משהו שונה. הסיפור של נעמה לא מוזר בעיני. לא מפתיע אותי כשמישהו נכנס לסטוץ ומוצא להפתעתו משהו אחר. עוצמתי יותר. חיבור כימי בין אנשים שמתחברים במגע, תנועה, מבטים וקול. ללא מילים. הרי בסופו של יום, מה שמאפשר לייצר את הקרבה זה תקשורת, ומי אמר שתקשורת יש רק במילים?
כשנעמה ואני שילבנו שפתיים בפעם הראשונה, כשהרגשתי כמה רכות וחושניות הן שפתיה ואת האופן בו הן לופתות את שפתיי, זו הייתה ההיכרות הטובה ביותר שיכולתי לעשות עם הנפש העדינה שלה והבנת העוצמות שיש לה כשהיא מתפרצת. היכרות ממקור ראשון עם האופן בו היא מרגישה ואוהבת להרגיש.
כשנעמה ליטפה לי את החזה ושרטה אותו מעט תוך שהכניסה את לשונה לפי, היא הבינה כמה על אף החזות העדינה, אני מקבל בברכה את היצרים שלה, ושהגבר שזרועותיו סביבה כרגע לא נרתע מכמה שריטות. כשחפנתי את ישבנה והפלקתי לו קלות, הבנו ששנינו שובבים ופיתחנו ציפייה לבאות. כשסיבנתי אותה ביסודיות מכף רגל ועד ראש, היא הבינה שאני נהנה לפנק אותה וכמה אני מעריץ את הגוף שלה. כשהיא סיבנה אותי הבנתי כמה היא העריכה את זה.
למה ההיכרות הזאת פחות טובה מכל אותם דייטים בסימן ראיון עבודה? למה אנשים נוטים לחשוב שמסטוץ לא מתפתח קשר? למה? כי בסטוץ אין קרבה? רמת החיבור והקרבה שמתגלה ונוצרת בסקס אינה תלויה בהיכרות מוקדמת והיא מעידה על הרבה יותר ממה שאנשים נוטים לחשוב. שפת הגוף שלנו גם היא שפה. האופן בו אנחנו נוהגים בפרטנר שלנו בין הסדינים מלמדת הרבה על הכל, ובתכל'ס, אם זה לא יהיה טוב אז רובנו יעזבו בכל מקרה, אז למה לבזבז זמן? הנה שוב אני מתחיל. "קח את זה לאט", אמרנו. לא?
כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק. תעשו לייק?
לפנייה לכתב/ת 
