שתף קטע נבחר

שוד הקרקעות הגדול

הקיבוצים מהווים פחות מאחוז מסך האוכלוסייה והם מקווים להשתלט על מאות אלפי דונמים לבנייה בסיוע שר השיכון. ממש אוליגרכיה נדל"נית חדשה

כבר שנים שמדברים על דיור ציבורי, ושנים שגונבים את הדיור הציבורי. למה? כי שר השיכון אף פעם לא בא מתושבי הדיור הציבורי. הוא לעיתים קיבוצניק, שלום לך שר השיכון אורי אריאל, לעיתים משרת אינטרסים של חברות בנייה - אבל אף פעם לא מהדיור הציבורי או ממקומות שבהם משפחות עומדות בפני סכנת פינוי.

 

הדיור הציבורי, לפני כניסת חוק הדיור הציבורי בשנת 1998, מנה כ-100 אלף דירות. כיום מספר הדירות הצטמצם בכ-40 אלף. בכסף שנכנס ממכירות דירות אלו נרכשו רק 250 דירות נוספות. מדוע? אולי לאוצר ולשר השיכון פתרונים.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet

שלום לחלום / שאול רוזנפלד

ציר איתן לשלום / עמי אילון, גלעד שר, אורני פטרושקה

 

אולם בכך לא מסתיימת הסאגה. למרות התעשרות קופת המדינה בכ-2 מיליארד שקלים ממכירות מלאי הדירות בדיור הציבורי, לא עשתה המדינה הרבה לתחזוקת הדירות הנותרות. באחרונה התבשרנו על גזירה/גניבה חדשה - המדינה, בחסות שר השיכון והבינוי, החליט שוב "לנסות את מזלו" ובהחלטה שנוגדת את דעתם של היועץ המשפטי של מנהל מקרקעי ישראל, וגם זו של היועץ המשפטי לממשלה - ולהעביר את ההחלטה במנהל לטובת הפשרת אדמות הקיבוצים לבנייה.

 

רבים ודאי יקפצו וישאלו מה הבעיה? הרי הקיבוצים קיבלו את האדמות מהמדינה וכעת הם מממשים את זכותם על הקרקע. ובכן, שקר וכזב. הקיבוצים קיבלו את הקרקע על מנת לעבד אותה חקלאית. מרגע שחקלאות אינה הבסיס שעליו מסתמכים הקיבוצים - עליהם להחזיר אחר כבוד את הקרקעות של הציבור כולו לרשות הציבור. ומה נעשה עם אלו שעדיין מעבדים את אדמותיהם? ובכן, כאן התשובה קלה ביותר. כל מי שמעבד את אדמותיו למחייתו ימשיך להחזיק בקרקע ובכך תם הדיון. אולם, כל אלו שעשו "שינוי ייעוד" לקרקע בצורה לא חוקית, כמו קניון על כביש החוף, או צימרים, או בתי קפה או מחסנים ועוד ועוד, כל אלו שכעת עושים צחוק מהמדינה ומהמטרה שלשמה הוענקה להם הקרקע, ישיבו את הקרקעות למדינה.

 

למה? לא מגיע להם משהו על השנים שבהן הם עיבדו את הקרקע? הרי הם חלוצים. ובכן, לשאלה זו אין תשובה פשוטה והיא די מורכבת. ראשית, מגיע להם. אבל מה מגיע להם זו שאלה חשובה. לא מגיע להם את אשר הם מבקשים בחמדנות ובגרגרנות, שהרי חלוציותם הפכה למנוף להון נדל"ני-כלכלי-חברתי. לא מגיע לכל אחד נחלות לבנים ממשיכים. למה? ובכן, האם מישהו הציע לדרי הדיור הציבורי שיושבו ביישובי ספר דיור לבנים ממשיכים? עד כמה שאני יודע, המדינה הגיעה וביקשה מהדיירים לקנות את הדירות במחיר מלא. אינני מבקש זאת מיושבי הקיבוצים, אולם אינני מסכים שיתרחש כאן שוד בחסות המדינה של המשאב החשוב ביותר והמצומצם ביותר שיש לנו במדינה.

 

מהו הפתרון? ובכן, הפתרון די פשוט ומיידי. כל אותן אוכלוסיות שעומדות להפסיד מעסקה מושחתת זו צריכות להתאגד, ולהעמיד קבוצה אחת. בין חברי הקובצה צריכים להיות אנשים מכל שדרות האוכלוסייה בישראל, שהרי הקיבוצים מהווים פחות מאחוז מסך האוכלוסייה והם מקווים להשתלט על מאות אלפי דונמים לבנייה, ממש אוליגרכיה נדל"נית חדשה בישראל. כאן אני רואה את החברה הישראלית עומדת מאוחדת נגד ניסיון נואל זה של שר עם אינטרסים ברורים לבצר את מעמד בני קבוצתו ולהעניק להם על חשבון גזל מכלל החברה משאב נדיר שהוא של כולנו. 

 

אסור להירתע מלקרוא לילד בשמו: המעשה של שר השיכון מסריח. אסור להתיפייף ולנסות לכסות על ניסיון זה במילים מכובסות - יש לומר בריש גלי לשר השיכון הנכבד שניסיון זה לגזל של משאב ציבורי ראשון במעלה לא יעבור בשקט. בעוד אתה מנסה לצ'פר את הקיבוצים בהטבות קרקעיות שמנוגדות אפילו לדעתו של היועץ המשפטי של מנהל מקרקעי ישראל - הניסיון לנשל מזכויותיהם את תושבי הדיור הציבורי ותושבי כפר שלם בתל אביב נצבע בצבע ברור ומחריד - גזענות.

 

ישראל של 2014 היא ברובה חסרת חמלה לחלש ולאחר, ואת המצב הזה מנצלת היטב האליטה הכלכלית-פוליטית-ממסדית על מנת לשסות את הקבוצות המוחלשות זו בזו. במקביל נמשך המאמץ לגזול את המשאבים הקולקטיביים. הגיע הזמן להתעורר, ויפה שעה אחת קודם.

 

ד"ר הני זובידה, מרצה בחוג למדע המדינה, האקדמית עמק יזרעאל, ועורך הבלוג "ביקורת ולא בהכרח בונה"

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גדי דגון
הני זובידה
צילום: גדי דגון
מומלצים