קודם שיבוא האחד, אחר כך אתחיל לחיות
הן בנות 30 פלוס. כשאתה מביט בהן מהצד הן אולי נראות מאושרות, אבל אם תברר איתן כיצד הן מדרגות את חייהן מבחינת הצלחה בקריירה, חופש כלכלי או כמה שמחה הן חוות בחייהן - תגלו שהמצב לא משהו – שהן בהמתנה
בגיל 25 ילדתי לראשונה, ובגיל 35 כבר הייתי אם לשלושה. אומנם היו לי שתי קרייריות ולא מעט תחביבים, ועדיין - לא אחת מצאתי את עצמי מקנאה בהן. זה קרה כשהיו מגיעות 'מתוקתקות' לעבודה ולא כמוני, אחרי שהחולצה הראשונה הוחלפה עקב תאונת מטרנה קלה.
עוד בנושא:
מחפשת את הנפש התאומה שלך? בזבוז זמן
אפקט טל גלבוע: למה שווה לצאת עם טבעונים?
בכלל, תמיד חישבתי את זמני לאחור בדקות - כשאני עמדתי בתור לסופר או ביקרתי בעוד אסיפת הורים - הן הלכו לקפה עם חברה וחנכו ברים חדשים. בחגים הו נסעו להיזרק בהודו או בתאילנד בזמן שאנחנו הצטופפנו בדרך לעוד ארוחה משפחתית. לפעמים רציתי את החיים שלהן. קנאתי בהתרגשות שחשו ממחזר חדש, ביכולת לצאת מהבית ככה בשנייה, בזה שלא הרגישו צורך לשאול אף אחד אם בא לו לבוא ואת הפטור מרגשות אשם. היום אני מבינה עד כמה טעיתי.
החיים בסטנד-ביי
הן היו חברות שלי והן הכירו טוב את העיר אבל גרו בדירה שכורה. הן גם לא חלקו איתי את שולחן ההנהלה ואף אחת מהן לא הגיעה לדרגת שותפה במשרד עורכי הדין. למה תשאלו? ובכן, לצערי רווקות רבות מדי בוחרות להעביר את שנות השלושים שלהן בציפייה. הן עסוקות במתי הוא יבוא, תוהות האם הנוכחי הוא 'האחד', והאם הוא מראה סימנים שהוא רציני או לא.
כשהפכתי למטפלת עם תת התמחות בפנויים ופנויות בני שלושים פלוס, פגשתי רווקות מקסימות שמאד רוצות אהבה אבל תקועות בחיים שהן לא תמיד אוהבות, תקועות במין שלב מעבר שנמתח לעיתים על פני שנים ארוכות. לבחירה הזו של רווקות אני קוראת "פוזיציית הסטנד ביי".
בדמיוני, הן משולות לנוסעים שרוצים נורא חופשה חלומית באי קסום ביוון, אך משאין בידם להשיג זאת הם פשוט עוברים להתגורר בשדה התעופה וממתינים עד שתיפול עליהן ההזדמנות לטוס בחינם. כך גם במקרה שלהן: כשאני שואלת אותן מדוע הן לא מנצלות את הזמן שבו הן נטולות בעל או ילדים קטנים כדי לפתח קריירה מדהימה או כדי להתמסר לאיזה תחביב – הן מיד מודיעות לי שהן לא מעזות. מרבית האנרגיה שלהן מוקדשת לחסך באהבה ולא בטיפוח או הגדלה של מה שכבר יש בחייהן.
כל הכתבות של ערוץ יחסים נמצאות גם בפייסבוק.
לחיים בטרמינל יש מחיר מעבר לאי נוחות. זו בחירה שמושתתת על פחד ראשוני וממשיכה להנציח אותו במקום להיאבק בו. הכמיהה לאהבה טבעית ואנושית. כולנו רוצים אהבה גדולה ומקום של בטחון ומישהו לעשות אתו את הדרך בחיים. אבל אהבה היא לא תכנית חומש לסידור החיים. וגם אם יבוא גבר שירצה "להציל אותך", זה עשוי להיות הגבר הלא נכון, מאחר שהוא יהיה זה שמרגיש חזק ליד חלשים. הוא יבקש להציל אותך אבל בעצם ישאף לקבע אותך במקום הנזקק והתלותי שבו את נמצאת.
בינתיים הנשים הללו נותרות במקומן. הן לא קונות דירה כי תיכף יבוא הבעל ואיתו הן יעברו לגור במושב, הן אפילו לא קונות את הספה שהן רוצות כי היא לא תתאים לבית החלומות הזה שהן עתידות לעבור אליו לכשיגיע האחד. אז יש להן עשר שנים בדירה לא משהו על ספה לא משהו בכלל. חלקן אפילו לא מפתחות קריירה, כי הן חוששות שהיא לא תאפשר להן את הזמן למצוא אהבה וזה לא נגמר כאן. הן מוציאות יותר מדי כסף על בגדים ובתי קפה, הן לא חוסכות כי הן תיכף מתחתנות. רק כשגיל 40 לפתע עומד לו מעבר לפינה, מזדחלת בהן ההבנה שאפילו הורות יחידנית הן לא תוכלנה להרשות לעצמן כי הן מעולם לא חסכו לכך.
אז מה עושים?
קודם כל, בוחרים יעד לחיים ועולים על הטיסה הראשונה לשם. מזמינים מקומות ליד החלון או המעבר – העיקר לא להיות דחוקים באמצע. אחר כך מבררים מה באמת רוצים – אפשר לבד, אפשר עם מאמן או אפילו בסיוע של סדנת העצמה. ואז עובדים על תכנית שתחזיר את היישום לידיים שלך ותיבנה על צעדים קטנים אבל שיטתיים, ומוודאים בכל צעד ושעל שלא רק היעד הוא אהבה אלא גם הדרך לשם נעשית באהבה. לבסוף, אורזים את המזוודות הדמיוניות ומזמינים טיסה במחיר מלא – לא בהנחה ולא על בסיס מקום פנוי.
כך או כך, עד שאהובך לא הגיע ולא דפק על הדלת, יש לך זמן לרתום את המשאבים שלך לבנות את חייך כמו שאת רוצה. זכרי, גבר הוא רק הדובדבן על הקצפת שעל העוגה שאת אפית במו ידייך. הוא לא יכול להיות גם העוגה, גם הקרם וגם הדובדבן.
הכותבת היא מאמנת לזוגיות המשמשת כחלק מצוות מומחי Jexperts מבית JDate.
לפנייה לכתב/ת 
