בגלל הנפט: ארה"ב מבטיחה סוף טוב לדאעש
הארגון הסוני הקיצוני כבש שטחים בעיראק ובסוריה ומאיים על גבולות ירדן וסעודיה, אך המערב פחות מוטרד ממעשי הטבח ההמוניים ויותר מהשתלטותו על מאגרי נפט חשובים ומחזרתם של הג'יהאדיסטים לאירופה ולארה"ב
מאוחדים מול אויב רשע
קואליציה של חברות בנאט"ו ומדינות במזרח התיכון נגד דאעש קורמת עור וגידים בימים אלה, תוך כדי הפצצות ראשונות של האמריקנים בצפון עיראק. הסוף של ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) כבר ידוע מראש. זה ייקח חודשים או שנים בודדות, אך "הסרטן" של אל-קאעדה ייעקר, כך מבטיח נשיא ארצות הברית ברק אובמה.
הוצאות להורג של אמריקנים על ידי דאעש מול המצלמה הביאו כביכול את המעצמה הגדולה בעולם להתעורר מהתרדמה. יהיה מי שיאמר כי הזעזוע מעריפת ראשיהם של העיתונאים ג'יימס פולי וסטיבן סוטלוף גרמו לארה"ב לצאת להילחם, בדיוק כמו הטבעת אוניית הנוסעים האמריקנית "לוזיטניה" על ידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, התקפת היפנים בפרל הארבור במלחמת העולם השנייה ופיגועי 11 בספטמבר ב-2001 לפני מלחמת המפרץ השנייה.
בראש הקואליציה מייצגים את אירופה צרפת ובריטניה, בראש העולם הערבי הסוני סעודיה ומי יודע? אולי אפילו איראן תצורף לקואליציה המוזרה כנציגת המוסלמים השיעים במלחמה הגורלית נגד הטרור.
וחי זאב עם כבש, סוני עם שיעי, נוצרי עם מוסלמי ("מתון" כמובן). האם העניינים אכן פשוטים כל כך?
"המקומות האפלים ביותר בגיהנום ראויים לאלה השומרים על ניטרליות בזמנים של משבר מוסרי", אמר המשורר הפלורנטיני דאנטה אליגיירי (מאות 14-13). המערב שוקל סוף סוף להתערב בענייני המזרח התיכון אחרי שבסוריה נרצחו כמעט 200 אלף בני אדם במלחמת אזרחים, ואחרי שדאעש הספיק לבצע רציחות מזוויעות בהמונים במשך כשנתיים בעיראק ובצפון סוריה.
העולם ששתק כשנשיא סוריה חאפז אל-אסד טבח באוכלוסיית העיר חמאת ב-1982 בעקבות מרד "האחים המוסלמים", שותק גם עתה זה שלוש שנים על מעשי הבן בשאר אסד. תקיפת הצבא הסורי אינה על הפרק. אסד הבן למד מאביו כיצד "מטפלים בטרור" ובראיונות לטלוויזיה אחרי פיגועי 11 בספטמבר אף הציע להעניק ייעוץ לארה"ב כיצד להילחם בטרור.
צרפת עמדה בראש החזית נגד אסד אחרי רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי, ועתה היא מובילה את האופוזיציה באירופה נגד המשטר בדמשק. אולם צרפת לא הודתה מעולם בתרומתה לעלייתם של העלווים לשלטון, שהרי המנדט הצרפתי בשיטת "הפרד ומשול" העלה את המיעוט העלווי מהכפרים העניים אל פסגת העשייה הצבאית.
בריטניה, שמתיימרת להוביל את ההתקפות האוויריות של אירופה נגד דאעש, הזניחה שנים רבות את נושא הפעילות הג'יהאדיסטית הקיצונית בתחומה. בריטניה הגדולה הפכה בשנות האלפיים ל"גן עדן פונדמנטליסטי" ולחממה לפעילי אל-קאעידה. רק בימים האחרונים נזכר ראש ממשלתה דיוויד קמרון לדרוש כי תישלל אזרחותם של אזרחים המצטרפים לג'יהאד בסוריה ובעיראק.
הצבועים בעולם הערבי
אין דבר ציני יותר מביקורתה הקשה של הממלכה הסעודית ובראשה המלך עבדאללה בן עבד אל-עזיז נגד "הטרור הגואה באזור". סעודיה מימנה כמעט כל ארגון טרור סוני במזרח התיכון במשך עשורים רבים. ה"נחש" שגידלה בחצרה הכיש את מגדלו. פעילי טרור שברחו ממצרים מצאו מקלט בממלכה בשנות ה-60 וה-70. אולם, בסוף שנות ה-80 הפנו "האחים המוסלמים" עורף לממלכה ותמכו ברודן העיראקי סדאם חוסיין, בשנות ה-90 הכריז אל-קאעידה על סעודיה כמשת"פית של ארה"ב, ובשנות האלפיים אף יזם גל פיגועים בממלכה.
סעודיה מתחה ביקורת רבה על דאעש, אולם דפוסי ההתנהגות והאידיאולוגיה של "המדינה האיסלאמית" נעוצים בסעודיה. הממלכה הסעודית נוצרה על ידי התנועה הווהאבית - תנועת האם של אל-קאעידה. הווהאבים הם הוגי הפונדמנטליזם הקדומים ביותר בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון. הם הטיפו כבר במאה ה-18 נגד "כופרים" סונים ושיעים כאחד.
בסעודיה עדיין מתקיימת השריעה (ההלכה המוסלמית) כמו בימי הביניים: עריפת ראש לנידונים למוות, סקילה באבנים על בגידה וניאוף, כריתת יד על גניבה, מלקות שוט על ניסיון רצח, ריגול למען ישראל ונהיגת אישה ברכב. כל העונשים עדיין מתקיימים באופן פומבי לעיני הקהל.
מערכת החינוך בסעודיה קיצונית ביותר, והיא למעשה מחנכת נוער לשנאת המערב, לאנטישמיות ומכינה אותו נפשית לתמוך בארגונים כגון אל-קאעידה. אין פלא שרוב המפגעים ב-11 בספטמבר היו ממוצא סעודי ואוסמה בן לאדן עצמו היה סעודי. אלא ששליטי סעודיה מבוהלים לאחרונה מכמות הסכנות לשלמות הממלכה: האויב האיראני השיעי החותר לפצצה גרעינית, הטרוריסטים החות'ים התימנים מדרום והתרחבות דאעש בעיראק מצפון. השלטון בריאד גם חושש מנהירת הנוער לארגונים הקיצוניים שעלולה לפורר את הממלכה.
איראן, שגם בה מתקיימים עונשים ברבריים בכיכרות, מקווה שהצטרפות לקואליציה נגד דאעש תלבין את פשעיה ובעיקר תוריד ממנה את הלחץ והסנקציות בנושא הגרעין. המשטר הסורי מקווה כי הפצצת דאעש בצפון סוריה תאפשר לו לשוב ולהשתלט על צפון המדינה.
האבסורד הקטארי
אחת התומכות הפוטנציאליות בקואליציה המתגבשת נגד דאעש היא קטאר. הנסיכות התומכת בחמאס (ובקבוצת הכדורגל של ברצלונה), גם חשודה בסיוע לרוב הארגונים הג'יהאדיסטיים בסוריה ובעיראק. בו בזמן, הבסיס הצבאי האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון ממוקם בתחומה.
מדוע ארה"ב אינה מרסנת את הנסיכות שיכורת הכוח שבה חיים 250 אלף תושבים (כל היתר עובדים זרים)? האם למדינה תומכת טרור כקטאר יש זכות לארח את טורניר גביע העולם בכדורגל בעוד כשמונה שנים? האם המודיעין האמריקני לא מודע לזרימת הכספים לארגוני הג'יהאד? לשאלה מי מממן את דאעש אין מענה, ברמה הפומבית לפחות. אם כן, מדוע מתעורר המערב דווקא עכשיו?
דאעש אמנם מאיים על גבולות ירדן וסעודיה, אך המערב מוטרד בעיקר מהשתלטותו על מאגרי נפט חשובים, בעיקר בדיר א-זור בסוריה ובמוסול בעיראק. הארגון עלול להרחיב את שליטתו לשדות נפט נוספים. בכך לא רק ישיג עצמאות ועוצמה כלכלית, אלא ישפיע על הבורסה והכלכלה העולמית. את המערב לא מעניין הגיהינום במזרח התיכון כל עוד הוא לא מגיע אליו. אלא שהג'יהאדיסטים חוזרים לאירופה ולארה"ב והופכים לפצצות זמן מתקתקות. העולם ללא דאעש יהיה מקום טוב יותר, לפחות עד ש"הגידול הסרטני" יופיע במקום אחר. אולי המלחמה תוליד אפילו תהליך מדיני, כמו אחרי הקואליציה האזורית שנרקמה על ידי ארה"ב נגד סדאם חוסיין ב-1990. אינשאללה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
