שתף קטע נבחר

מתחילים מחדש: תיקון לראש השנה

הנשים, הבעלים, השכנים ואפילו הבוס - כולם מראות שאנו יוצרים כדי ללמוד על עצמנו. מיכאל אסדו מספק זוית חדשה על בדידות, אהבה ואגואיזם ומציע תיקון ראש השנה

בפרוש השנה החדשה, חשוב שנאמץ דרך ליצור תהודה בחיינו על ידי תיקון הראש והחשיבה, על ידי העצמה עצמית ואפילו על ידי אהבה. כל הנושאים הללו מתקשרים במישרין לחודש תשרי ולחגיו ולצמתים הגדולים שחלים בחודש זה.  

 

תיבת תהודה

בימים אלו אנו נכנסים לחודש תשרי, בו אנו יכולים לתקן את התהודה שאנו יוצרים בכל המימדים. זו הסיבה ששמו של חודש זה נכתב – ת-ש-ר – החודש של התשר, של התהודה. היום הכי חשוב בתשרי הוא יום כיפור, יום החיבור ל"אני העליון" ולרשות לאיכות חיים חדשה וליכולת לטפס לקומה גבוהה יותר בסולם הרוחני.

 

הרשות להעצמה ולהגברת התהודה היא הדבר הכי חשוב בחיינו. אנו לא מושפעים מאחרים ולא משפיעים על אחרים, אלא אנו מקרינים את הכוונות, התוֹדעות והמוּדעות על המסך שלנו ואלו פוגעים במראות שאנו יוצרים בחיינו - באנשים סביבנו - וחוזרים אלינו כפול.

 

תשרי הוא חודש של תיקון התהודה. המילה "תהודה", מורכבת מהמילה "תודה" בתוספת האות ה', האות האלוהית. לכן חגי תשרי, במהותם האמיתית (לא כפי שהם נחגגים כיום) הם צמתים גדולים וחשובים, לא רק ליהודים, אלא לכל בני האדם.

 

החגים הם צמתים של אנרגיה ודרכם אנו יכולים להעצים את כל צורות התהודה בחיינו, ודרכם אנו יכולים להוביל את התפיסה שלנו (כל אחד והקונספט שלו) ולשדרג את הקשר עם ה"אני העליון" שלנו.

 

בעבר האמינו כי ה"אני העליון" יורד ונכנס לגופנו יום אחד בשנה בלבד – ביום כיפור. ביום זה היינו בודקים אם "שווה" לנו לחתום חיים, אם אנו נמצאים וממלאים את ייעודנו, ואם כיף לנו להישאר פה. כיום, אצל רבים מאיתנו ה"אני העליון" רוצה לשכון בגופנו 365 ימים בשנה.

 

גם בחג סוכות, בחצות בליל הושענא רבה, יש 10 דקות בהן אנו יכולים לבדוק היכן חסר לנו אור, 10 דקות בהן אנו יכולים ללחוץ יד ל"אני העליון" בתוכנו. בנוסף, חג שמחת תורה מסמל את השינויים הגדולים בחוקי הבריאה. המילה "תורה" מורכבת מ "תור" ה'. תור במשמעות של "עידן", עידן שמשתנה ומאפשר פירושים אחרים לחוקי הבריאה.

 

האלוהות פנימית ולא חיצונית (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
האלוהות פנימית ולא חיצונית(צילום: shutterstock)

 

שהחיינו

במשך אלפי שנים - מתוך צורך בהתגמדות, ומתוך רצון ליצור, להאדיר ולהנציח אלוהים חיצוני - עיוותנו את הצמתים הגבוהים של חודש תשרי ואת הצרכים האמיתיים שלנו. התרחקנו מ"האני העליון" שלנו ועיוותנו את חוקי הבריאה. יצרנו פטליזם מונצח, אלוהים שמבטיח בו-זמנית שטחים ומתנות לעמים שונים. "יצרנו" אלוהים, שאם הוא לא מריח איזו כבשה שעולה כקורבן הוא אינו נרגע, והכל מתוך צורך שלנו.

 

כמה נפלא שהגענו לזמן הזה, בו האלוהות פנימית ולא חיצונית, התודעה היא הרוח בתוכנו ויוצרת בדיוק מה שאנו צריכים. סוף סוף אנחנו יכולים ליישר קו בין המוּדעות לרוח שלנו, סוף סוף יכולים לתקן. אנו מבינים סוף סוף את חוקי הבריאה, לומדים כל יום להתענג עליהם יותר ובכך מאפשרים את תיקון הראש.

  

ראש חדש

מאחר ובתיקון עסקינן, אין זה נכון להתחבר לברכות בראש השנה, שהן למעשה קללות: לכרות את האויב, לחסל אותו, למחוק את המראה. למרות ש"ברכות" אלו יכולות לקסום לנו מאוד לאחר המלחמה הן אשליה שמנציחה את הצורך שלנו להילחם. אנו בוחרים את התיקונים, את העמים, את האנשים, את הנשים, את הבעלים, את השכנים, את הבוס ואת העובדים לצידנו. כולם מראות שאנו יוצרים כדי ללמוד על עצמינו ולפתח בתוכנו את מה שחסר בנו.

 

לכן בימים אלו אנו חפצים בשינויים אנרגטיים ופיסיים בראשנו. ומי שיאפשר לתהליך לקרות יוכל ליהנות מבנייה של "ראש חדש". לא עוד קופסא של ראש שסוגרת את השימוש בשכל ומביאה אותנו למצב בו אנו חשים כקורבן, תמיד משווים. אלא ראש מלא חכמה, ראש הבוטח ברוח, כי הוא מבין שהרוח רואה את כל התמונה, שהרוח אף פעם לא תתייאש ממנו ושהרוח נצחית ולעולם לא מתה.

 

חשוב להבין שהרוח לא מענישה או בוחנת אותנו, היא רק מביאה את התיקון הבא, את הפחד הבא. היא מלמדת אותנו להסתכל על הפחד מזווית אחרת והפעם לבטוח ברוח – ובכך לתקן ולשנות את עברינו, את מה שאנו מקרינים ולעבור למצב של מורה דרך.

 

גוג ומגוג

ראש השנה הזה הוא הזדמנות חגיגית להבין שלחשוב עם השכל זה להישאר במלחמה - ה"גוג", שאומר לנו לנסות להבין את הרוח עם השכל הישר. לעומת זאת - מגוג - הוא 40 מימדים של אותה חשיבה, אך עם מוּדעות ויכולת לבטוח ברוח. עד עכשיו הראש שלנו היה רק קופסא של זיכרונות קשים, של דאגות וחסימת הרוח. כשאנו מנסים להבין את הרוח עם הראש אנו הופכים לנכים באינטליגנציה הרגשית שלנו ובכך עוצרים את ההתקדמות הרוחנית האמיתית ומעוותים את חיינו ואת ייעודנו בעולם. 

 

כדאי שבשנה זו נלמד להסכים ולפתח בתוכנו תודעה בה לא נשים אף אדם ואף נשמה כחשוב יותר מנשמתנו  – בעיננו. לכן המוּדעות הרוחנית הנכונה שאנו צריכים לשים במעשים שאנו כביכול עושים לאחרים היא שאנו עושים הכל למענינו. אדם שירצה לתקן כל עיוות או עוול אחר בעולמנו, ימצא שהוא קורבן גדול יותר מהאדם או הנושא שרצה להציל.  למרות זאת, אין בעיה עם מעשה ההצלה – אתם יכולים כל היום להתנדב ולעשות כל מה שאתם רוצים – כל עוד ברור שאתם עושים זאת בשבילכם בלבד. רק כך תוכלו ליישם את ייעודכם, רק כך תוכלו להתייחס לרוח שלכם, להרגיש חשובים ולהרשות תהודה.

 

ללא תהודה, תצטרכו לחזור אחורה לבדידות יותר קשה. הבדידות נובעת מחשיבה שאתם סובלים בגלל מעשים של אחרים אך מעולם לא סבלנו בגלל אחרים, מעולם לא שמחנו בגלל אחרים, מעולם לא הצלחנו בגלל אחרים ומעולם לא נכשלנו בגלל אחרים. יש לכל אחד מאיתנו מסך ומה שאנו מקרינים זה מה שחוזר אלינו כתהודה כפולה - אם מקרינים פחד, נוצר פחד כפול. ולעומת זאת, אם אנו מקרינים יכולת לבטוח ברוח, אנו מקבלים את מה שאנו יוצרים לא כמשהו טוב או רע, אלא כהזדמנות לתקן, ואם אנו שמים דגש על מוּדעות אנו מקרינים קבלה ואהבה ובכך אנו יוצרים תהודה כפולה של אהבה.

 

מיכאל אסדו – הילר ומורה רוח

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
ה"אני העליון" יורד ונכנס לגופנו יום אחד בשנה
צילום: shutterstock
צילום: טל ישראל
מיכאל אסדו
צילום: טל ישראל
מומלצים