שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חיפה: היסטוריה, מלון בוטיק וקינוח איטלקי
    כנסיה מפוארת, מערה עתיקה, מבנה גרמני וארוחה איטלקית משובחת. לא, לא צריך לצאת מגבולות ישראל כדי ליהנות מכל אלו, רק תגיעו לחיפה. לקחנו פסק זמן של יומיים בעיר הצפונית וחזרנו עמוסי חוויות

    בחיפה, אולי יותר מבכל עיר אחרת בישראל, דו הקיום בין תושביה היהודים לאלו הערבים, המהווים כ-10%, יכול להוות דוגמה ומופת לכל מקום במזרח התיכון ואפילו ברחבי עולם בכל הקשור להבנה וסובלנות.

     

    הסופר סמי מיכאל, שאת ראשית ימיו בישראל עשה בוואדי ניסנס, והקדיש למקום שלושה רומנים, שהמצליח בהם הוא 'חצוצרה בוואדי', כתב: "אין עיר בישראל, כמו חיפה, השייכת לכולם ובאותה עת מיטיבה לשמור על ייחודה. חיפה הפכה לסדנה מוצלחת של דו-קיום בין יהודים ובין ערבים, בין ותיקים ועולים חדשים, בין מזרח ומערב".

    בין מזרח למערב. חיפה (צילום: דורון קופרשטין)
    בין מזרח למערב. חיפה(צילום: דורון קופרשטין)

    הטיול הפעם בחיפה נוגע בכמה מהקצוות השונים שמרכיבים את המארג המורכב של העיר הזאת – מסע הליכה בין מנזר קסום ומפואר השוכן על רכס הר למערה עתיקה וחשובה למסורת היהודית. את הלילה נעשה במושבה הגרמנית במבנה עתיק ומחודש שנבנה על-ידי הטמפלרים בתחילת המאה.

     

    מהמנזר ועד אליהו הנביא

    התחלנו את היום במרומי הכרמל. מגיעים לסטלה מאריס, המתחם הנמצא בקצהו של רכס הכרמל הגולש אל המפרץ. מרחבת התצפית שבמקום ניתן להשקיף על מורדות ההר והעיר הגולשת בהם, על גדות המפרץ, הקריות שמסביב, עכו העתיקה החדשה ואפילו על מורדות הגליל המערבי ועל ראש הנקרה. שווה להתעכב ולצפות על הנוף.

     

    ליד רחבת התצפית ניצב המגדלור. בימים עברו ניצב כאן מנזר כרמליתי, אלא שבשנת 1821 החליט שליט עכו, עבדאללה פחה, להחריב את המקום ולבנות במקומו ארמון קיץ מפואר. בסופו של דבר הושב המבנה לכרמליתים שפתחו בו אכסניה לעולי רגל. במלחמת העולם הראשונה נפגע המתחם קשות, אבל עם סיומה שוקמו המבנים שבו. ב-1928 אף הוקם במקום מגדלור חדש, בפיקוחו של קונסול הכבוד הספרדי, שהעניק למתחם את שמו כיום. בתקופת המנדט הבריטי הוצב פה רדאר שנועד לאתר אוניות מעפילים ולכן פוצץ על ידי לוחמי הפלמ"ח. גם היום יש כאן רדארים, אבל הם פועלים בשירותו של חיל הים, שסורק את הים מפה.

     

    ממול, ממש מעבר לכביש, שוכן לו מנזר הכרמליתים של "מסדר הכרמליתים", והוא נחשב לקדוש והחשוב במסדרם ומרכזם העולמי. המנזר נבנה ב-1836 כמצודה מלבנית. אולם התפילה של הכנסייה, הבנוי בצורת צלב, נמצא מעל מערה קטנה, בתוכה מזבח ועליו דמות אליהו הנביא. לפי המסורת הנוצרית, התגורר אליהו הנביא במערה זו. לפי מסורת יהודית קבור בה הנביא אלישע בן שפט. על כיפת האולם אפשר להבחין בציורים מרהיבים של אליהו הנביא ותלמידו אלישע וקדושים נוספים מהתנ"ך ומהברית החדשה.

    מנזר הכרמליתים. נבנה ב-1836 (צילום: אלעד גרשגורן)
    מנזר הכרמליתים. נבנה ב-1836(צילום: אלעד גרשגורן)

    מימין לכניסה אפשר להבחין בלוח זיכרון לזכרה של אדית שטיין, יהודיה שהתנצרה והפכה לנזירה כרמליתית וחיה במנזר בגרמניה. עם מימוש הפתרון הסופי ושליחת יהודי גרמניה להשמדה, היא הוברחה למנזר כרמליתי בהולנד, שם הוסתרה עם אחותה רוזה. אבל למרות הנסיונות להציל את חייהן, באוגוסט 1942 תפס הגסטפו את השתיים, והן נשלחו לאושוויץ. לאחר שנלכדו קיבלה על עצמה שטיין את הדין ואמרה לאחותה: "בואי אחותי, נשוב אל עמנו". שבוע לאחר מכן היא נספתה באושוויץ. ב-1987 הוכרזה שטיין כקדושה בעולם הקתולי. לוח הזיכרון במקום כולל מגן-דוד בצורת טלאי צהוב וזוג ידיים האוחזות בספר.

     

    יוצאים מהמנזר ומקיפים את מבנה המגדלור. משמאל תבחינו בשביל שאיתו נמשיך בדרך למטה. אחרי מספר דקות של הליכה תבחינו מולכם בקפלת הלב הקדוש של מסדר הכרמליתים, מבנה עגול עם גג לבן. ממש ליד הקפלה ישנם כמה שרידי ביצורים שהקימו הבריטים במלחמת העולם השנייה כחלק מתוכניתם שנקראה "מצדה על הכרמל", שנועדה להפוך את הכרמל למעוז אחרון נגד הנאצים במידה וישתלטו על הארץ. היום משמשים גגות הבונקרים הללו כנקודות תצפית על האזור. ממש ליד הקפלה פונה השביל שמאלה אל גרם מדרגות שמוביל לתחתית הכרמל ואל נקודת היעד שלנו - מערת אליהו.

    סגולות לזיווג ולבנים זכרים. מערת אליהו הנביא (צילום: מישל דוט קום)
    סגולות לזיווג ולבנים זכרים. מערת אליהו הנביא(צילום: מישל דוט קום)

    על-פי המסורת היהודית, במערה זו שהה אליהו הנביא, כשברח מאחאב מלך ישראל שרדף אותו. עם זאת, על קירות המערה התגלו שרידים של מאות כתובות ביוונית מהמאות השישית והשביעית לספירה, לצד כתובות בלטינית ובעברית. המערה, שמקודשת ליהודים, לנוצרים

    ולמוסלמים, חצובה בסלע והיא כוללת חדר גדול עם גומחה לכיוון דרום, שמחולק כיום לשני חלקים: החלק האחד לתפילת גברים וחלקו השני לתפילת נשים.

     

    במרוצת השנים נקשרו לביקור במערה זו סגולות רבות. מגיעות לכאן נשים עקרות שהאמונה אומרת שביקור במקום יגרום להן להרות. מייחסים למערה סגולות רבות נוספות גם בתחום הריפוי חולים, זיווג ואפילו יכולות לקבוע שהרך הנולד יהיה זכר.

     

    ממערת אליהו מוביל גרם מדרגות קצר אל רחוב אלנבי ומשם ניתן לעלות ברגל לרכב שהושאר למעלה בסטלה מאריס או לתפוס מונית לנסיעה קצרצרה. אפשר, ואפילו רצוי, לחנות את הרכב בשכונת בת גלים, בסמוך לתחנת הרכבל, לעלות איתו לסטלה מאריס ומשם להתחיל את המסלול.

     

    המסלול קל, אורכו כ-3 קילומטרים והוא מתאים לכל המשפחה. אם התעכבתם בכל נקודה יעברו כשעתיים וחצי מרגע שהתחלתם ועד הסיום. קחו בחשבון שכדי להיכנס למנזר הכרמליתים ולמערת אליהו, דרוש לבוש צנוע ושמערת אליהו אינה פתוחה בשבתות.

    מלון בוטיק במבנה משנת 1870. טמפלרס
    מלון בוטיק במבנה משנת 1870. טמפלרס

    איפה לישון?

    אפשרויות הלינה בחיפה רבות ולאחרונה נפתחו בעיר מספר מלונות בוטיק מקסימים, רובם במבנים עתיקים שחודשו ושופצו. אחד כזה הוא מלון טמפלרס, ששוכן בלב ליבו של אזור המושבה הגרמנית, למרגלות מקדש הבהאים. המבנה המקורי הוקם ב-1870 על-ידי הטמפלרים ושימש כבניין מגורים. לפני שנים אחדות שכנה במבנה סוכנות ביטוח, ולאחר שהחלו עבודות השימור והשיפוץ של האזור כולו והפיכתו למרכז תיירותי, החליטו סוכני הביטוח להעתיק את משרדם לצד אחר של העיר ולהפוך את המבנה ההיסטורי למלון בוטיק מעוצב.

     

    המלון מחולק לשני אגפים הכוללים 13 חדרים אינטימיים ורומנטיים בסגנונות שונים: סגנון רומנטי קלאסי, סגנון מודרני, עיצוב אולטרה מודרני, סגנון כפרי טוסקני, ועוד. בימים אלה המלון מתרחב ומשיק אגף חדש עם חדרים נוספים בסגנון נאו- קלאסי.

     

    כיאה למלונות בוטיק, החדרים כאן מפנקים, בחלקם אפילו יש ג'קוזי. במרחק הליכה אפשר להגיע למספר גדול של מסעדות, גלריות, ברים, ובתי קפה. המלון קרוב גם למתחם השוק התורכי המתחדש ול"מתחם 21" שהושק לאחרונה המורכב מ-21 חנויות עיצוב, אומנות ואופנה. בשעות הלילה מקבל המקום אווירה חו"לית של ממש עם חגיגת האורות של המושבה הגרמנית הרומנטית והגנים הבהאים מעל.

     

    כמו באיטליה. רפאלו (צילום: אילן לוי ויפית בשבקין)
    כמו באיטליה. רפאלו(צילום: אילן לוי ויפית בשבקין)

    את הביקור בחיפה חתמנו במסעדת "רפאלו", אודותיה שמענו עוד בתל-אביב. סיפרו לנו ששם, בחיפה, מכל המקומות בישראל, נרגיש הכי קרוב לאיטליה. אמרו וצדקו. המנות הנדיבות המוגשות כאן עשויות מהחומרים הכי טובים, חלקם הגדול מיובא מאיטליה, וכדי להשיג מקום באחד משני הסניפים של המקום, צריך להתקשר מספר ימים מראש. שווה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חיפה: היסטוריה, מלון בוטיק וקינוח איטלקי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים