הדרך לשוויון עוברת בהערצת איבר המין הנשי
בתרבות שמקדשת פאלוסים ומעלה אותם לדרגת אלוהות, להעריך את המוקצה הוא אקט בעל אפשרויות מהפכניות
הכל מתחיל במיטה. משפט אולי מעט שטחי, יש שיגידו רדוד, אבל אני באמת ובתמים מאמינה שזוהי האמת, ואני ממש לא היחידה. אם תשאלו את קת'רין מקינון, המשפטנית הפמיניסטית הרדיקלית שאפילו הרצתה בישראל ביולי האחרון, היא תגיד לכם שהמיטה הוא המקום שבו מתחילים יחסי הכוחות בין המינים, המקום בו נולדה כניעות המין הנשי הכפוף לאקט החדירה.
עוד בנושא:
ויראלי: המדריך הקטן לעינוג נשים ב-15 צעדים
מין אוראלי לאישה: גם לנו מגיע!
מתי ואיך כדאי לאישה ליזום סקס?
גם נעמי וולף, מחברת הקאנון הפמיניסטי "מיתוס היופי", מאמינה שהכל מתחיל במיטה. אלא שוולף, לעומת מקינון, מציבה לנוכח עיננו תמונה חלופית אפשרית, בה אהבה הטרוסקסואלית בין המין הנשי אל הגברי עשויה להוביל לשינוי פוליטי מהפכני. וולף טוענת כי חיים ארוטיים המבוססים על הדדיות יותר מאשר על שליטה ועל תולדה של אהבה של האישה אל עצמה - בהכרח ישכנעו אותה בדבר ערכה החברתי, ולא יבקשו ממנה להעריך את ערכה בהתבסס על חיצוניותה בלבד.
הדרישות המיניות, הרגשיות והפיזיות של נשים, יתעצמו אם כן לנוכח אהבה חדשה זו שלהן אל גופן, ובהכרח יזלגו החוצה מחדר המיטות אל החיים שמחוצה לו. או כפי שוולף רושמת: "העוצמה של התשוקה המינית תהיה כל כך גדולה, עד שהחברה תאלץ להחשיב את צרכי הנשים במיטה ובעולם עצמו". לכן אני מאמינה שהכל מתחיל ונגמר במיטה, ולכן אני טוענת שמין וחדר המיטות הינן זירות לשינוי פוליטי. ואיך ניישם אקטיביזם פוליטי זה? פשוט מאד. הגיע הזמן להתחיל ללקק כוס.
תולדות המיניות
לאחרונה נתקלתי ברשימה מעשית וברורה למתן מין אוראלי לנשים. מלבד כמה חריגויות, הרי שהטקסט הוא פמיניסטי להפליא, וגדולתו טמונה בכך שהוא מדגיש עד כמה חשוב להעריך ולהעריץ באופן מילולי את איבר המין הנשי. הרי הכל מתחיל שם - ביחס שלנו כנשים אל הגוף שלנו בכלל ואל איבר המין שלנו בפרט.
כנערות, שמענו מבני כיתתנו בדיחות על דגים ופיטריות. כנערות טיפה יותר בוגרות צפינו בסטנדרטיזציה של איברי המין הנשיים בסרטים הפורנוגרפיים, כשהם מגולחים, קטנים, מסודרים, סימטריים ומחומצנים. לבסוף למדנו לשנוא את שלנו. גם דורות על גבי דורות של גברים למדו להירתע מאיבר המין הנשי, הרבה בזכות כתביהם של פרויד וחבריו שתיארו אותו כ"מפלצת ענקית עם שיניי תער" שמאיימת לתקוף ואף לסרס.
אז אם אתם שואלים מה פוליטי בעיניי, לאהוב את הכוס זה פוליטי. להתנות עם הכוס אהבה, להעריץ אותו, להחמיא לו, לגרום לו להרגיש אהוב - זה פוליטי בעיני. בתרבות שמקדשת פאלוסים ומעלה אותם לדרגת אלוהות, להעריך דווקא את המוקצה - הוא אקט בעל אפשרויות מהפכניות. כי הכל מתחיל ונגמר בחדר המיטות. ואם בחדר המיטות האישה נתונה, שוב, ליחסי הכוחות בהם היא נמצאת במרחב הציבורי על בסיס יומיומי - הרי שאין בכך סגולה מרפאת למצב השנאה התמידי בו היא נמצאת.
כל מגזין של נשים מלמד נשים להעניק עונג אוראלי לפרטנר המיני שלהן, ואני תוהה כמה מגזינים לגברים מקדישים תשומת לב לחלקים הארוגניים שבין רגליה של האישה. השוויון מתחיל בחדר המיטות, שם לצערי, אנחנו הרבה פעמים מפוספסות. מיניות נשית שלמה הודחקה ודוכאה על ידי המנגנונים הפורנוגרפיים האומרים לנו כיצד על סקס להיראות ולהישמע. אורגזמות ארוכות ומכופלות הושתקו על ידי מערכת ייצוג אשר מתעלמת לחלוטין מקיומה של האישה כסובייקט בעל רצונות. אז עשו לעצמכן טובה, קראו את הבשורה ולמדו לאהוב את עצמכן.
עוד כתבות בנושאי מיניות ניתן לקרוא בפייסבוק של ערוץ יחסים.
לפנייה לכתב/ת 
