וסרמיל לבש חג / טור

"אלוהים אדום", שרו אמש האלפים בווסרמיל אחרי השלישי של המלך אליניב הראשון. ולמען האמת, עד שלא יוכח אחרת, יש מצב שהם צודקים. בין ארוחת חג לסעודה מפסקת, וסרמיל לבש חג משלו. נכון, רק מחזור שלישי, אבל הסגנית הראשונה הגיעה במטרה ברורה: להוכיח שהיא לא חוששת מהאימפריה.

לזירת המשחק המלאה

והאלופה? לא ממש הבינה על מה המהומה והגיעה לשחק כדורגל – מה שבדרך כלל היא עושה טוב יותר מכל קבוצה אחרת בליגה. היכולת שהציגה אתמול הייתה בינונית במקרה הטוב, אבל גם ביום כזה מכבי ת"א עדיפה על רוב יריבותיה. אבל לא על כולן. בטח שלא על הפועל באר־שבע של ה-2:3.

יש ערימה של חבר'ה על הדשא(צילום: אורן אהרוני)

אבל צריך להיות הגונים. באר־שבע לא הבריקה ובטח שלא הייתה עדיפה. היא פשוט רצתה יותר. וכשהלב רוצה והרגליים של ברדה תופסות יום – גם שחזור מדויק של ה־2:3 המטורף מהמחזור השמיני של העונה שעברה נראה פתאום הגיוני לחלוטין.

היתרון המוקדם של ברדה הרגיע והלחיץ את אלישע לוי בו זמנית. איך זה הגיוני? אתם יכולים לנחש. כמו בתסריט ידוע מראש, באר־שבע הלכה אחורה והזמינה בנימוס את האורחים לשערה. 

ברדה והסלטה(צילום: אורן אהרוני)

על ערן זהבי באמת שכבר אין הרבה מה לומר, דור מיכה שבשבוע שעבר לא שיחק היה טוב מאוד, ודווקא עדן בן־בסט שסוף־סוף נשלף מהפריזר, בעט בדלי וחזר לספסל בדיוק בזמן להצגה של החלוץ הכי מחויב בליגה – אליניב ברדה. אבל אלה צרות של עשירים. וככל הנראה, אני מעריך בזהירות, מבחן הזמן יוכיח שהעומק והכסף הגדול עדיין חזקים יותר.

ומה שלום מחאת הכרטיסים? קצת כמו הנאום של ביבי באו"ם: יש תומכים, יש מתנגדים, אבל הרוב פשוט אדישים. בדרך לווסרמיל פגשתי חבורה של צהובים. שילמו בין 80 ל־100 שקל לכרטיס, אבל לא מתרגשים מהקריאות לחרם. "אני חולה כדורגל והמאה שקל האלה לא מזיזים לי", הודיע עזרא. "אתה הורס לכולם", נזף בו יואב. "אבל גם אתה קנית כרטיס", החזיר עזרא. "מחלה זה מחלה", פסק יואב וסגר עניין. ולנו נותר רק לאחל רפואה שלמה וצום קל.