משטרת המחשבות הישראלית

בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה באחרונה שני פעילים במחאה החברתית, ברק לוי סגל ודניאל פלנקר, מכתבי אישום חמורים שהוגשו נגדם. שני הפעילים הואשמו בסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה - עבירה שדינה לא פחות מעשרים שנות מאסר.

הזיכוי המהדהד של השניים הצטרף לשורה של מקרים בהם נסגרו תיקים נגד פעילי המחאה, חלקם עקב פסילת ראיות וחלקם מכיוון שהתביעה חזרה בה מהאישום עוד לפני המשפט. מאחורי הקלעים אף מתחו משפטנים בפרקליטות ביקורת על החלטת המשטרה להגיש מלכתחילה כתבי אישום. ואמנם, הכשלון הצורב בטיפול בפעילי המחאה רשום כולו על שמה של יחידת התביעות במשטרת ישראל.

עוד בערוץ הדעות של ynet

עוני מדכא / אריאנה מלמד

מאז קיץ 2012, המשטרה הייתה זו שהובילה את הקו הקיצוני נגד פעילים חברתיים שיצאו לרחובות. דפני ליף, משה מנקין, בן אדם בנקמן, לוי סגל ופלנקר - ועמם כ-40 פעילים נוספים - כולם מצאו עצמם על ספסל הנאשמים בגלל עקשנותה של יחידת התביעות המשטרתית לסלק את המחאה מרחובות הערים ולסתום את הפה למנהיגיה. בכל אותם מקרים מתחו השופטים ביקורת נוקבת על התנהלות המשטרה ועל מה שתיארו כרשלנות מצדה.

המשטרה תבעה ונכשלה. מעצר דפני ליף (צילום: ירון ברנר)

(צילום: ירון ברנר)

לדוגמה, במקרה של לוי סגל ופלנקר עמד בית המשפט על כך שהמשטרה לא סיפקה ראיות לאישומים החמורים ובמקרה של מנקין פסל בית המשפט ראיות שנאספו בניגוד כחוק. בין השורות ניתן היה להבין כי בית המשפט (ולפי פרסומים, גם הפרקליטות) מטיל ספק בשיקול הדעת שהביא מלכתחילה את המשטרה להגיש כתבי אישום. הביקורת החריפה הזו מוכיחה כי המניע של המשטרה לא היה מקצועי אלא פוליטי. דמם של המפגינים הותר, והכול היה כשר בעיני מקבלי ההחלטות בתביעה המשטרתית כדי להרתיע את פעילי המחאה מלהפגין.

ההתנהלות הפסולה הזו מצד המשטרה לא נגמרה במחאה החברתית. היא המשיכה גם ב"צוק איתן", כאשר המשטרה סירבה להעניק היתרים להפגין נגד המלחמה - ואז חזרה בה זמן קצר לפני ההפגנות, כאשר לרוב המפגינים כבר לא הייתה דרך לדעת שההפגנה מתקיימת. צירוף מקרים? לא באמת. חמור מכך, אוזלת היד של המשטרה בהגנה על מפגיני השמאל והאלימות שחוו חלק ממתנגדי המלחמה מצד פורעי ימין קיצוני הוכיחו כי המשטרה לא מילאה את תפקידה לשמור על חופש הביטוי אלא העדיפה לשלוח מסר למפגינים שעדיף שיישארו בבית.

מצער אפוא לראות, כי משטרת ישראל הפכה זה מכבר לכלי שרת לצורך קידום אינטרסים פוליטיים. לא מדובר בגחמה של תובע משטרתי כזה או אחר, וגם לא בהחלטה אישית של קצינים או שוטרים מסוימים במחוז תל אביב. הבעיה היא רוח המפקד. רוח רעה המנשבת בשנים האחרונות מצמרת המשטרה ומבהירה לכולם מהם סדרי העדיפויות: יישור קו עם השלטון - כן, מילוי תפקידה של המשטרה בשמירה על שלטון החוק - לא.

ההתנהלות השערורייתית הזו מחייבת בדק בית. לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כבר התערב באופן אישי והורה לבטל את כתב האישום נגד דפני ליף - הגיע הזמן שהיועץ המשפטי יורה גם על בדיקה מקיפה של יחידת התביעות המשטרתית ושל השיקולים שהנחו אותה באישומים שהגישה נגד פעילי המחאה. זאת, לצד בדיקה רחבה יותר לגבי קבלת ההחלטות בצמרת הפיקוד סביב הניסיונות לחדש את המחאה החברתית מאז קיץ 2012 וסביב המלחמה בעזה.

במקביל, על פעילי המחאה שזוכו לשקול הגשת תביעות פיצויים נגד המשטרה בגין הנזקים שנגרמו להם והפגיעה בשמם הטוב. אסור לתת לרדיפה הפוליטית בחסות מערכת אכיפת החוק לעבור בשקט.

עו"ד גבי לסקי ייצגה את ברק לוי סגל שזוכה לפני שבוע מכתב האישום שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים ואת דפני ליף שזוכתה לפני כחודשיים. היא חברת מועצת העיר תל-אביב-יפו מטעם מרצ

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il