שתף קטע נבחר

כתב לשון הרע באתר "קאוצ'סרפינג" - וישלם

מנוי ישראלי באתר המקשר בין טיילים בעולם כתב על חבר אחר כי חוויית האירוח שלו מפוקפקת ורצופת רמיזות מיניות. זה יעלה לו 30 אלף שקל

מנוי באתר "קאוצ'סרפינג'" התערב בסכסוך בין שני מנויים אחרים ופרסם ביקורת שלילית על אחד מהם, שבמסגרתה הציג אותו כמי שמעניק חוויית אירוח מפוקפקת הכוללת הטרדה מינית. המארח הנפגע הגיש נגדו תביעת לשון הרע, וזכה לפיצוי של 30 אלף שקל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

אתר couchsurfing.org המיועד ל"גולשי ספות" מאפשר תיאום בין טיילים מכל העולם המעוניינים להתארח זה בביתו של זה במקום לשלם בבית מלון. מקור התביעה במקרה שהתרחש במרס האחרון: תיירת מהולנד הגיעה להתארח בביתו של מנוי בישראל, ולאחר שלושה ימים עזבה על סכסוך שככל הנראה קשור לחיזוריו אחריה.

כשבוע לאחר מכן פרסמה התיירת ביקורת שלילית על חוויית האירוח בפרופיל שלה באתר, וטענה שהבחור הישראלי כנראה משתמש ב"קאוצ'סרפינג" כאתר היכרויות. המארח, בתגובה, שלח לתיירת מסרונים ובהם איומים שיפנה למשטרה, יגיש נגדה תביעה וידאג שתגורש מהארץ. במקביל הוא פרסם בעמוד שלה מודעה שבה ביקש מהגולשים להתרחק ממנה כי היא "מסכנה" ו"דו קוטבית".

 

מנוי אחר באתר, שהכיר את התיירת ושמע על הסיפור, החליט לא לשתוק. בתגובה שפרסם בעמוד של התיירת הוא הציג עצמו כמי שהיה "עד מכלי ראשון למסע התלאות" שלה, שבמסגרתו נאלצה להימלט מדירת המארח "באישון לילה לאחר שסירבה להיעתר לרמיזותיו המיניות הבלתי פוסקות". הוא סיים את דבריו בהמלצה: "נסו להימנע מחוויית האירוח המפוקפקת אצל הבחור הזה".

 

המארח הגיש נגדו בחור תביעת לשון הרע בבית משפט השלום בהרצליה וטען שמדובר בפרסום שקרי וזדוני הנסמך על עדות התיירת בלבד – מבלי שהנתבע בירר את אמיתות הדברים. הוא דרש את הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק: 100 אלף שקל.

 

הנתבע טען שהדברים היו תגובת נגד לפרסום המשמיץ והשקרי של התובע עצמו. הוא התעקש שמדובר באמת לאמיתה ובהבעת דעה לגיטימית. הוא הזכיר שחלק מהעניין באתר הוא הבעת ביקורת וחוות דעת על האירוח, והוסיף שלא נגרם לתובע כל נזק כיוון שמדובר בפרסום שנחשף רק בעמוד האישי של התיירת, וממילא הוא הוסר תוך שבוע.

 

הסתמך על עדות שמועה

השופטת לימור ביבי ממן קבעה שהצגת התובע כמי שרמיזותיו המיניות "הבלתי פוסקות" הביאו להימלטות האורחת באישון לילה – מהווה לשון הרע.

 

ראשית היא קבעה שלפחות חלק מהדברים שפרסם אינם אמת: הנתבע הציג עצמו כמי שהיה עד לדברים – ולא כך היה, שכן הוא נסמך על הגרסה ששמע מהתיירת בלבד. כמו כן, התיירת, שהעידה במשפט, אישרה שלא "נמלטה באישון לילה" אלא בחרה לעזוב את ביתו של התובע כיוון שלא הרגישה בנוח. הנתבע גם לא הוכיח שחוויית האירוח אצל התובע "מפוקפקת" או שהתובע "בושה" לאתר.

 

השופטת פסקה שדברי הנתבע לא נחשבים להבעת דעה לגיטימית מאחר שכללו "עובדות" לא אמיתיות. כמו כן, הנתבע נהג בחוסר תום לב כשפרסם את הדברים מבלי לברר אם יש בהם מן האמת, כאשר ידע היטב שהתובע מכחיש את גרסת התיירת.

 

עם זאת השופטת הדגישה שגם הדברים שפרסם התובע על אודות התיירת היו קשים, נוקבים ומעליבים. היא החליטה שאין הצדקה לפסוק לתובע את הפיצוי שביקש, שעה שחשיפת הפרסום הייתה מצומצמת והוא הוסר תוך שבוע ימים. משכך, על דרך האומדן, החליטה השופטת לחייב את הנתבע בפיצוי של 30 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט של 2,600 שקל ושכר טרחת עו"ד של 7,500 שקל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים