שנתיים בלי אבא. לאן ממשיכים מכאן?
בקרוב תתאבל עוד משפחה על יקירה שנדרס ותמצא משטרה מפשלת ומערכת משפט מנומנמת. חייבים לחולל שינוי, ואתם מוזמנים להיות שותפים
לפני כמה ימים קיבלנו מתנה לחג. בית המשפט המחוזי בלוד החליט לדחות את הערעור של נהג מערבל הבטון שחצה באדום והרג את אבא שלי ז"ל, והשאיר את עונש המאסר שנגזר עליו על כנו. כך, בהקראה לקונית שארכה שתי דקות, תמו יותר משנתיים של מאבק שלנו לענישה ראויה.
באולם בית משפט שמלא בעורכי דין שלוחצים שהתיק שלהם יידון כי הם ממהרים, בנאשמים בעבירות קלות שכנראה לא מייצגים את ישראל היפה ובשופטים שימשיכו הלאה בחייהם, ירד ממני הנטל הרגשי של לדאוג לכך שצדק ייעשה בתיק של אבא שלי שאני עדיין זוכר את ההחייאה שביצעתי בו ושמבחינתי זה עדיין לא נתפש שהוא לא יהיה יותר באף ארוחת חג. למי בכלל בא ללכת לארוחת חג עכשיו.
עוד בערוץ הדעות של ynet
בג"ץ לא אשם / אסף מידני
דרום תל אביב לא סולחת / שפי פז וסוזי כהן
אתה מגיע לבית המשפט ומוצא מערכת מנומנמת שעבורה זה עוד תיק. אני לא מצפה שלכולם יכאב כמונו. אני כן מצפה להגיע לאולם בית המשפט ושהסנגור שמתגאה באתרו על המסוממים שזיכה יגיע בזמן, ומצפה שהמשטרה לא תפשל בלקיחה של דגימת דם פשוטה. כשכל זה לא קורה, הייתי מצפה מבית המשפט שיתרעם על כך ושלא יקבל את זה כאילו שמדובר בגזירה משמיים. אבל אולי זה אני והציפיות הגבוהות שלי. אתה מגיע לבית המשפט, מתרעם, כועס, אבל המעמד שלך כנפגע עבירה - והמשפחה היא היחידה שנפגעה באמת - נמוך כמו מידת המוסר של הנהג הפוגע שבחר לשקר בכל תקופת המשפט וגם אחריה.
בפרק זמן של יותר משנתיים הספקנו להתאכזב אבל גם להעריך אנשים רבים בדרך. מצד אחד, במהלך המאבק שניהלנו להחמרת הענישה גילינו את הישראלים הרבים והטובים. הרבה מאוד אנשים טובים, באמת. גם כאלה שבכלל לא הכרנו קודם התגייסו לעזור כי חשבו שיש צדק בטענותינו וכי כאבו את כאבנו מתוך הזדהות. מצד שני, גילינו גם את הטינופת האנושית שחבל להקדיש לה זמן אבל קשה להתעלם ממנה. מי שעבור בצע כסף טענו טענות שקריות ואף התרברבו על כך. גילינו גם שאנשים לא אוהבים להיות ליד אנשים עצובים, וכך היו חברים טובים שהתרחקו במקביל לחברי אמת שהתגלו - שבהם כדאי להתמקד.
השאלה האמיתית שעולה כעת: מה הלאה? עולם כמנהגו נוהג, והבעיה היא שבעוד כמה ימים זה יהיה מישהו אחר שיעבור את אותו הדבר בדיוק. בניגוד לבעיות חברתיות אחרות (יוקר המחיה למשל) כאן מדובר בבעיה חד-פעמית, כלומר כזאת שאתה מעורב בה לתקופה קצרה ואחר כך (מבלי להיכנס להיבטים רגשיים) ממשיך הלאה. ואז בעיית התאונות והיחס לנפגעים נשארת גם לאחרים שלצערנו יגיעו. זה כל כך כואב, אבל זה יקרה כי הסטטיסטיקה לא משקרת.
מתוך הכאב וההיכרות עם המערכת, וכדי לנסות ולמנוע קצת מהכאב של משפחות אחרות בעתיד, החלטנו שאנו רצים למרחקים ארוכים במאבק בתאונות ובאכיפתן. בטור שפורסם כאן כמה ימים אחרי התאונה כתבתי: "צדק, בחיי, ייעשה כאן". אני מוכן לחזור על זה שוב: צדק, בחיי, ייעשה כאן. את המערכת אי אפשר לשפר ביום אחד, ונראה שגם שנתיים לא מספיקות. בשביל לחולל שינוי אמיתי צריך אורך רוח.
כאן נכנסים האנשים היפים באמצע הדרך שעליהם כתבתי לפני כמה שורות. כצעד ראשון אני מנסה לקדם שינוי חקיקה להחמרה בענישה של נהגים בכלי רכב כבדים המבצעים עבירות תנועה חמורות. לצד זה, ומתוך מטרה להביא לשינוי בטווח הארוך, כמה חברים ואני הקמנו עמותה ואנו עובדים בהתנדבות על פיתוח טכנולוגי שיוכל לעזור למנוע תאונות בעתיד. אנו עושים זאת ביחד עם מומחים מן השורה הראשונה שנרתמו לפרויקט בהתנדבות מלאה, דוגמת בתי התוכנה יעל תוכנה וקומדע, ובשיתוף עם עמותת "אור ירוק".
מדובר בפרויקט ללא מטרת רווח, שאנו השקענו ומשקיעים בו אין-סוף שעות. הפרויקט נמצא כעת בשלב הפיילוט. אנו זקוקים למתנדבים בעלי אייפון וגם לתורמים שיסייעו לנו כשנרצה להתקדם בפרק הזמן הקרוב לשלבים הבאים בפרויקט. מי שרוצה לעזור לנו מוזמן לשלוח מייל ולקבל פרטים נוספים: nativbatuah@gmail.com. במידה רבה למדי של ודאות, זה יציל חיים.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
