שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "כולנו ילדים של אללה - אלוהים"
    רבנים-מתנחלים ושייח'ים-פלסטינים מקיימים מפגשים סודיים זה כבר 13 שנים, במטרה להכיר ולייצר הידברות דתית. טלי פרקש הצטרפה למפגש מצומצם, ופגשה אנשי דת מוסלמים שמאמינים בשלום, אבל חוששים לחייהם: "אני לא יודע מה בדיוק תכתבי, אבל אם יזהו אותנו, תרחף מעלינו סכנת מוות"

    מזרח ירושלים, זה ציון הדרך היחיד שאפשר למסור על המפגש יוצא הדופן שערכתי עם הרב יעקב נגן והשייח' איסמעיל. רב ואיש דת מוסלמי, שנפגשים בקביעות בקבוצה סודית של רבנים ושייח'ים, מתוך ניסיון להידברות מן הנקודה הבוערת ביותר של הסכסוך: הדת.

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

     

    מערבה מכאן, בשכונות קו התפר מרחק דקות ספורות, מתחוללות הפרות סדר אלימות ביום הראיון. אך פה, עמוק בשטח, בנקודה שאליה יכולים להגיע פלסטינים משטחי הרשות ללא אישורים מיוחדים, השקט עמוק והאווירה פסטורלית. שלושת המרואיינים עשו את כל הדרך מעומק שטחי A. הם לא יכולים להיחשף בשמם או בפניהם מחשש לחייהם, ועל כן שמותיהם שמורים במערכת.

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    "אגודת המפגש הבין-דתי" אחראית זה כבר 13 שנים למפגשי דו-קיום שכאלה, המתרחשים מתחת לראדר התקשורתי. עשרות קבוצות פעילות באגודה: בין אם בתחום מקצועי משותף (מיילדות ערביות ויהודיות, למשל), או איזור מגורים גיאוגרפי. למפגשים שותפים, בין היתר, אף בכירי המתנחלים - בעוד שאחד ממנהלי הקבוצות הוא בכלל אדמו"ר, שירש לאחרונה חצר מאביו המנוח.

     

    "בתקופת המלחמה תמונה שלי עם חבר יקר, שייח' סופי, זכתה לאין-ספור שיתופים. אפשר להתווכח כמה חושך וכמה אור יש, אבל המשימה שלנו היא לדחוף לכיוון האור". הרב נגן ושותף אחר לדיאלוג (צילום: dida mulder)
    "בתקופת המלחמה תמונה שלי עם חבר יקר, שייח' סופי, זכתה לאין-ספור שיתופים. אפשר להתווכח כמה חושך וכמה אור יש, אבל המשימה שלנו היא לדחוף לכיוון האור". הרב נגן ושותף אחר לדיאלוג(צילום: dida mulder)

     

    ראשיה של קבוצת אנשי הדת - מהקבוצות החשובות והמשמעותיות שפועלות בשטח - נפגשים פעם בחודש, בכל פעם במיקום שונה, ומדברים בעיקר על חיבור דתי "ועבודת האל - אללה" המשותפת לשניהם. "שלום אמיתי לא נחתם בהסכמים מדינים", אומר ד"ר יהודה סטולוב, מנכ"ל המרכז. "היחסים בן שתי הקבוצות החיות כאן, לא עובדים. שני הצדדים ניזונים מהמון דעות קדומות ומעוותות. לכאן נכנס המפגש הבלתי אמצעי. האתגר שלנו זה גם ללמוד להסכים שלא להסכים, ועדיין לחיות יחד ובידידות. 20 שנה ניסינו לעשות שלום דרך המנהיגים, אולי כדאי להתחיל מלמטה, מהאנשים?"

     

    כולם ילדי האל

    היועץ המשפטי של החבורה, אבו וואליד, זה שהשתלם בין היתר במדרסות ומתמחה גם בחוקי השריעה, מספר לי שהמטרה שלו ושל חבריו היא,

    בראש ובראשונה, יציאה נגד הזרמים הקיצוניים באסלאם ופרשנותם הדתית. "אנשי הספר", זה הכינוי מהקוראן שאבו וואליד מייחס לנביאי התנ"ך היהודיים.

     

    "האסלאם כולל בתוכו את כל הנביאים שקדמו לו", הוא מסביר לי את עקרי משנתם. "הדת שלנו נובעת מאותו מקור. המוסר הדתי שיצר אותנו, יצר גם את היהדות והנצרות. נאסר עלינו מה שהאל אסר על הנביא ישראל (יעקב). על זה נוספו בהמשך איסורים נוספים למוסלמים, אך התפילה, הצום, עבודת האל, צדקה, שחיטה, ועוד הרבה - אלו עקרונות משותפים".

     

    "ומה עם ג'יהאד?" אני שואלת, והשייח' אבו איסמעיל, איש הדת שבחבורה, מחייך: "הכל אינטרסים פוליטיים", הוא אומר, וחבריו מהנהנים בהסכמה. "אי אפשר לאסלם בכפייה, אין דבר כזה. דת היא רק דרך שכנוע, היגיון ובחירה. גם הג'יהאד שהיה בעבר בתחלת האסלאם, התרחש כשלא אפשרו להפיץ את דבר האסלאם, ולא נתנו למוסלמים להיכנס לטריטוריות מסויימות.

     

    "מה שקורה עכשיו זו פרשנות מסולפת של כתבי הדת. לא משנה אם אתה יהודי, מוסלמי או נוצרי - כולנו ילדי האל. כולנו ילדיו של איברהים. אסור לי אפילו לקלל נזיר או רב יהודי, כי אולי דרגתו ואמונתו גבוהים משלי".

     

    חברי הקבוצה מונים לדבריהם כ-12 אלף בני אדם משטחי ישראל והרשות, ומאות-אלפים נוספים ברחבי העולם, והם דבקים, לטענתם, בפרשנות המתונה והנכונה של הקוראן. אבל אבו וואליד מספר על רדיפה, התעמרות כלכלית, ו"ייסורים רבים", לדבריו.

     

    צפו: הרב נגן רוקד בחתונת ידידו, בדואי

     

    גם השייח' שלצדו פסימי: "מחר אני יוצא לפגוש אנשים ברצועה, לנסות להביא קצת שקט", הוא אומר. "אני לא יודע מה בדיוק תכתבי, אבל אם נהיה מזוהים - תרחף מעל ראשנו סכנת מוות. יש קיצוניים שלא יחשבו פעמיים. זה המצב".

     

    היהדות היא לא כל הסיפור האנושי

    הרב והד"ר יעקב נגן, ראש הקבוצה מטעם הרבנים, מתרגש עד דמעות. "אלמלא השולחן שבינינו, הייתי מחבק אותך", הוא אומר. "אני וחבריי הרבנים בקבוצה לא יכולים להגיד שאנחנו משלמים מחירים על אמונתנו".

     

    "אין למוסלמים שום דבר להרוויח מהפגישה איתנו, רק להפסיד". מפגש מיילדות משני צדי המתרס (צילום: אגודת המפגש הבין-דתי)
    "אין למוסלמים שום דבר להרוויח מהפגישה איתנו, רק להפסיד". מפגש מיילדות משני צדי המתרס(צילום: אגודת המפגש הבין-דתי)

     

    הרב נגן, סופר ור"מ בישיבת עתניאל הנמצאת מעבר לקו הירוק, מספר כי את ההשראה שאב מרבה המנוח של תקוע, מנחם פרומן. "זו קודם כל תפיסת חיים", הוא אומר. "היהדות היא חלק גדול מסיפורה של האנושות, אבל לא הסיפור כולו. התורה מתחילה בסיפור האנושות, האדם שברא בצלם, ומסתיימת בחזון אחרית הימים שמדבר על עתידה של האנושות כולה.

     

    "הציונות דתית, מצידה, מדברת על עשייה. על כך שדברים לא יקרו מעצמם, ועבורי חיים שלווים והרמונים של האנושות כולה יחדיו, זו תמונת היהדות שלי. שלום הוא לא רק שקט או להיות חלק מהעולם המערבי, אלא חזון יהודי שהתורה מכוונת אליו".

     

    אין נקודות שבר לאורך הדרך הזו שאתה חי?

     

    "נקודת המשבר היא נקודת המוצא; זה שאני חי בהר חברון, ורצחו את תלמידיי בחדר האוכל כאן, או בדרך. זה שיש רוע ויש הרג, זו נקודת המוצא". נגן מספר לנוכחים על ביקורה של אשתו במערת המכפלה, שנערך בסמוך לתפילת המואזין.

     

    "בהתחלה היא אמרה שהקול הפריע לה בתפילה, אבל אז היא שמה לב ליופי שבשירתו של המואזין. ושהשירה דווקא השתלבה בתפילה שלה. היא לא ידעה האם זה היה קול אנושי או הקלטה, ובמפגש הבא בקבוצה סיפרתי על החוויה שלה, והתעניינתי באותו הקול. ואז אחד מחברי הקבוצה אמר לי, לא רק שזו לא הקלטה - מדובר באחד מבני משפחתי, והוא מסר לו את הנאתה של אישתי מתפילתו. זו דוגמה קטנה לחיבורים האלה שקורים כל הזמן בקבוצה".

     

    "אין להם (לחכמי הדת המוסלמים) שום דבר להרוויח מהפגישה איתנו, רק להפסיד", הרב נגן מדגיש. "עברתי אישית על כל הקוראן, וכן, יש בו דברים קשים. אבל אני רואה גם את הצד השני. הפרקים נפתחים שם תמיד בביטוי 'בשם אלללה האוהב והמרחם'. בתקופת המלחמה תמונה שלי עם חבר יקר, שייח' סופי, זכתה לאין-ספור שיתופים. אז אפשר להתווכח כמה חושך וכמה אור יש, אבל המשימה שלנו היא לדחוף לכיוון האור".

     

    כולם שונאים את דאעש (ואת ארצות הברית)

    השייח' איסמעיל מספר כיצד בעקבות מבצע "צוק איתן", דברים חזרו "שנים אחורה", לדבריו. על הפופולאריות הגואה של חמאס, ועל המלחמה הכמעט נואשת לשינוי המציאות.

     

    האם בסופו של דבר זו מלחמת דת?

     

    "שש שנים אנחנו חוקרים את הסיבות לקיצוניות הדתית-מוסלמית, ומסקנתנו היא שהשליטים הערבים החילונים מנותקים ומנוכרים מצרכי עמם. שחיתות וכסף שהגיע רק לכיסם של מקורבים שנהנו ממנעמי השלטון, השאיר את העם במצוקה קשה. ואז הגיעו ארגונים שכן סייעו לאזרח הקטן; ארגונים דתיים עם אג'נדה סאלפית קיצונית שכן ראו את האדם הקטן, והפופולאריות שלהם תפסה תאוצה. עכשיו א-סיסי מנסה להוכיח שגם שלטון מתון וחילוני יכול לדאוג לאזרח. אם זה יקרה, הקיצוניים יעלמו מהמפה לבד.

     

    "בסופו של דבר, צריך לעשות חשבון פשוט. כמה יהודים יש בעולם? 12 מיליון סך הכל. כמה מוסלמים? מאות מיליונים"
    "בסופו של דבר, צריך לעשות חשבון פשוט. כמה יהודים יש בעולם? 12 מיליון סך הכל. כמה מוסלמים? מאות מיליונים"

     

    "בעיה נוספת: במרחב נשמעים היום רק קולותיהם של אנשי דת קיצוניים, בעלי פרשנות רדיקאלית של האסלאם. מלך ירדן המנוח, למשל, השכיל לשלב לצדו בהנהגה חכמי אסלאם מתונים, ולכן לקיצוניים לא היה מקום. עכשיו הם לא פעילים, וישראל נמצאת במלקחיים - בין חמאס לבין דאעש".

     

    רק נאמרה המילה ההיא, והחדר שב לסעור. אם יש משהו שמוציא יהודים ומוסלמים משלוותם, אלה אותם "גברים בשחור": "אני לא אוהב אותם בכלל", ממהר השייח' עיסמאיל להבהיר. "הם נמצאים עכשיו בכל מקום, כולל ברשות הפלסטינית, והם איום אמיתי".

     

    הוא מאשים את ארצות הברית בעלייתם: "הם תמכו בכל השליטים המושחתים, הם ידעו לאן הולך הכסף ועצמו עיניים. הם כופים את עצמם על המרחב הזה בגלל אינטרסים כלכליים, שכוללים חימוש של כל הצדדים. גם מה שהם עשו ברצועה עכשיו רק הזיק, ולכן אין צדק ואין שלום".

     

    אי אפשר להתעלם מכך, שהמחלוקת הכי גדולה בין הדתות הייתה ונשארה דתית: ירושלים. הר הבית אצלנו, אל-אקצה אצלכם.

     

    "בסופו של דבר, צריך לעשות חשבון פשוט. כמה יהודים יש בעולם? 12 מיליון סך הכל. כמה מוסלמים? מאות מיליונים. אם יהיה שינוי לרעה באל-אקצה תהיה מלחמה ענקית, כל העולם המוסלמי יתאחד ויילחם. זה מה שרוצים שיקרה?

     

    "אני רוצה שתקשיבי לי, האחות טלי. אני קורא לך אחות כי כולנו בני אנוש. נגיד שאני יהודי ואת רק רואה מולך אותי בלבוש מוסלמי. למה להוביל את העם שלך למלחמה שבסופה אולי אף יהודי לא יישאר פה? תחיו אתם בשלום עם הכותל, אבל שטח המסגד צריך להיות בשליטה מוסלמית מלאה. ירדן, הרשות, זה לא משנה. הפלסטינים לא יוותרו על זה, אין להם זכות דתית לעשות את זה".

     

    אבל זה לא רק שליטה, אתם לא נותנים לבני דתות אחרות, "ילדי אברהם" כפי שקראת להם, לי, להתפלל במקום. המקום הזה קדוש לי לא פחות מאשר לכם, למה לא לחלוק? למה אתה יכול להתפלל בבית כנסת (על פי ההלכה היהודית), ואני לא יכולה להתפלל במסגד אל-אקצה?

     

    "אכן, אל-אקצה אסור לכניסת לא מוסלמים. אבל אחות טלי, במקרה שלך לא תהיה בעיה. עם לבוש וכיסוי ראש מתאים, את תשתלבי מצוין",
    הוא אומר בחיוך. "אני מניח שכאשר העניינים ירגעו, אולי יהיה סיכוי לתפילה אישית בשקט ברחבה לכולם. כרגע, עד שאין שליטה מוסלמית, זה רגיש מדי".

     

    השייח' איסמעיל לא לוקח סיכונים: "בעקבות שיחה עם חבר בקבוצה, הגעתי למסקנה שבהסכם השלום העתידי להכניס סעיף שאומר שאם המשיח בא, עושים מה שהוא אומר. אם יגיד לבנות את בית המקדש, אני בעצמי אסחוב על גבי את האבנים. עד אז, שישאירו את המצב הנוכחי. האל יצר אותו, וזה כנראה רצונו".

     

    אנשי הדת המוסלמים והיהודים מייחלים להתחלה חדשה ושקט. "אנחנו נמצאים באדמה שנקראת אדמת השלום יחד. אין לנו ברירה, אלא ללמוד לחיות יחד".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""כולנו ילדים של אללה - אלוהים""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: dida mulder
    "20 שנה ניסינו לעשות שלום דרך המנהיגים, אולי כדאי להתחיל מהאנשים?"
    צילום: dida mulder
    צילום: טלי פרקש
    "זה שיש רוע ויש הרג, זו נקודת המוצא". הרב נגן וד"ר סטולוב
    צילום: טלי פרקש
    ותן חלקנו
    מומלצים