לכל החברים היה ברור שהם יתגרשו בסוף
מה עושים כשיודעים שהאדם הזה פשוט לא טוב לחבר שלנו, בין אם מדובר בהסתמכות על עובדות ובין אם בתחושת בטן? האם לדבר איתו או לשמור את המידע לעצמנו? נועה בנוש עם מבחר סיפורים לכבוד החג. אורח לרגע רואה כל פגע?
אורח לרגע רואה כל פגע, אומר הפתגם. ואכן, פעמים רבות דווקא מי שנמצא מחוץ לסיטואציה מסוגל לראותה בצורה הנהירה ביותר. הדבר נכון שבעתיים בסיטואציות רומנטיות. האהבה היא עיוורת, כך אומר פתגם נוסף, ועל כן האדם מבחוץ - האורח, החבר או בן המשפחה - ששמר על מאור עיניו, הוא זה שמסוגל להבחין בבעיות או בפגמים בקשר הרומנטי שלנו.
לכולנו בודאי יש או היה חבר, שהתחיל לצאת עם מישהו שאיננו משתגעים עליו. אם מדובר בהעדפה אישית, ניחא, שהרי מה שמתאים לנו לאו דווקא מתאים לחברים שלנו. אבל מה עושים כשיודעים שהאדם הזה פשוט לא טוב לחבר שלנו, בין אם מדובר בהסתמכות על עובדות ובין אם בתחושת בטן? אספנו מספר עדויות מאנשים על מנת להבין מה קורה כאשר אנחנו רואים את הפגמים בקשר עוד לפני שהחבר שלנו מודע אליהם, ועל אחת כמה וכמה מוכן להודות בהם.
לכולם היה ברור שהם לא מתאימים
"היה לנו בחבר'ה חבר שהתחתן עם בחורה שלא התאימה לו", מספר ערן (כל השמות בעדויות הינם בדויים לשם שמירה על פרטיות המוזכרים). "היו להם אופי וקצב שונים, היא היתה שתלטנית והוא יותר רך. אבל הם היו מאוהבים ולא ראו את זה, או לפחות התעלמו. היחסים ביניהם היו טובים, אבל לכולם היה ברור שזה לא זה והם לא מתאימים. אפילו כשהבאתי בחורה שיצאתי איתה לפגוש אותם בפעם הראשונה, היא מיד זיהתה שהם ממש לא מתאימים".
"אחרי פחות משנה הם התגרשו, ורק אז אמרתי לו שזה היה לי ברור שהם יתגרשו. הוא היה בהלם ושאל 'מה? כולכם ראיתם את זה?' והבנתי שבעצם אף אחד לא אמר לו את זה. הוא סיפר לי שכבר לפני החתונה הוא הרגיש ובחר להבליג ולהתעלם. אבל אין מה לעשות, אתה לא יכול להגיד לבן אדם שהחליט להתחתן שהאישה שהוא אוהב היא לא בשבילו, בטח לא כשהכל ביניהם עדיין לאבי-דאבי. מעבר לכך, יש את אלמנט ה'אל תעשה'. אם נגיד למישהו לא לצאת עם מישהי או לא להתחתן איתה הוא יתחפר עוד יותר בעמדתו ויעשה דווקא".
מזל שלא אמרתי כלום
גם אפרת, בדומה לערן, בחרה לשמור את דעתה לעצמה. היא שמחה על החלטה זו מכיוון שבדיעבד, כך היא אומרת, מסתבר שהיא טעתה. "יש לי חברה משכילה שפגשה את בן זוגה כשהוא היה שליח והביא לה חבילה למשרד. הם הגיעו מרקע שונה לחלוטין ותהיתי מה היא מוצאת בו. כשהוא הציע לה נישואין היא לא היתה הכי שלמה עם זה, וסיפרה שהמשפחה שלה שאלה אותה שוב ושוב אם היא בטוחה שהוא הבן אדם בשבילה".
"היא שאלה לדעתי, בתור חברה טובה, ואילו אני התלבטתי מה לענות ובסוף אמרתי לה שרק היא יודעת מה טוב בשבילה. מפה לשם, הם נשואים עם שני ילדים ודירה שקנו. מסתבר שהוא בהחלט טוב לה. היא פיתחה קריירה והוא חוזר הביתה בצהריים, לוקח את הילדים, מבשל, מנקה, מפנק. אז כנראה שהצרכים של כל אחד מאיתנו שונים בהגדרה של זוגיות".
יש גבול גם לחברים
בניגוד לערן ואפרת, שרית בחרה להשמיע את דעתה על בן זוגה של חברתה, ומספרת על המחיר שהיה עליה לשלם. "חברת נפש שלי יצאה עם מישהו שלא מתאים לה. הוא כזה יבשוש, מעין צנון שהוציאו אותו שנה קודם מן האדמה. ואילו היא מלאת חיים, אמנית, יצרית ואוהבת חיים. אמרתי לה את דעתי והיא כעסה עד כדי כך שנותקו היחסים בינינו. אחר כך היא התחתנה איתו ונמצאת איתו עד היום, אבל אני עדיין חושבת שיכול היה להיות לה הרבה יותר טוב עם מישהו אחר".
"אחרי הרבה זמן הצלחנו לשקם את היחסים בינינו, אבל עד עכשיו יש בינינו מן עננה, שלא לדבר על תחושת אי הנוחות שאני מרגישה כשאני מבקרת אצלם. קיצר, לפעמים עדיף לסתום. למדתי שעדיף להשאיר את המחשבות האלו בלב כי אף פעם לא יוצא משהו טוב מלומר אותן. לא קל לשמוע את החברה הכי טובה שלך אומרת לך שבן זוגך הוא אחד הדברים הפחות טובים שקרו לך בחיים, שהוא לא מתאים לך ושתהיי הרבה יותר מאושרת בלעדיו. ובתכלס, יש גבול לתפקיד של חברה. יש דברים שאנחנו צריכים לגלות לבד מתוך ניסיון, יהיה מר אשר יהיה".
עד היום היא מאשימה אותי בפירוק הקשר
מה קורה כאשר לאחר שהבענו את דעתנו, תחזיתנו מתגשמת והקשר נגמר? האם חברנו יודה לנו על האזהרה המוקדמת? "אני תמיד מעירה לחברים שלי בכאלה מקרים, כי אם אתה לא יכול לומר לחבר את הדברים הנוראים כמו 'השמנת, קח את עצמך בידיים' או 'לדעתי משה מתעלל בך רגשית' אז הם לא חברים שלך, לא באמת" קובעת בנחרצות רותם. "אבל מרגע שאמרתי פעם אחת אני לא חוזרת על עצמי, כי אני לא הורה של אף אחד, ומי שמשחק באש אולי קצת מגיע לו שישרפו לו הגבות".
"הייתה לי פעם חברה שיצאה עם חבר טוב שלי. בגלל ההיכרות שלי עם שניהם אמרתי לה חד משמעית שזה יהיה נס אם הוא לא ישבור את ליבה. לא רק שהיא לא הקשיבה לי אלא שאחרי שהוא נפרד ממנה היא האשימה אותי בפרידה. הוא אמר לה שהיא היסטרית מדי, והיא טענה שזרעתי לה שטויות בראש והיא היתה היסטרית בגללי. אני חושבת שעד היום היא מאשימה אותי".
כיצד למעשה כדאי לנקוט כשאנו חוזים את כישלון הקשר של החבר שלנו? האם עלינו לשמור את דעתנו לעצמנו, על אף הסיכוי שצדקנו, או לשתף אותה עימו, על אף הסיכון שנאבד את החבר? אם לשפוט על פי העדויות הללו, הרי שלטובת כל הנוגעים בדבר עדיף אם נתאפק ונתמוך בחבר, בכל החלטה שיחליט. אך באיזה מחיר, ומתי בכל זאת כדאי לפצות פה ולומר את אשר על ליבנו?
אז להתערב או לא להתערב?
עדי קמחי, מאמנת לזוגיות ובעלת מרכז נקודתיים לתהליכי זוגיות, טוענת כי אמנם קשה לצפות בחבר קרוב עושה טעות מבלי להגיב, אולם כל עוד דעתנו על בן/ת הזוג שלו מבוססת על ״תחושת בטן״, על השקפת עולמנו או טעמנו האישי, ישנה בעיה עם העברת מסר כזה, גם אם נדמה לנו לגמרי שאנחנו צודקים.
"חשוב לתת את הקרדיט לאותו חבר, שהוא רואה ומודע ליתרונות ולחסרונות של בן/ת זוגו אך בוחר בכל זאת להיות שם. אגב, הרבה פעמים אנחנו צודקים וזה לא מתאים, אבל אותו חבר כנראה צריך לעבור שיעור בעצמו וזו הדרך שלו. גם אם הוא עושה טעות הוא יצטרך להבין אותה על בשרו".
באלו מקרים תמליצי בכל זאת להתערב בקשר של חבר?
"חובתנו החברית והמוסרית היא לספר את מה שאנחנו יודעים כאשר מדובר בבגידה. לדוגמה, חברה של מאומנת שלי מצאה סוף סוף זוגיות והם עמדו להתחתן, אבל שבוע לפני החתונה בן זוגה שלח הודעה באתר היכרויות לחברה של חברה. החברות של הכלה המיועדת לא ידעו אם ומה להגיד. אמנם לא היתה להן הוכחה לבגידה פיזית, אך עצם העניין ששבוע לפני החתונה הוא 'מנסה את מזלו' באתרי היכרויות היא חמורה עד מאוד".
כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק. תעשו לייק?
"בסופו של דבר, הן הושיבו את הכלה המיועדת לשיחה, והראו לה את ההודעה שלו באתר. היא אמרה שהיא תפסה אותו כמה פעמים באתרים במהלך הזוגיות שלהם והיא יודעת שיש לו בעיה אך הוא הבטיח שהפסיק עם זה. היא היתה מאוד נבוכה מהחברות שלה והתביישה. לאחר שהיא התעמתה איתו הוא התנצל, התחנן ואמר שילך לטיפול, ושבוע לאחר מכן הם התחתנו. עם הזמן הקשר בין החברות דעך, לדעתה של המאומנת בגלל ההתערבות ההיא, ובכל זאת זה היה הדבר החברי מצידן לעשות, לתת לה לבחור את מהלך חייה מתוך ידיעה למה היא נכנסת".
במידה והחלטנו להתערב – כיצד כדאי לעשות זאת?
"חשוב מאוד לזכור שלא אנחנו האישיו אלא החבר. למה הכוונה? הרבה פעמים נספר לו את דעתנו כי אנחנו בטוחים שאנחנו צודקים, משום שזה יושב על פצעים שלנו או חוויות דומות שעברנו או כי זה מעשה נאצל. אלה הן לא הסיבות הנכונות. הסיבה היחידה היא טובתו של החבר, ולכן צריך לספר או יותר נכון לשאול, בעדינות, לגרות את החבר להטיל ספק בעצמו ולא לשטוח את דעותינו הלא חיוביות על בן הזוג".
"צריך לקחת בחשבון שמרגע שסיפרנו יקח זמן עד שמשהו יקרה עם זה, אם בכלל. אנשים מתבשלים לאט, בעיקר כאשר מראים להם משהו שהם לא חושבים אותו הדבר לגביו. אנחנו צריכים לצפות לכך שתפקידנו החברי ממש לא הסתיים בכך. מכאן, או שנצטרך לתמוך ולהיות שם עבור החבר שהקלפים בחייו נטרפו ברגע, או שנקבל התרחקות יזומה, כעס ואפילו ניתוק חברות, ועלינו כחברים להבין שזהו מחיר שאנחנו מוכנים לשלם".
לפנייה לכתב/ת 
