ואז הבנתי: גם המחוזרות ביותר נותרות לבד

אגב, המקרה הזה מייצג היטב יחסיי המורכבים עם עולם ההיכרויות הוירטואלי בכללו: אין ספור פעמים כבר החלטתי לעזוב אותו לצמיתות כאשר תחושות התסכול והגועל הפכו לבלתי נסבלות, ותמיד מצאתי את עצמי שב לשם כשהצורך באהבה ותחושת הבדידות הפכו לבלתי נסבלים. למרבה הצער, העולם האמיתי אינו מזמן לי מספיק הזמנויות בתחום זה.

בכל מקרה, בניגוד להיסטוריה הקצרה שלנו עד לאותה שיחת טלפון, הייתה השיחה נעימה וקולחת, ואפילו קבענו מועד למפגש. ברוח טובה עקצתי אותה באמרי שאני מקווה שהפעם אזכה באמת לפגוש בה, ודנה ענתה לי בגילוי לב שאני לא מבין מה עובר על בחורה כמוה ברשת (יש לציין: שנראית כלל לא רע). בכל יום היא מקבלת כמה עשרות פניות, כך סיפרה, וחרף רצונה להתייחס לכל הפונים – ולו בתשובה מנומסת של דחייה, אין באפשרותה לעשות כן. חלק מהפונים אליה אף מתרעמים על התעלמותה מהם, ולא מבינים שלא מרוע לב או מביצ'יות אין היא משיבה.

צחקתי ואמרתי לה שאלו הן צרות של עשירים, או נכון יותר - של עשירות, וכי אצלי המצב הפוך: עשרות רבות של פניות מניבות במקרה הטוב תגובות מעטות, ולפעמים בכלל לא. ואם להסיק ממה שמספרים לי חבריי, כך הוא המצב באופן כללי אצל גברים. היא ניסתה להסביר לי שריבוי הפניות להן זוכות נשים (מה שכנראה נכון לכאלו שנראות טוב, בדומה לה) זה לא כזה להיט, אבל אני חייב להודות שבאותו רגע עדיין לא ממש הבנתי את גודל הבְֹּרוֹך בו נמצאות נשים פנויות.

לא ידעתי שככה נשים מרגישות(צילום: shutterstock)

מלכודת דבש

במהלך השיחה עלה הנושא של עולם ההיכרויות הוירטואלי. כן, גם למיכל לא היה העולם הזה זר. וכשסיפרתי לה על ניסיוני העגום שם – לפחות בשנה האחרונה: על נשים שמתעלמות ומסננות, וכמה שקשה להגיע לכדי פגישה וכשסוף סוף אתה מצליח להגיע לכדי פגישה אתה מגלה שבין המציאות לתמונה מפרידים 15 קילוגרם, אמרה לי מיכל בעצב, שאפליקציות ההיכרויות למיניהן מסבות לנשים נזק עצום.

לא היה לי מושג על מה היא מדברת, וכששלחתי מבט תוהה אל עיניה הירוקות, החמות (סליחה, סליחה, כבר אמרנו שלא עליה אני מספר כאן) – היא אמרה לי שהשפע העצום של אפשרויות העומד לרשותן של הנשים, משבש את היכולת שלהן לבדוק ברצינות אופציות לקשר ולבחור. כשבחורה מקבלת עשרות פניות ביום (וברור שככל שהיא נראית טוב יותר כך היא מקבלת יותר פניות), היא לא באמת יכולה לבחור, כי בחירה מצריכה איזושהי התעמקות, ואיך אפשר להתעמק כשתמיד קיימת האפשרות למשהו טוב יותר?

למה להתפשר על בחור בגובה 1.70, ולא משנה כמה הוא נראה ונשמע מקסים? הרי בין העשרות המתדפקים על דלתה בטוח יש לפחות אחד מקסים לא פחות בגובה 1.85, בדיוק כמו שהיא רוצה; למה להתאמץ להכיר את זה שעושה רושם של אחלה בחור, אבל משהו – לא ברור מה – חסר בו, כשבין הפונים אליה בוודאי יש לפחות אחד, שיהיה טוב יותר בשבילה?

ולפתע חשתי כמי שמסך הוסר מעל עיניו. הרגשתי איך כל מיני דברים שעליהם שמעתי ושחוויתי בעצמי מתחברים לכדי הבנה צלולה, הפוכה מהאופן שבו תפסתי את אותם דברים עד לאותו רגע. ימיו של חוסר הסימטריה ביחסים בין גברים לנשים הוא כנראה כימי האנושות. ואחד מההיבטים הבולטים של אותו חוסר סימטריה הוא, שבדרך כלל הגבר הוא זה שרודף אחר האשה. לאישה יש מחזרים והיא זו שבוחרת מביניהם את זה שמתאים לה ביותר. ולרוב התחושה שלי הייתה שלנשים קל יותר: אשה צריכה להתאמץ הרבה פחות או כלל לא (תלוי כמה היא יפה) בכדי למצוא גבר, תהיה מטרתה אשר תהיה.

היא אינה צריכה לחפש ולרדוף – אלא רק לבחור משלל האפשרויות העומדות לרשותה. היא לא צריכה להתקשר – רק להחליט אם לענות לטלפון או לא, מה שמאפשר לה לסנן שיחות טלפון על ימין ועל שמאל. והרי הרבה יותר נעים להיות מחוזר מאשר לרדוף, לא? והרבה יותר נעים (ובטח עושה טוב יותר לאגו) לסנן שיחות מאשר להתקשר ולהגיע לתא הקולי?

השפע הזה כרוך באשליה שהן יכולות לצאת מפארק השעשעועים הענק הזה בכל רגע שתבחרנה, אבל אבוי: השפע הזה הוא מלכודת דבש, והוא משבש ללא תקנה את יכולת הבחירה שלהן. דמיינו לעצמכם אשה בת העידן הטרום אינטרנטי: הרי אילו הייתה צריכה לבחור אחד מבין חמישה מחזרים, יש להניח שהייתה זו משימה מבלבלת למדי עבורה. אז שערו בנפשכם מה עושות לאשה בת ימינו שלושים פניות ביום? מה עושה לאישה מודרנית מספר בלתי מוגבל למעשה של "מחזרים"?

פתאום הבנתי איזה מחיר נורא משלמות אותן נשים על השפע הבלתי נדלה העומד לרשותן. על הכוח הבלתי מוגבל "לבחור": הן מתמכרות ונהנות מהביקוש העצום לו הן זוכות, מבלי להרגיש איך הן שוקעות אט-אט לקהות רגשית; הן הופכות לדייטריות מקצועיות, ומאבדות את היכולת לחוות רגשות מורכבים לטובת ריגושים וחיזוקים לאגו המזומנים להן בשפע.

אולי החיים של הגברים בעידן ההיכרויות הוירטואלי קשים יותר מאלו של הנשים בגלל שעולם ההיכרויות הוירטואלי כה החריף את חוסר הסימטריה בין המינים; אך נראה שאת המחיר הגדול משלמות דווקא הנשים: בעוד הן טובעות באשליית השפע, דווקא הצמצום היחסי של אפשרויות הבחירה (בוודאי בהשוואה לנשים) - עם כל התסכול והפגיעה באגו הכרוכים בו - מאפשר לגברים להתמקד ולבדוק כל אופציה לקשר לעומקה.

לפעמים מעט זה הרבה. אני מרגיש את זה על בשרי: היום יש לי הרבה פחות אופציות מאשר היו לי לפני גיל 40, וכעת סוף סוף הבנתי, שאולי זה דווקא בכלל לא רע כפי שזה נראה לי עד לא מכבר.