"המחזה מאפשר לראות צד רך יותר של רפול"

עשר שנים עברו מאז שרפאל איתן הגיע בבוקר לנמל אשדוד, כדי לבדוק את נזקי הסערה שהשתוללה במקום לילה קודם, עשר שנים מאז שגל עצום, כפי הנראה, סחף אותו לים והטביע אותו. המחזה "רפול והים", שכתב יונתן לוי ("סדאם חוסיין מחזה מסתורין") ושאת קטעי המקהלה שמשולבים בו הלחין נועם ענבר ("הבילויים"), לוקח את הרגע שבו עומד איתן מול הים שעומד לסחוף אותו פנימה, ומפתח את מערכת היחסים בין הגבר הקשוח, היציב והמאופק ובין הים הרגשי, הסוער והאמורפי.

צד אחר שלו. מנשה נוי (צילום: "זווית אחרת")

הניסיון של הים - שאותו מייצגת מקהלה של 12 רקדנים, מוזיקאים ואמנים - לפתות את רפול להיפתח אליו, גורם לו להשתמש במגוון דמויות מחייו של הגנרל, בין היתר הסבתא שלו ושניים מילדיו שהלכו לעולמם. התוצאה היא סוג של סקירה של חייו של רפול, שאותו מגלם השחקן מנשה נוי, מילדות ועד המוות, ואפילו קצת אחריו.

(צילום: זווית אחרת)

"ניסינו לטפל בזה ברגישות", אומר לוי. "תמיד יש סכנה להיות יותר מידי סנטימנטלים כשמעלים סצנה כזאת, אני מקווה שלא נפלנו בפח הזה. היינו בקשר עם קרובי משפחה שלו, ורובם היו אדיבים אך מסויגים. לא שיתפו פעולה אבל היו נחמדים".

המחזה, הפקה חדשה של "הזירה הבין-תחומית", משלב חומרים ביוגרפיים מחייו של רפול כמו גם רעיונות מופשטים.

"רפול הוא כמו יהלום שנפתח", מסביר ענבר, "ודרכו אתה תופס משהו לגבי העולם שבו אנחנו חיים. באיזה שהוא מקום הוא מפסיק להיות רפול האדם, והופך להפשטה".

"אני חושב שההצגה עושה עמו חסד", אומר נוי, "היא נותנת לו קומה רוחנית שלא מייחסים לו. אני למשל, שהייתי חייל במלחמת לבנון במהלכה הוא היה רמטכ"ל, זוכר תרגיל ברמת הגולן אליו הוא הגיע מצוחצח, מגולח ומסודר, וזה שלושה ימים אחרי שבנו נהרג בתאונת אימונים. אנחנו מייחסים לו משהו לא אנושי ובמחזה הוא - או מה שהוא מייצג - עובר תהליך של היפתחות שלא הכרנו מהחיים שלו, עם אפשרות למשהו יותר רך מתחת לכל זה".

בסוף השבוע הקרוב יועלה "רפול והים" בתל אביב במסגרת "בת שבע מארחת" בסוזן דלל, ובירושלים בחודש הבא, ביום העשור למותו של רפול, בבית מזיא לתיאטרון.