אוסלו לא מת! הקולנוע הנורבגי קם מהמתים

הבמאים אהרון קשלס ונבות פפושדו עשו את זה בענק: הם עוברים ממדינת ישראל ומתעשיית הקולנוע הצנועה שלה להוליווד הנוצצת, של האולפנים הגדולים, ושל הפרויקטים עתירי התקציב. בשבוע שעבר נודע כי השניים יובילו את צילומי רימייק אמריקני למותחן "נקמה" ("Vengeance") של ג'וני טו הסיני. הסוויץ' האדיר והנדיר הזה הוא אירוע יוצא דופן עבורנו, אבל יש מדינה שבה יצוא במאים להוליווד הפך לשגרה. קוראים לה נורבגיה. ולא תאמינו: יש בה פחות תושבים מארצנו הקטנטונת.

כל כך הרבה קולנוענים הנורבגים יצאו בעשור האחרון מרצועת החוף מחורצת הפיורדים של מולדתם - אל חופי הזהב של קליפורניה. השמש האמריקנית הבוהקת קופחת מעל ראשם הלבנבן, והחום בלתי נסבל ביחס לקור המקפיא בסביבתם הטבעית, אבל נראה שהם מתאקלמים די יפה - יותר טוב ממקביליהם הישראלים, שנאלצים בדרך כלל לכתת רגליהם מאחורי הקלעים, לחפש קומבינות אצל מפיקים בני ארצם, ולהתחנן להזדמנות, שתגיע - אולי - אחרי כמה שנים מייגעות.

נבות פפושדו ואהרון קשלס עם ליאור אשכנזי. בדרך להוליווד(צילום: ירדן תבורי)

כמו קשלס ופפושדו, שסרטם "מי מפחד מהזאב הרע" שיגר אותם להוליווד, הבמאים הנורבגים שלשמם התכנסנו פה הגיעו לאמריקה כיבוא אישי של האולפנים הגדולים, אחרי הצלחות קולנועניות מוכחות - אלו ניכרות יותר מכל בתחום של סרטי הז'אנר - מותחנים, סרטי אימה, פנטזיות והרפתקאות, וכן קומדיות. כמובן שתוכלו למצוא גם דרמות כבדות משקל בזירת הקולנוע הנורבגית, אולם סביר יותר שיוצריהן יגיעו לביקור בזק בטקס האוסקר, מאשר ישיגו לעצמם ג'וב בקולנוע המסחרי.

"סרטי מתח ובלשים היו מאוד פופולרים בנורבגיה לאורך שנים, והם דלפו לקולנוע בעשור האחרון. עד אז רוב הסרטים היו דרמות. מותחני הפשע מייצגים יומרות אמנותיות ומסחריות בו זמנית, אבל אימצנו את הנוסחאות האמריקניות והחדרנו בהם קצת משלנו", אומר ל-ynet אנדראס הדסל אופסוויק, כתב המגזין פילטר.  

"בסדר ההיעלמות" של האנס פטר מולנד. הברקה נורבגית בפסטיבל חיפה

אולי המותחנים והזוועתונים שיוצאים מנורבגיה מציגים פנים מעוותות, מדממות ולא כל כך חיוביות עבור המדינה הסימפטית והמשגשגת כלכלית, אבל זה לא מונע מממסד הקולנוע המקומי לתמוך בהם. המדינה משקיעה בתעשיית הקולנוע כולה יותר מ-62 מיליון דולר (יותר מפי שלוש מתקציב חוק הקולנוע בישראל). קצת יותר משליש מהתקציב מושקע בתמיכה בהפקות קולנוע התחלתיות, וקצת פחות משליש להשלמתן.

מענקים נוספים ניתנים על פי כמות הכרטיסים שנמכרו בבתי הקולנוע. לצד אלה, יש גם כסף פרטי שמושקע באמצעות חברות הפקה מסחריות - כל אלו התרבו משמעותית בעשור האחרון.

מתוך "בסדר ההיעלמות". סרטו המעולה של האנס פטר מולנד

הפרויקטים של חברות ההפקה הן יותר מסחריות מטבע הדברים, אולם המדינה מקצה כרבע מכספי התמיכה כדי לסייע להן. שאר הכספים מוקצים ליוזמות עצמאיות קטנים יותר, שיכולים להצליח בקופות, על פי הערכת צוות מומחים מטעם קרן הקולנוע המקומית. בכל מקרה, היעד של שני המסלולים הוא שיווקי גרידא: חשיפה של רבע מקהל הצופים המקומיים, כך שהסרטים המקומיים יתחרו בשוברי הקופות האמריקנים, גם בשוק צנוע במדינה בת חמישה מיליון תושבים בלבד. סרטי ז'אנר מוצאים אוזן קשבת בשני מסלולי התמיכה הללו.

"כל חברות ההפקה בנורבגיה הן פרטיות, אולם הן נתמכות כך או אחרת על ידי קרנות הקולנוע הציבוריות", מבהיר טרולס קונטני, מראשי ממסד הקולנוע הנורבגית. "אני חושב שהעובדה שהממשלה שלנו תומכת בסרטים מסחריים, נתנה ליוצרים שלנו הזדמנות לעבוד בז'אנרים שמושכים את הוליווד", אומר הבמאי רואר אוטהאוג, שיצר את מותחן האימה "Cold Prey" (שזכה להצלחה קופתית וגרר שני סרטי המשך) ולאחרונה ביים את סרט הרפתקאות "בריחה".

הטריילר של "Cold Prey" מ-2006

אוטהאוג עוד לא עשה את זה בהוליווד, אבל יש לו לא מעט קולגות שמצאו שם בית חם: טומי ווירקולה ביים אשתקד את "הנזל וגרטל ציידי הערפדים" בכיכובם של ג'רמי רנר וג'מה ארטרטון, אחרי שזכה לשבחים על סרט הזומבים הנאצים שלו "Dead Snow" מ-2009, שעלילתו מתרחשת ביערות השלג בנורבגיה (בימים אלה יצא סרט ההמשך שלו בבתי הקולנוע בארצות הברית).

הקולנוען החיוור בן ה-34 אף הודיע ברוב חוצפתו לאולפני פרמאונט כי הוא פורש מבימוי "הנזל וגרטל 2", שאת התסריט לו כבר הגיש, ושמיועד ל-2016. כמובן שלא צריך לדאוג לו: יש לו עוד פרויקטים הוליוודיים בדרך.

הטריילר של "Dead Snow"

מורטן טילדום הוכתר ב-1999 כקולנוען העתיד של נורבגיה, אולם רק לפני שנתיים פרץ לתודעת הצופים מחוץ לגבולות המדינה עם "ציידי הראשים", עיבוד מוצלח לספר המתח של יו נסבו. הסרט עורר הדים באירופה ואף היה מועמד לפרס הסרט הזר של האקדמיה הבריטית לקולנוע (הישג די נדיר בהתחשב בכך שמדובר במותחן). והיום? פתאום הבמאי הנורבגי בן ה-47 מוזכר כמועמד לדבר האמיתי - האוסקר, כמובילו של הפרויקט היומרני מבית האחים ווינסטין "משחקי החיקוי" על מעללי המדען אלן טיורינג בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, והמצאת המחשב הראשון.  

הטריילר של "משחקי החיקוי". טילדום בדרך לאוסקר

לרשותו של טילדום עומד צוות שחקנים בריטים מבריקים בראשותם של בנדיקט קאמברבאץ' וקירה נייטלי. זה נחשב שידרוג ביחס לכוכבי "ציידי הראשים", אבל גם הם כבר זכו לתהילה עולמית. את ניקולאי קוסטר-וולדאו אתם מכירים כג'יימי לניסטר מ"משחקי הכס", אבל הוא מדנמרק. את אקסל הני יש סיכוי שתראו יותר ויותר בשוברי קופות הוליוודים. רק לאחרונה צפינו בו ב"הרקולס" של ברט ראטנר לצד דוויין ג'ונסון, וגם אינגריד בולסו ברדאל התמירה, שגם היא - כמה מפתיע - נורבגית.  

ב-1998 הראלד צוורט ביים את סרט האקשן הכל-סקנדינבי "המפקד המילטון" - שבו כיכבו, בין השאר, האמריקנים פיטר סטורמיר ומארק המיל (לוק סקייווקר בשבילכם). היום - 16 שנים אחרי - כבר יש באמתחתו חמישה סרטים בהוליווד, ביניהם "לילה אחד במקולס" עם ליב טיילר, "הפנתר הוורוד 2" עם סטיב מרטין ו"קרטה קיד" עם ג'יידן סמית' וג'קי צ'אן.

השנה הוא שב למולדתו כדי לצלם את "האדם ה-12" על סיפור הישרדותו של יאן באלסרוד שהיה היחיד לצאת בחיים מקבוצה של תריסר משתתפים בפעולת חבלה נגד הנאצים. למעשה, כבר קיים סרט על סיפור גבורה מקומי זה: "תשע נשמות" של ארנה סקואן מ-1957, אשר היה מועמד לאוסקר הזר ונחשב עד היום לסרט הנורבגי הטוב בכל הזמנים. אולם הבמאי מקווה לעשות זאת טוב יותר עם תקציב של מאה מיליון קרונות נורבגיות (קצת יותר מ-15 מיליון דולר) - התקציב הגדול ביותר בתולדות הקולנוע המקומי.

כמו אינדיאנה ג'ונס, בנורבגיה. "רגנארוק" שובר קופות מקומי ב-2013

עד כה החזיק בשיא התקציב המקומי (93 מיליון קרונות) סרט ההרפתקאות הימי המושקע "קון-טיקי" - שיחזור של סיפורו הבלתי יאמן של האנתרופולוג ת'ור היינדל וארבעה מחבריו, שיצאו למסע מפרו לאיי פולינזיה שבאוקיינוס השקט באמצעות רפסודה.

הסרט, שהיה מועמד לאוסקר הזר לפני שנתיים, התגלה כהצלחה קופתית מסחרית בנורבגיה והחזיר את ההשקעה, תוך שהוא מנפץ את השיא הקודם שבו החזיק הסרט "מקס מאנוס" מ-2008 (בכיכובו של אקסל הני), שגם הוא עסק במתנגד למשטר הנאצי. לשני שוברי הקופות הללו שותפים צמד הבמאים יואכים רונינג ואספן סנדברג - ועכשיו להוליווד.

הטריילר של "מקס מאנוס"

רונינג (42) וסנדברג (43) זכו להזדמנות הגדולה הראשונה שלהם ב-2006, בעקבות הזמנתו של לוק בסון הצרפתי שהפקיד בידיהם את פנלופה קרוז וסלמה הייק במערבון הנשי "בנדידס". ההפקה המכסיקנית-צרפתית-אמריקנית זכתה לביקורות מפרגנות - אך כשלה בקופות, והשניים חזרו לאוסלו.

אחרי "קון-טיקי" המרשים (שהופק על ידי חברת Motion Blur, שבה הם שותפים ביחד עם צוורט), הם זומנו מחדש להוליווד. תחילה כדי לביים את סדרת הטלוויזיה "מרקו פולו" שתעלה בנטפליקס בדצמבר, ואחר כך כדי לנווט את הספינה השוקעת של קפטן ספרואו עם לא פחות מאשר הפרק החמישי של "שודדי הקריביים".  

הטריילר של "קון-טיקי"

"הם סופר-מוכשרים", העיד ג'וני דפ, הלא הוא קפטן ג'ק ספרואו, על צמד הבמאים הלא כל כך מוכרים, "יש להם חוש הומור נהדר. אני חושב שיש להם גישה מאוד כיפית בנוגע לדרך שבה ניצור את הסרט הבא בסדרה". כך הפכו צמד הנורבגים למושיעים הפוטנציאלים של פרנצ'ייז מבית דיסני שנמצא בדעיכה. המשך השייט שלו תלוי בהצלחת סרטם שיקרא "Dead Men Tell No Tales" ויצא ב-2017.

הצלחת הקולנוע המסחרי הנורבגי, משפיע, כמובן, גם על היוצרים האמנותיים יותר. יואכים טרייר ריגש בדרמה "אוסלו, 31 באוגוסט", וקיבל הזמנה לביים באנגלית את הדרמה "Louder Than Bombs" בכיכובם של ג'סי אייזנברג, איזבל הופר וגבריאל ביירן. את התסריט כתב טרייר ביחד עם אסקיל ווגט, שבכורת הבימוי שלו - המותחן הפסיכולוגי "עיוורת" - הוצגה לאחרונה בפסטיבל חיפה, וכן בשלל פסטיבלים מובילים אחרים בעולם.

הטריילר של "אוסלו, 31 באוגוסט"

"לבמאים הנורבגים יש פוטנציאל אדיר והוא תמיד היה שם, ועכשיו גם שמים לב אליהם, מכיוון שסקנדינביה כולה מעוררת עניין בקרב תעשיית הקולנוע הבינלאומית", טוען קונטני, "בעולם נואשים לכישרונות חדשים ולסיפורים מקוריים, והם מגלים שלנורבגים יש הרבה מה לתרום. בשנים האחרונות תעשיית הקולנוע שלנו הפכה יותר מכוונת לעולם, ומשתתפת ביותר קו-פרודוקציות, וגם זה מזין את העניין ביוצרים ובסרטים הנורבגים".

אופסוויק סבור שמקורות ההשראה של הנורבגים נמצאים בארצות הברית, ולכן ההתאקלמות של הבמאים קלה יותר: "במדינה כל כך קטנה עם פלח שוק זעיר, ההשראה מגיעה מבחוץ. הצרפתים, למשל, פונים לאוכלוסיה גדולה דוברת צרפתית בכל רחבי העולם, אבל בנורבגיה הקטנה ההשראה מגיעה מאמריקה. מול זה יש את הצרכים של הוליווד, שתמיד מחפשת משהו חדש. והטרנד האחרון הוא במאים נורבגים, שנסמכים על הפופולריות של הנורדיות האפלה בספרות ובטלוויזיה".

בעוד הצעירים מתחילים את הסיבוב ההוליוודי שלהם, הוותיקים כבר חוזרים הביתה ומעשירים את העשייה המקומית במיומנויות מקצועיות יותר, ובמוטיבציה יצירתית מוגברת. למשל בנט האמר (58) שייצג את נורבגיה באוסקר השנה עם הדרמה "1001 גרם", כשמאחוריו עיבוד לספרו של צ'ארלס בוקובסקי "פקטוטום" עם מאט דילון ומאריסה טומיי. נילס גאופ (59) לעומת זאת, שב הביתה לסרטי הוויקינגים והמותחנים שלו, אחרי שנחלץ מהפקת "עולם המים" הכושלת של קווין קוסטנר. 

המועמד של נורבגיה לאוסקר. "1001 גרם" של האמר

וכמובן שיש את הסיפור הבלתי נתפס של פאל סלטאונה, שוויתר על הצעה לביים את "אמריקן ביוטי" - אותו הוביל סם מנדס לזכייה באוסקר לשנת 2000. הבמאי הנורבגי דחה את פניית המפיקים שהתלהבו מסרטו הראשון "ג'אנק מייל" מ-1997, בטענה שהתסריט שכתב אלן בול לא טוב מספיק. אגב, סלטאונה לא לבד. הילדה הייר, בריט נשיים, אריק גוסטפסון והאנס פטר מולנד, ולאחרונה כאמור ווירקולה - כולם דחו בעבר הצעות מפתות מהוליווד. יש להם ביצים לנורבגים האלה.

אבל ההצלחה של הקולנוע הנורבגי המסחרי לא נמדדת רק באיכות הבמאים שלו, אלא גם בתסריטים היוצאים ממנו. אלו מושכים תשומת לב מיוחדת בהוליווד, כשמדובר במותחנים, זוועתונים וסרטי פנטזיה. על כך יכול להעיד גאופ שהרפתקאות הוויקינגים שלו מ-1987 "פורץ הדרך", זכה עשרים שנה לאחר מכן לרימייק אמריקני בניחוח אינדיאני בבימויו של מרקוס ניספל ובכיכובם של קארל אורבן וקלנסי בראון.

"פורץ הדרך" בנורבגית, 1987

"פורץ הדרך" באנגלית, 2007

זאת ועוד, המותחן הקומי של גאופ מ-1993 "ראש מעל למים" עובד לאחר שלוש שנים על ידי ג'ים ווילסון לגרסה אמריקנית דביקה בכיכובם של קמרון דיאז והארווי קייטל.

"ראש מעל המים" בנורבגית, 1993

"ראש מעל המים" באנגלית, 1996

הצלחה דומה היתה לאריק שיולדביירג, שסרטו הראשון - המותחן האפל "אינסומניה" (1997) זכה לעיבוד על ידי לא אחר מאשר כריסטופר נולאן ב-2002, שהחליף את נופי נורבגיה המושלגים והבוהקים באלו של אלסקה. את סטלן סקושגורד (השחקן השבדי שהפך לכוכב על בנורבגיה, וגם בהוליווד) החליף בגרסה האמריקנית אל פצ'ינו. היה זה פתח להרפתקה של שיולדביירג גם כבמאי בארצות הברית עם "אומת הפרוזק" (2001) בכיכובן של כריסטינה ריצ'י, מישל וויליאמס וג'סיקה לאנג.

"אינסומניה" בנורבגית, 1997

"אינסומניה" באנגלית, 2002

מאז שב שיולדברג לחיבוק החם של התעשייה הנורבגית, אולם בקרוב הוא צפוי להימשך מחדש להוליווד. זאת לאחר שהזכויות על סרטו האחרון "פיוניר" - מותחן פוליטי משובח בכיכובו של אקסל הני (שוב) המתרחש על צוללת לקידוח נפט - נרכשו על ידי ג'ורג' קלוני וגרנט הסלוב. השניים עתידים ליצור רימייק אמריקני בחסות אולפני סוני (שגם יפיקו את סרטם של קשלס ופפושדו).

הטריילר של "פיוניר". קלוני והסלוב התלהבו

וזה לא נגמר פה. "צייד הטרולים" - סרט אימה שנון וצנוע בבימויו של אנדריי אוברדאל - הפך ללהיט בינלאומי, והזכויות עליו נרכשו על ידי הבמאי/מפיק האמריקני כריס קולומבוס, שהפקיד את הפרויקט בידי הבמאי ניל מרשל.

וכמו "צייד הטרולים", כך גם "ציידי הראשים" שמצא חן בעיני צייד התסריטים השחקן והמפיק מארק וולברג. אחרי שצפה במותחן של טילדום, קבע שזהו "אחד הסרטים הכי טובים שראה בשנים האחרונות" ורכש ממנו את הזכויות עליו. תחילה התכוון להפיקו כסרט, אולם כעת נראה כי הוא יעובד כסדרת טלוויזיה לרשת HBO. 

הטריילר של "צייד הטרולים". בקרוב באנגלית

"בסקנדינביה ככלל ובנורבגיה בפרט יש תרבות קולנוע שהושפעה מארצות הברית,

אבל יש בה עדיין אירופאיות מרומזת", סבור אופסוויק, "נורבגים נחשבים בעיני האמריקנים כאירופאים 'אקזוטיים', אבל כאלה שמושפעים מתרבות אמריקנית ותקשורת דוברת אנגלית. זה הופך גם את התסריטים לקלים לעיכול עבור מפיקי הוליווד, ועדיין יש בהם תחושה של זרות".

אוטהאוג סבור שסרטי הז'אנר המנוסחים על תחביר עלילתי שגור ומוכר להמוני צופים בכל העולם, יכולים לעבוד בכל שפה. בלשים, רוצחים, זומבים, שדים, מפלצות, ויקינגים, בלונדינים שריריים, בלונדיניות חשופות חזה הם מוטיבים המובנים לכולם, גם אם הם דוברי נורבגית.

"רוב הסרטים המצליחים יצרו סיפורים נורבגים מקוריים בדרך המותאמת לסגנון המוכר מאוד מסרטים אמריקנים", הוא אומר. קשלס ופפושדו השכילו לעשות זאת גם ב"מי מפחד מהזאב הרע". אולי כדאי שקרנות הקולנוע שלנו יאמצו את הגישה של מקבילותיהן בנורבגיה - עברית שפה קשה, קולנוע קצת פחות.