שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "בורחסטיין": כל מה שמוכר הוא זר
    פסיכיאטר שזנח את עבודתו ואת אשתו בעקבות תקיפות של משורר, עובר לגור על הר ומתמודד עם מפל מרעיש. עלילת ספרו של סרחיו ביסיו היא ערב רב של מופעים משונים ובלתי צפויים - המשמרים אווירה של סכנה, אי-נוחות ואובססיביות, ומציבים את הקורא במצב של דריכות מתמדת
    ספרו של סרחיו ביסיו הארגנטינאי, "בורחסטיין" מגיע לקוראי העברית אחרי שספרו "זעם" זכה כאן להצלחה ולשבחים רבים. הוא שונה לחלוטין מ"זעם", אך אוהדיו ייהנו ודאי מאותה תנופה ספרותית משלהבת, מהמבע המשכנע ומהאופן שבו ביסיו מצליח לטוות סיפור מרתק, מעורר מחשבה ומסעיר באמצעים ספרותיים ייחודים. כבר בפתיחה יש לציין לחיוב את עבודתה המצוינת של המתרגמת סוניה ברשילון את הטקסט של ביסיו, שנקרא בשצף מהנה וקולח.

     

    גיבור הסיפור ומספרו הוא אנסו, פסיכיאטר שזנח את עבודתו ואת אשתו - שחקנית מצליחה שהוא אינו פוגש אף פעם, כיוון שהם חיים בזמני ערות שונים - בעקבות שתי תקיפות של מטופל שלו, משורר בשם בורחסטיין. הוא עוזב את העיר ומשתכן בבית מבודד על הר, שרכש באינטרנט מבלי שראה אותו מעולם.

    "בורחסטיין". לעצור את שטף המפל (עטיפת הספר)
    "בורחסטיין". לעצור את שטף המפל
     

    מתברר כי הבית נמצא בסמוך למפל מרעיש שגובר על כל רחש וקול מסביב. כמו כן, פומה מאיימת משחרת לטרף באזור, ולכך מתווספת גם האימה מבורחסטיין עצמו, שלא אסביר אותה מטעמי שמירה על המתח, שהמספר טוען שהוא עדיין רודף אחריו. שגרת יומו של המספר מורכבת מפרויקטים קטנים (כמו עישון, קריאה וכדומה), והוא מתמכר אליהם. אך שלל דמויות שהוא פוגש בכפר הסמוך ושרבות מהן גם מופיעות בביתו בתדירות הולכת וגוברת, מפרים את השלווה - לעתים למורת רוחו ולעתים לשביעות רצונו.

     

    הפעולה העיקרית המלווה את השהות של אנסו בבית ואת עלילת הסיפור, היא העברת אבנים אל אגן המים שאליו נקווה המפל, על מנת להפחית את עוצמת הרעש של הנתז. זו פעולה סיזיפית כמעט, תובענית מאוד, אבל ביסיו אינו משתמש בה כסימבוליקה למצבו של הגיבור שצוברת משמעות עם ההתפתחות העלילתית כפי שמצופה, אלא מותיר אותה כפעולה קונקרטית, כמעט בנאלית בשלב מסוים, כך שהיא הופכת למהלך הקבוע והסדור היחידי, בעוד מסביבו מתחיל להיווצר כאוס.

     

    אך לא מדובר בכאוס דרמטי מאוד, אלא בהבלחות של אי-סדר, של אימה ותעתוע, של הפתעות משונות ובלבול - של פחד ושבירה של מצבים קיימים. כאוס שנטוע בעברו של הגיבור והולך ומתגבר דווקא במקום שאמור להיות מפלט של רוגע, כמעין בית מרפא שבו הפסיכיאטר אשפז את עצמו.

     

    ניתן לנתח את המהלכים העלילתיים המופיעים בסיפור, את האופן שבו מוצגת ומאופיינת מערכת היחסים של אנסו עם אשתו, ואת עוצמת התיאור של האימה מלהיות טרף (של הפומה, של בורחסטיין). אולם אלו דורשים יותר מדי ספויילרים, ואף על פי שלא מדובר ברומן מתח - חדוות הגילוי עלולה להיפגם ולכן אוותר מלציינם במעמד זה.

     

    למעשה, יש לסייג את המשפט האחרון. ספרו של ביסיו משתמש במאפיינים ומוטיבים של רומן מתח, אבל הוא מציב אותם במסגרת כתיבה משועשעת משהו, אפילו קלילה, כמעט אגבית. הוא שובר את הנרטיביות הליניארית על ידי החסרת פרטים, הפיכת זמני ההתרחשות בניסוחים מסוימים (למשל, הוא קודם מציין מה נאמר ורק בחלק השני של המשפט את עובדת הפגישה עם בעל השיחה), וכן באמצעות חשיפה של פרטים ללא בניית הקשרים ברורים או נהירים.

     

    הסיפור שואב את כוחו מאותה דינאמיות וטשטוש, הקוראים תיגר על אופן הקריאה המקובל, הסדור. אלמנטים שאנו מצפים כי יתחזקו במהלך העלילה נותרים בעינם, דמויות שהופכות לדומיננטיות יותר בנוכחות שלהן אינן מתפתחות באמת, ואפילו לאו דווקא תורמות להתפתחות העלילה ברמת התוכן. כל מה ומי שנכנס לעולם של המספר, פשוט נמצא שם. הוא לא חודר באמת, לא משפיע באמת, לא משנה את סדרי העולם כפי שקורה בדרך כלל ברומנים ריאליסטיים - והדבר בא לידי ביטוי גם בכתיבה ובאופן מסירת המידע והעיצוב הדרמטי.

     

    מגוון הרגשות והמבעים של המספר מוצג על אותו מישור, וגם כאשר נמסרת תחושה מסוימת היא ארעית ואין מעמיקים בה, כמו שקורה עם מרבית הסצנות והמפגשים - הם חולפים, לא חשובים ואפילו מיותרים.

     

    זו אינה הוכחה לכישלונו את ביסיו, אלא דווקא לנקודת החוזק והייחוד שלו - הוא מצליח לשרטט תקופת חיים שבה מתקיימת דרמה רבה ובלתי פוסקת, מבלי להישאב לתוך הדרמה, אלא על ידי עיצוב לקוני כמעט שלה, כך שהמתח, האימה, הכאב, הטראומה, הפחד וההשתאות - נותרים תמיד מרוחקים במידת מה מהקורא.

     

    הריחוק הזה מאפשר להתבונן באנסו ובקורות אותו מתוך נטרול

    של ההזדהות וגם של השיפוטיות. אנו כמו אותם טיילים ומציצנים הפוקדים את ביתו, שפולשים למרחבו האישי אך נאלצים לשמור מרחק.

     

    על עטיפת הספר "בורחסטיין" של סרחיו ביסיו מוצגת עבודה של נטע חמו, מאיירת העטיפות של הוצאת "זיקית" - תוכי שניצב על ענף. הבחירה בדימוי זה מציעה אפשרות לקריאה ופענוח של היצירה הנהדרת של ביסיו. התוכי הוא דמות שמופיעה בשלב מסוים בסיפור, ואין זה סתם תוכי, כי אם יצור שמופיע במפתיע, חודר למרחב הפרטי של המספר, ולו הפרעה שמעוררת חרדה וצחוק גם יחד: הוא מכור למכות חשמל אותן הוא מקבל מתקיעת כפתו בשקע החשמל.

     

    המופע המפתיע והמשונה של הדמות ומעשה ההתחשמלות עצמו כסמל למצב מסוכן הגורם לעוררות במגוון מובנים, כמו מסמלים את המהלך הספרותי של ביסיו בספר זה: ערב רב של מופעים משונים, בלתי צפויים ואניגמאטיים - המשמרים אווירה של סכנה, אי-נוחות ואובססיביות, ויחד עם זאת הם מציבים את הגיבור ואת הקוראים גם יחד, במצב של עוררות מתמדת, ולהט שאינו פוסק לרגע לגלות מה מסתתר מאחורי המקרה הבא: מאחורי מה שנדמה מוכר אבל בעצם הוא זר לחלוטין, ואף נותר כזה.

     

    "בורחסטיין", מאת סרחיו ביסיו. תרגום: סוניה ברשילון. הוצאת זיקית.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""בורחסטיין": כל מה שמוכר הוא זר"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Gloria Gutierrez
    סרחיו ביסיו. תיאור של דרמה בלתי פוסקת, מבלי להישאב אל תוכה
    צילום: Gloria Gutierrez
    7 לילות
    מומלצים