להיות או לחדול: בתי ספר ומורים בעידן הטכנולוגי
אילו צעדים יש לנקוט כדי להביא את החינוך בישראל לעידן המתוקשב, איך יראו מורי העתיד ואיך ניתן לרתום את הטכנולוגיות החדשות לחינוך ילדינו? דר' גילה קורץ, ראש התמחות תקשוב ולמידה במרכז ללימודים אקדמיים, משיבה על השאלות לקראת ועידת ישראל לחינוך
יאנוש קורצ'אק קבע כי "לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך". אמירתו תקפה שבעתיים בעידן הנוכחי, של שינויים טכנולוגיים חדים, עולמות ידע המתיישנים בחטף, מידע המופץ במהירות, לעיתים ללא בדיקה ובקרה מספקת, ומסגרות ערכיות, כדוגמת בית הספר, מתערערות. כמחנכים, עלינו להבין שיש בטכנולוגיה יותר מאשר רק נגישות למידע ולידע.
בשנים האחרונות עושה מדינת ישראל מאמצים לשלב את טכנולוגיות האינטרנט במערכת החינוך. בעניין זה, ישראל אינה לבדה - מדינות רבות בעולם משקיעות זמן ומשאבים כספיים בפיתוח טכנולוגיות ובהטמעתן בתוכניות הלימודים. בשלב זה, בהצלחה חלקית.
חשוב להבין, טכנולוגיות האינטרנט אינן רק אוסף של אמצעים הוראתיים חדשים, אלא מכוננות סדר תרבותי חדש שיש לו השלכות מהותיות על התהליך החינוכי. פייסבוק, יוטיוב, טלפונים חכמים, מכשירי אייפד, לוחות אינטראקטיביים ועוד מערערים את אמות הספים של ההוראה המסורתית - מורה, לוח וגיר - לטובת מידע נגיש לתלמיד מכל מקום ובכל זמן. תהליך זה מייתר, במידה רבה, את תפקידו המסורתי של המורה כמומחה לתוכן ואת בית הספר כמקור בלעדי לידע.
מורה חדש בעולם מקוון
כיצד צריכה מערכת החינוך בישראל להתאים עצמה למציאות חדשה, שבמידה רבה נכפית עליה, לטובת הכנת ילדי ישראל לעידן חברת הידע? כיצד צריך להתנהל בית הספר? מהי דמותו של המורה הרצוי? וכיצד כול אלה ישפיעו על החברה בישראל? אני מציעה להתייחס לשילוב הטכנולוגיה בחינוך כמסע מאתגר, אך לא מאיים, שבו צריך המורה לדעת לזהות, לבדל, למנף, להשמיט ואף לחסום מידע לא ראוי.
המידע נמצא היום בהישג יד, אולם התלמידים לא בהכרח יודעים להגיע למידע מוסמך ואיכותי, לסנן אותו בביקורתיות ולארגנו ביעילות. לכן התהליך החינוכי צריך לכלול כיום הכוונה לחשיבה ביקורתית מול ים המידע הדיגיטלי ועידוד שיקול דעת והערכה. המורה, אם כן, כבר אינו מקור הידע אלא זה הנותן משמעות לידע. אנחנו חיים בתקופה בה רעיונות חינוכיים מתפתחים ומופצים במהירות. הדבר יוצר שינוי במהות התהליך החינוכי, כך שהמורים ובית הספר לא יכולים להתעלם מכך.
איש החינוך, קן רובינסון, טען שרעיונותינו יכולים לשעבד אותנו או להוציאנו לחופשי. יש אנשים שלעולם לא יערכו שינוי וישארו כלואים בתפיסות העולם הישן, ב"במרחב הביטחון" האידיאולוגי הנוח להם, ואילו יש העושים ההיפך. מערכת החינוך נדרשת לאמץ את השינוי: תפקידו החדש של המורה ושל בית הספר הוא לפרוץ את הדרך לתלמידיו, ולהפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי.
המגוון הטכנולוגי מציע תבניות חשיבה ודרכי הוראה חדשות, מרתקות ומאתגרות. למשל, למידה באמצעות הרשת החברתית פייסבוק הוכחה במחקרים כיעילה. יותר ויותר מורים משלבים אותן בתהליך הלימודי, ותלמידים מקדמים בברכה את המרחב הווירטואלי כבמה לביטוי אישי ושיתופי. דוגמא נוספת היא הטלפונים החכמים. טכנולוגיה זולה ונפוצה היכולה להוות אמצעי הוראה-למידה מחוץ לכיתת הלימוד. בנוסף, היא כלי נהדר למשחקים לימודיים, לצילום תמונות, הקלטות, סרטונים, לביצוע סקרים ולעוד אפשרויות לימודיות מרתקות.
רק על ידי זניחת הגדרות קדומות ומוסכמות חינוכיות מסורתיות, שאינן עומדות במבחן הזמן, נוכל להתקדם לעידן חברת הידע הגלובלית. כמי שחוקרת את שילוב התקשוב בחינוך מזה עשרים שנה, אני מאמינה ובטוחה שהדבר אפשרי.
- ועידת ישראל לחינוך שתתקיים ב- 16.11.2014 במרכז אירועים אבניו, בנוכחות יו"ר ועדת החינוך, ח"כ עמרם מצנע, מנכ"לית משרד החינוך, גב' מיכל כהן, יו"ר ארגון המורים, מר רן ארז ומומחים מובילים בתחום
