הגיבורה שלי

אילאיל קומיי היא הגיבורה האמיתית שלי במסע הבחירות הזה. בסך הכל בת שש עשרה, תלמידת המוסד החינוכי "אשל הנשיא", ואתמול התייצבה מול אריאל שרון והאשימה אותו בסבל שעבר על אביה, פגוע הלם קרב ממלחמת לבנון, וגם עליה ועל כל בני משפחתה. אחר כך ראינו אותה בטלוויזיה, בוכה ומחבקת את אבא שלה, שהיה דואב וגאה, נבוך ומוקיר לה תודה.
גם אני מבקשת לומר לה תודה כאן. יש לי חברים שהיו בני עשרים וקצת כשנדחפו לביירות המכותרת בגלל תוכנית מגלומנית שלא כל פרטיה הוצגו נכונה לדרג המדיני. כמה מהם נשארו בני עשרים וקצת מתחת למצבות האחידות שצה"ל מספק למתיו. אחרים חווים שוב ושוב את תהילת "אורנים גדולה" בלילות מיוזעים ומסויטים, שמונה עשרה שנים אחרי. לאט, בייסורים, אחרי שנים של שתיקה, חלקם מצליחים לדבר, אחרים עדיין מתדיינים עם משרד הביטחון על צרורם הנקוב מטיפולים נפשיים שלא הביאו מזור.
ויש מי שמבקש, יום יום לפני הבחירות הללו, להשכיח את המלחמה. היא לא מופיעה אפילו כפרט ביוגרפי בתשדירים שמיועדים להציג את אריאל שרון לציבור הבוחרים מעולי חבר המדינות. הייתה מלחמה? היו מתים? היו מחדלים? כלום לא היה. רק שלווה גדולה של לוחם שיודע, על פי הכרתו, איך לעשות שלום מפני שהוא חווה מלחמות.
אבל אריאל שרון לא חווה את מלחמת לבנון מעיניה של אילאיל קומיי, ילדה שנכותו הנפשית של אביה עצומה ונוכחת בכל יום מחייה. וכשהיא האשימה אותו, כמו הילד היחיד בכיכר העיר שהיה בו האומץ והתום להגיד שהמלך עירום, לא הייתה לו אפילו מילה טובה אחת לומר לה. במקום זה הוא הפנה אצבע לעבר "האחראים", הלא הם שרי ממשלת המערך של שנת 1975, שרק בגללם, על פי הניתוח ההיסטורי המעוות של אריאל שרון, אירעה כל התסבוכת הלבנונית.
והרי אפשר היה גם אחרת. למשל, שמר שרון יגיד לאילאיל שהוא מצטער בשבילה וכשייבחר לראשות הממשלה יעשה כל מה שניתן כדי לקדם את שיקומם של פגועי הלם הקרב מן המלחמה האומללה ההיא. למשל, שהוא ישפיל עיניים לרגע. למשל, שהוא יחשוב מעט איך עונים לילדה בת שש עשרה, שאין לה זכות הצבעה אבל יש לה הזכות לדבר מדם ליבה. למשל, שהוא יזמין אותה ללשכתו וישמע פרטים ומטוב ליבו כאדם, לא כפוליטיקאי, ינסה לעזור.
אבל כל זה לא קרה במפגש בין אילאיל קומיי לבין אריאל שרון. וכנראה שזה לא יכול היה לקרות, מפני שמלחמת לבנון היא חור שחור בתודעתו של אריאל שרון. הוא כבר הצליח לשכנע את עצמו שאינו אחראי לדבר וגם אינו אשם בדבר, וכעת הוא מנסה לשכנע גם את בוחריו. אילאיל, גיבורה קטנה ואמיצה, לא קנתה את השקר הזה. לדידה, בגדי המלך החדשים הם גם בגדי המלך הישנים, והיא תיאלץ להמשיך ולחיות, יום יום, עם אבא פגוע, ואולי גם עם ראש ממשלה שבעליל לא אכפת לו ממנה או מאבא שלה.

אריאנה מלמד היא עורכת ב-ynet. דעות עורכי ynet הן אישיות אינן משקפות את עמדת המערכת