יובל בנאי שר לאביו יוסי: "אני מתגעגע"

הזמר יובל בנאי, סולן להקת משינה, מוציא היום (ה') את "עוד שיר אחד" סינגל חדש מתוך אלבום הסולו החדש שלו. השיר מוקדש לאביו, השחקן יוסי בנאי, שנפטר לפני קצת יותר מ-8 שנים. "אבא שלי תמיד השפיע על היצירה שלי" מספר הזמר. "עצם זה שאתה גדל עם הורה, ובמקרה שלי עם צד שלם של המשפחה, שחי את החיים האלה שנקראים 'שואו ביזנס', זה משהו שמלמד אותך על סגנון חיים מסוים. זו גם השפעה מאוד חשובה, כי זה אורח חיים לא פשוט בכלל, עם העליות והמורדות, עם התלות באהבת הקהל, עם ההתמודדות עם הביקורת".

בשיר פונה בנאי אל אביו ומספר לו על השינויים שעבר לאחרונה, מעלה זכרונות עבר ותוהה מה היה קורה אילו אביו היה חי היום. האזינו כאן  לשיר החדש וצפו בסרטון התמונות המלווה אותו שיצר יובל בנאי: 

"אבא השפיע עליי גם בטעם, בסגנון", אומר בנאי, "כך שבעצם הוא תמיד היה מעורב ביצירה שלי, ואני חושב שבכל תקופה זה פשוט מתבטא אחרת". האלבום החדש של בנאי הושפע מתהליך השינוי האישי שעבר בשנים האחרונות שכלל מעבר מתל אביב לצפון הארץ, זוגיות חדשה עם העיתונאית עמליה רוזנבלום ובן משותף וגם שינויים במצבו הבריאותי לאחר התקף לב שעבר בשנה האחרונה.

איפה בחיים האישיים שלך הגעגועים לאביך באים לידי ביטוי?

"געגועים הם משהו מאוד מתעתע ולא אמין. לא הייתי מסתמך על געגועים כדי לבנות מהם תמונה שלמה של העבר, כי זו תהיה סתם נוסטלגיה מתקתקה. מעצם העובדה שהחיים שלי מאוד השתנו, אני פחות חושב על דברים שעשיתי עם אבא שלי ושהייתי רוצה לחזור עליהם, ויותר מדמיין לפעמים איזה חוויות משותפות היו יכולות להיות לנו היום אם הוא עדיין היה בחיים".

מה יוסי היה חושב על כל השינויים שעברת בשנים האחרונות, עם התקף הלב, משינה, המעבר לצפון והפרויקטים האישיים?

"משינה לא הפסיקה לנגן בשום שלב מאז האיחוד שלה. את המעבר לצפון עשיתי כבר לפני כמעט עשר שנים. התקף לב זה לא משהו שאפשר להגדיר אותו כשינוי שעשיתי, ופרויקטים אישיים תמיד היו לי לצד משינה. אז קשה לי להכליל את כל הדברים האלה בקבוצה אחת ולהגיד מה יוסי היה חושב עליהם. אני יכול להגיד שאבא שלי בעצמו תמיד היה עסוק ב'דבר הבא' מבחינת הפרויקטים האישיים שלו, והוא בעצמו עבר התקפי לב, ככה שבשתי הנקודות האלה הוא בוודאי היה מתחבר אליי. ולגבי המעבר לצפון – אני בטוח שהוא היה בא לבקר והיה מעריך את שמן הזית שאני עושה כבר כמה שנים ואת היין שעכשיו התחלתי לעשות, אבל אין לי אשליות לגבי הפוטנציאל של יוסי בתור עובד אדמה. הוא בכל זאת היה יותר טיפוס עירוני של תל אביב, פריז וירושלים מאשר של הגליל והטבע".

יוסי בנאי. היה יותר טיפוס עירוני(צילום: צביקה טישלר)

יש לך השגות ומחשבות על אבא שלך שהגעת אליהן רק אחרי שהוא הלך לעולמו? יש דברים שאתה לוקח קדימה אל היחסים שלך עם בנך אלישע?

"אצל הבנאים יש ביטוי שאומר: 'כשמישהו אחד עוצם את העיניים, מישהו אחר פוקח אותן'. המשמעות של הביטוי מבחינתי זה שכשאדם קרוב אליך מת, אתה מבין שהחיים לא יימשכו לנצח, וזה דוחף אותך לעשות שינויים בחיים שאולי התמהמהת לגביהם. מהבחינה הזו אני הרבה יותר נוכח בחיים שלי מאז המוות של אבא שלי. אני מנסה לחיות את החיים שטובים לי עכשיו. אני משתדל ככל האפשר לא להיות בשום סוג של קשר עם אנשים שלא טוב לי איתם, אני משתדל לא להשתתף בפרויקטים שלא עושים לי טוב, ואני רוצה להיות כמה שיותר עם אנשים שאני אוהב - עם המשפחה שלי בראש ובראשונה, שזה כולל את כולם ולעשות דברים שאני אוהב".

אלבום הסולו החדש היה אמור לצאת כבר לפני יותר משנה ("יא חביבתי " יצא כבר לפני כמעט שנתיים). למה זה לקח כל כך הרבה זמן?

"מבקרת אמנות אחת שאלה פעם את הצייר האמריקאי המעולה והמטורף מארק רות'קו איך אתה יודע כשגמרת את הציור והוא מוכן, והוא ענה לה, "איך את יודעת שגמרת לעשות אהבה?". במובן הזה מוזיקה זה כמו ציור וזה כמו סקס, אתה יודע מתי זה נכון לך ומתי זה טוב לך".

למה חשוב לך להוציא אלבום סולו כ"יובל בנאי", בניגוד למוביוס טריפ מהשנה שעברה? מדובר ביצירה אישית יותר?

"מוביוס טריפ היה שם שבחרתי כדי להבליט את האופי המוזיקלי המסוים של הפרוייקט, שהיה אלקטרוני במיוחד. בגלל שהמוזיקה האלקטרונית שיצרתי עם טל מטמור היתה מבוססת על לופים, על טבעות, התחברתי לרעיון של טבעת מוביוס. בנוסף, החוויה של היצירה של הפרוייקט ההוא היתה כמו סוג של טריפ, היה בה משהו של חריגה מהחיים. האלבום הזה יוצא כ'יובל בנאי' כי זה הדבר הטבעי ביותר בשבילו, זו תחנה על הכביש הראשי של החיים שלי".

עוד שיר אחד

מילים ולחן: יובל בנאי

עוד שיר אחד

אתה בטח לבד

ואני מתגעגע

ניפגש בפריז

בקפה של לואיז

השתניתי אתה יודע

אני גר שם בכפר

יש לי בית מול הר

ועל הקיר תמונה שלנו

אני רוצה שתכיר

היא אחת כמו משיר

ותאהב להיות איתנו

נלך לצוד קצת פרפרים

ותספר לי סיפורים

על יפו עם הצוענים

ותיאטרון בלי שחקנים

עוד איב מונטן

אני ילד קטן

ואותך אני שומע

כבר בן חמישים

וחיי הם חופשים

תתקרב אתה נוגע

נלך לצוד קצת פרפרים

ותספר לי סיפורים

על יפו עם הצוענים

ותיאטרון בלי שחקנים