הנבחרת הנוכחית טובה מזו של 1999 / טור

אלא שהפעם זה נראה קרוב מתמיד ואחרי ה-0:3 על בוסניה פתאום המקום השני נראה ריאלי. אחרי הניצחון הגדול באצטדיון "סמי עופר", נזכרו רבים ב-0:5 על אוסטריה מלפני 15 שנים, אז אחרי שנרגענו מההצגה בחיפה, זה הזמן להשוות בין שתי הנבחרות - זו של שלמה שרף וזו של אלי גוטמן.

איכות

היתרון של הנבחרת מ-1999 היה שני כוכבי-על דומיננטיים, שהובילו קבוצות בפרמייר-ליג ובליגה הספרדית: איל ברקוביץ' וחיים רביבו, שהלהיבו את הקהל שוחר הכדורגל ההתקפי. בנבחרת 2014 אין סופרסטארים, אבל יש עומק הרבה יותר גדול. מספיק היה לראות בקצה הספסל שחקנים עם הווה ועבר בקבוצות אירופיות כמו תומר חמד, איתי שכטר, מאור בוזגלו, בן שהר ואליניב ברדה, שלא קיבלו דקות משחק. 0:1 לנבחרת 2014.

שחקני המשנה

ב-1999 אבי נמני היה כוכב על במכבי ת"א אם כי בנבחרת הוא היה מאופק יותר, וטל בנין דאג לעצור את שטף המשחק של היריבות ולחסל התקפות. מאחר ולנבחרת הנוכחית אין כוכב על, ההובלה מתחלקת בין שחקני המשנה. ערן זהבי היה יכול להוות גורם חשוב גם בנבחרת של שרף ויכולתו מול בוסניה, בהתחשב ביריבה ובמעמד, הייתה טובה יותר מאשר הוא מציג במכבי ת"א. עומר דמארי ראוי להתקדם מאוסטריה לליגה בכירה יותר וביברס נאתכו השתדרג מאז עבר לצסק"א מוסקבה. 0:2 לנבחרת 2014.

טל בנין ואיל ברקוביץ' בניצחון על אוסטריה(צילום: יוסי רוט)

ניסיון

גם כאן יש יתרון לנבחרת שריסקה את בוסניה. כשהנבחרת שיחקה מול אוסטריה, זה היה אחרי ותק של 7 שנים באירופה, בעוד שעכשיו יש לכחולים-לבנים ותק של 22 שנה. הנבחרת הפיקה לקחים מכל כישלון, החלה לשחק כדורגל תוסס וצימצמה פערים. אם איי פארו מנצחת את יוון באתונה וליכטנשטיין את מולדובה (שסיימה ב-1:1 בחוץ מול רוסיה)

בקישינב, למה שישראל לא תביס את בוסניה? בזכות הפקת הלקחים - 0:3 לנבחרת 2014.

היריבות והשיטה

לפחות זמנית, הנבחרת של שרף מנצחת. היא כבר סיימה במקום השני בבית שלה, בעוד שהנוכחית עדיין לא. ואגב, לו קמפיין מוקדמות יורו 2000 היה מתנהל לפי השיטה הנוכחית, הנבחרת הייתה עולה לאליפות אירופה ומאיתנו היה נחסך ה-5:0 העגום מול דנמרק. נבחרת 1999 צמצמה, 1:3 לזו של 2014.

עם השיטה הנוכחית, הקמפיין ההוא היה מסדר הופעה ביורו(צילום: יוסי רוט)

אינטליגנציה

שחקנים אינטליגנטים במגרש ומחוצה לו הם יתרון. ברקוביץ', רביבו, נמני, טל בנין - ולא רק הם - היו שחקני-על, אבל לא הצליחו להביא את הנבחרת למצב שבו שהיא שומרת על עקביות. הם הפסידו 3:2 לקפריסין, למשל, לפני החמישייה על אוסטריה. בגלל נוכחות הכוכבים בסגל, היה אז הרבה יותר אגו בנבחרת.

היום, לעומת זאת, השחקנים הבולטים בנבחרת אינם כוכבי-על, אבל הם מפצים על זה בהשקעה על המגרש. הם יודעים שהם יכולים להיות הראשונים שיביאו אותנו ליורו, זו הנבחרת היחידה של ישראל שפתחה קמפיין עם 9 נקודות אחרי שלושה משחקים ואסור לשכוח גם את התיקו (פעמיים) מול פורטוגל ורונאלדו. ניצחון ברור לנבחרת 2014, 1:4.

יודעים שהם יכולים לעשות היסטוריה. השחקנים חוגגים מול בוסניה(צילום: עוז מועלם)

ההגנות

הנבחרת של 1999 עם אלון חרזי, אמיר שלח, אריק בנאדו ונג'ואן גרייב התגוננה טוב יותר מזו שראינו מול בוסניה, שלמרות הכל הגיעה למספר הזדמנויות. אם הולכים אחורה יותר אל בין הקורות אז ניר דוידוביץ' היה שוער מנוסה יותר מאשר אופיר מרציאנו. 2:4 לנבחרת 2014.

היריבות

אוסטריה שספגה חמישייה באצטדיון ר"ג, ספגה לפני כן גם תשיעייה מנבחרת ספרד. בוסניה שלא משתייכת לצמרת העולמית, הייתה בעננים כשהעפילה בקיץ למונדיאל, אבל מאז היא מאכזבת ואף הפסידה 2:1 בבית לקפריסין. תיקו בין הנבחרת של 1999 לנוכחית, עדיין 2:4.

זיכרון רחוק. חאריס מדוניאנין במונדיאל(צילום: gettyimages)

האצטדיונים

ביקרתי כבר באי-אלה אצטדיונים מובילים בעולם - רובם גדולים יותר - אבל "סמי עופר" היה מרשים יותר: אצטדיון המותאם להפליא לדרישות הקהל, מכבד את האוהדים והנבחרת. הרבה סופרלטיבים הוצמדו למגרש החדש בחיפה ואף אחד מהם לא היה הגזמה. עדיין דרוש שיפור במשטח הדשא, אבל זה עוד יבוא. הנבחרת של 1999, לעומת זאת, שיחקה באצטדיון ר"ג המנוכר ולא באשמתה. 2:5 לנבחרת 2014.

המאמנים

שלמה שרף היה מאמן התקפי שהתחשב ברצון הקהל. אלי גוטמן, שבזמן שרף היה מבקר באימוני הנבחרת כדי לחוש את האווירה, החל ללכת באותה דרך. הבעיה של המאמנים היא שהשפעתם מוגבלת ובסופו של דבר הכל תלוי במה שהשחקנים עושים על המגרש. תיקו. תוצאה סופית: 2:5 לנבחרת 2014.

שרף עם יצחק שום וברקוביץ' במשחק מול אוסטריה(צילום: יוסי רוט)