עדר בקר הרס שדה חציר. בעליו ישלם 25 אלף

לפני יותר מעשור גילה חקלאי מהצפון שהיבול בשדה שלו נאכלס ונרמס. בבית המשפט התגלו שקריו של בעל העדר, שניסה להכחיש את אחריותו

עו"ד מרדכי וסרטיילפורסם: 24.11.14 , 19:35

בעל עדר בקר חויב לשלם 25 אלף שקל לחקלאי מהצפון בגלל נזק שנגרם ליבול בשדה שלו לפני יותר מעשור. בית המשפט השלום בקריות לא האמין לנתבע, שטען שמדובר בטעות בזיהוי ושהנזק נגרם על ידי עדר אחר.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובע החזיק בשטח חקלאי סמוך ליישוב לוטם בגליל התחתון, ושם זרע שיבולת לייצור חציר. בעת ביקור שגרתי בשדה במאי 2002 הוא הופתע לגלות עדר בקר משוטט במקום, רומס את הצמחים ואוכל מהם. הוא הזעיק למקום שוטרים ובמקביל עקב אחרי העדר עד ששב למכלאתו. לטענתו הוא זיהה את בעליו ולכן הגיש נגדו תביעה בבית המשפט.

תביעה

בגלל עדר כבשים: מע"צ תשלם 1.5 מיליון שקל

מערכת PsakDin

עבודות הרחבה של כביש 90 בגליל העליון חצו את שטח המרעה של עדר שבבעלות תושבת אליפלט. בית המשפט קבע שהתנהלות החברה הייתה מזלזלת

בגלל עדר כבשים: מע"צ תשלם 1.5 מיליון שקל

הנתבע התעקש שמדובר בטעות. לדבריו הוא אינו בעל העדר שפלש לשדה מאחר שלא היה בעליו של עדר כלשהו בזמנים הרלוונטיים.

השופטת פנינה לוקיץ' קבעה שהראיות בתיק מספיקות לקבוע שעדר הבקר המזיק שייך לנתבע. היא הסבירה ששוטרים שהוזעקו למקום ראו, יחד עם התובע, כי הנתבע הוא שמוביל את העדר. כמו כן הסתייעה השופטת בעדות אחיו של הנתבע, שלדבריה הייתה מתחמקת ומגמתית, וניכר בה הניסיון להתאימה לגרסת אחיו כדי לסייע לו.

היא הוסיפה שהתנהלותו הבעייתית של הנתבע, שלא התייצב לדיון שבו אמור היה להיחקר על עדותו, תרמה גם היא להטיית מאזן ההסתברויות לרעתו. טענת הנתבע שלפיה לא החזיק בעדר באותם זמנים התבררה כשקרית, כיוון שקיים רישום במשרד החקלאות המלמד כי ביקש לחסן עגלים ופרות בסמוך לאותה תקופה. אמנם הדבר לא מוכיח כי היה בעל העדר, אך הדבר סותר באופן ברור וחד-משמעי את טענותיו.

השופטת לוקיץ' הבהירה לו כי הוא חב חובת זהירות כלפי בעלי קרקעות בסביבה שבה העדר רועה. משכך היה עליו לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע מהעדר להיכנס לשדות פרטיים או להגבילו לאזור שלגביו ניתן רישיון לרעייה (אם יש לו כזה).

לפי השופטת, מאמציו של הנתבע להכחיש כל מעורבות למקרה מעידים על כך שלא נקט באמצעים כלשהם כדי למנוע את כניסת העדר לשדה של התובע, ונראה שאף הוביל אותו לשם. משכך הוא חויב בנזקי התובע – 24,600 שקל, בשכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל והוצאות משפט.

לפני סיום הביעה השופטת את מורת רוחה מהתנהגותו של עורך דינו של הנתבע, שהנחה את האח בעת מתן עדותו בשפה הערבית, תוך ניצול העובדה שבית המשפט אינו מבין את הנאמר. השופטת הבהירה כי מדובר בהתנהגות לא אתית שאף דבק בה רבב של שיבוש הליכי משפט.