זהירות, הורים: איך לעבור את המפגש בשלום
לבן הזוג שלך יש סיבה טובה לפחד מהמפגש עם ההורים. הסיבה? המשפחה שלך. אורן הדר מלמד כיצד לפרק כל סיטואציה בעייתית, כדי שאמא שלך לא תבריח עוד בחור לגבעות
איזה חמוד החבר שלך, נכון? אתם ביחד כבר חודש פלוס פלוס, אמא שלך שמעה עליו המון דברים טובים והגיע הזמן שהוא יגיע לארוחת ערב משפחתית. אין לו משהו נגד זה, הוא אפילו אמר שישמח לבוא. אז אמר.
להלן רשימה חלקית של דברים שחבר שלך יעדיף לעשות במקום לפגוש את ההורים שלך: להיאבק בחזיר בר כששניהם לובשים את אותה חצאית בלט, להיאבק בכריש כשהוא לובש מכנסיים עשויים מסרדינים, לאכול נר ריחני ולקבל מכת חשמל משוקר משטרתי בכל שעה עגולה במשך יומיים, תוך כדי שהוא מאזין למנגינת ההמתנה של שירות לקוחות חברת החשמל.
תראי, אני יכול לשבת כאן ולפלוט דימויים גרוטסקיים מעכשיו ועד אחרית הימים, אבל הרבה יותר פרודוקטיבי לנסות להקל עליו את החוויה. למה? כי מגיע לו, הוא חבר שלך והוא חמודי ומאמי והכל, ולכן לא מגיע לו לסבול (את לעומת זאת חייבת, זו המשפחה שלך).
אז מה הבעיה שלו?
בניגוד למה שלימדה אותנו הטלוויזיה האמריקאית, לא כל אדם אוהב את המשפחה שלו. בהרבה משפחות יש תככים ומזימות מאחורי ומלפני הקלעים, טראומות מלוא הטנא או סתם אי נעימויות בשל פליטות פה מעצבנות של הורים ואחים. לא מן הנמנע שבן הזוג שלך פשוט לא אוהב משפחות באופן כללי, גם אם את שלו הוא מצליח לסבול (היי, הוא רגיל).
חוץ מזה, אני חושב שהאלמנט הכי מתסיס ביחסים בין בני משפחה הוא השיפוטיות. בטח גם לך יש חברה שמקטרת שאמא שלה כל הזמן מציקה לה שתתחתן כבר, שתעשה משהו עם השיער שלה או שתמצא תרופה לאבולה (היי, יש הרבה סוגים של משפחות), וכשמגיע בן זוג לפגוש את המשפחה, השיפוטיות הזו תוטל עליו בכוונה או בטעות - ואין מנוס מכך. אז הנה הסיבה שלך: אנשים לא אוהבים כששופטים אותם, בטח כשמדובר בזרים שהם מנסים למצוא חן בעיניהם.
איך עושים חיים קלים למסכן?
קודם כל, צריך לחשוב על התזמון. אחרי חודש וקצת מהרגע בו הבנתם שאתם ביחד, זה לגיטימי. אבל אם אתם יוצאים שלושה שבועות ועדיין נמצאים בשלב הגישושים המתקדמים זה קצת מוזר. ונניח שעברתם את החודשים המדוברים. לפני הכל, ספרי לו על קן הצרעות המשפחתי שלך. ספרי על ההורים והתמקדי בקווים האדומים שלהם - או יותר נכון - בקווים שהם נוהגים לחצות.
אם אבא שלך עתיד לשאול את החבר "איפה היית בצבא?" רק כדי להאשים אותו בג'ובניקיות או ברצח תינוקות - הוגן שידע על כך מראש. אם הייתי הולך לארוחה בה מסובים לשולחן אח שנוהג להשתכר, סבתא גזענית בצורה שתלבין כל זקן בדאע"ש וכלב ענק שמאונן על רגלי זרים - הייתי רוצה להכין את עצמי נפשית. וכאן את נכנסת לתמונה: את כל המוזרויות של המשפחה שלך הציגי בצורה הומוריסטית, לגלגי עליהן ביחד עם הבויפרנד ואל תיאנחי ותגידי "הו, ואמא שלי! אמא שלי תעשה לך את המוות על הקעקוע הזה". תני לו להבין שהוא נכנס לסיטואציה שיכולה להיות מוזרה, אבל מוזר זה בהרבה מקרים גם נורא נורא מצחיק.
בנוסף, נסי לצמצם נקודות חיכוך: אם החבר שלך אלרגי לבמיה, בקשי מהמשפחה לוותר על עוגת הבמיה המסורתית. צאו לשם מוקדם מהנדרש כדי שהוא לא ירגיש בלחץ של "אני מאחר", וההורים לא יסננו "נו, איפה מיכלי עם החבר הזה שלה?" והכי חשוב - הגיעו צלולים ועירניים. אל תסעו להורים כשאתם עייפים ובטח לא כשאתם תחת השפעה פסיכואקטיבית זו או אחרת. קודם כל, כי לא מומלץ לנהוג כך, ותאמינו לי, התקשיתי מאוד להסביר לאמא שלי למה הבחורה שהבאתי לארוחה הדיפה ניחוחות חשיש וצחקה חצי שעה אחרי שמישהו אמר "תורמוס".
עוד דבר שכדאי לעשות הוא תדרוך המשפחה. את לא מכירה אותו בצורה מספיק מעמיקה כדי להפציר בבני המשפחה להימנע מלדבר על דברים מסוימים. אבל עדיין כדאי לספר להם כמה שיותר, כדי שלא ישאלו שאלות מטופשות.
בחני את עצמך
מה שלא יהיה, זכרי שהתפקיד שלך הוא להפריד, לפשר ולפרק כל מצב בעייתי. לשם כך, תצטרכי להיות עירנית לשיחות של בן הזוג שלך עם המשפחה וגם לשלוט בשיחה ולנתב אותה. בואי נראה אם את ערוכה ומוכנה למשימה - בחני את עצמך (תני לעצמך נקודה לפי מספר השאלה. נו, אני בטוח שעשית פעם מבחן עצמי שכזה).
א. בן הזוג שלך יושב לצידך סביב השולחן. אמא שלך מגיעה עם סיר ומגבת, המגבת נופלת לה על הרצפה. הוא מתכופף כדי להרים אותה והמצח שלו פוגש את של אמא שלך בעוצמה שאפשר לראות רק במשחקי כדורגל באיראן. את:
1. נחרדת וזועקת "אוי! אמא! את בסדר?"
2. נחרדת וצועקת "מאמי! אתה בסדר?"
3. נקרעת מצחוק כי מה, זה ממש מצחיק.
ב. אבא שלך ובן הזוג מדברים על הצבא ומסתבר שאביך מכיר את אבא שלו - ומסתבר שהם שרתו יחד, ושאבי החבר היה חתיכת מניאק. אבא שלך זורק לו איזו עקיצה מוזרה על כך ויש מין רגע של דממה טעונה ביניהם. את:
1. מתעלמת, זה בין אבא שלך ואבא שלו והבחור לא קשור.
2. באה אל אבא שלך בטענות ואומרת לו שזה לא במקום.
3. מתפרצת לשיחה עם סיפור מוזר מהעבר הצבאי שלך.
ג. אמא שלך זורקת רמיזות על חתונה וילדים וכל מיני זוועות שכאלה - קצת בצחוק אבל הרבה ברצינות. את יכולה לראות את החבר שלך מחליף צבעים. את:
1. אומרת "נו, אמא, די עם זה עכשיו!"
2. אומרת "זה תלוי בו" ומצביעה על החבר.
3. אומרת "כן, אמא. אנחנו נעשה עשרים ילדים וככה נקים צבא נינג'ות" והופכת את כל העניין לבדיחה.
ד. חבר שלך ממזמז אותך בעדינות מתחת לשולחן, בזווית בה המשפחה לא יכולה לראות. את:
1. ממזמזת אותו חזרה, כי זה נעים ולא רואים.
2. ממשיכה להתנהג כרגיל.
3. מתעלמת אבל אחר כך תופסת את החבר באיזה חדר וממזמזת אותו חזרה.
חברי את הנקודות. אם יצא לך משהו שהוא לא 12, את מעפנה. למה? כי במקרה הראשון, מדובר בסיטואציה שהיא מביכה עבור כל הנוכחים וברגע שתתמקדי באחד מהם - האחר ירגיש אי נוחות, ולכן לא נותר אלא לצחוק - התגובה הכי טבעית. במקרה השני, את צופה במשבר בהתהוות - משבר שאת יכולה לעצור.
אל תתני להם "להסתדר לבד", התפקיד שלך הוא לייצב את הסיטואציה ולא לתת לה להתבלגן. במקרה השלישי, את עלולה לייצר מתח אצל בן הזוג - מתח שאין בו שום טעם. הרי לא תכננתם לבוא בברית ולהתחיל להשריץ אחרי חודש-חודשיים.
ובמקרה האחרון - עלייך לזכור שתמיד, אבל תמיד מישהו מסתכל. אל תתעלמי מהמגע של בן הזוג לחלוטין כי יכול להיות שככה הוא מנסה להפיג את המתח שהוא שרוי בו, אבל אל תתחילי למזמז אותו במקום. קחי אותו לאיזה חדר כדי להראות לו כמה נחמד הוא השטיח שם, מזמזי אותו קלות ואמרי לו "אמא שלי מתה עליך. נזוז עוד רבע שעה ונתפנק כל הלילה בבית".
לפנייה לכתב/ת 
