חוק ההיגיון? חוק הטמטום!

היה משחק לא רע, היו שערים נהדרים, מהלכים יפים, ועל מה מדברים מאז המשחק? על הפנדל שהיה או לא היה. חכמי חלם דורשים מהשופט לנהוג על פי "חוק ההיגיון", או בתרגום לעברית "חוק הטמטום". למשל: לא שורקים פנדל בזמן פציעות. טמטום. דין דקה 3 כדין דקה 93. הכשלה או נגיעת יד ברחבה זה פנדל בכל דקה, גם אם ישחקו יום אחד על הירח.

מתי שופט נדרש להפעיל את "חוק ההיגיון"? כשמדובר בקבוצה שאתה אוהד, שם נדרש היגיון. כשמדובר בקבוצה היריבה, שם אסור שיהיה לשופט שיקול דעת. הכשלה של שחקן יריב ברחבה בדקה ה־93 מחייבת פנדל. הכל לפי האינטרס.

עוד דוגמה: השופט חייב לחשוב לפני שהוא מוציא כרטיס צהוב שני לשחקן. שחקן טיפש, שרק לפני שתי דקות קיבל צהוב, נכנס מאחור בשחקן יריב 40 מטר מהשער וכמעט שובר לו רגל, והשופט צריך להיזהר? שהשחקן ייזהר. תפקידו החשוב של השופט הוא לשמור על בריאות השחקנים. עם כל הכבוד לאלון יפת שלא הוציא אדומים לשחקני בית"ר כדי לא לחמם את האווירה עוד יותר ולהביא את המשחק לסיומו, מה הוא היה אומר לשחקן של סכנין, אילו היה גומר את העונה או את הקריירה בכניסה מסוכנת?

יושבים פרשנים באולפן ממוזג, הדופק שלהם סדיר, שותים קפה, צופים במהלך 20 פעמים מכל זווית אפשרית, ומנהלים דיון אקדמי. על מה? על החלטה שקיבל שופט במגרש, ברעש גדול, עם דופק 250, כשהוא יודע שמדובר בשניות אחרונות של משחק קובע, שכל שריקה או אי־שריקה שלו חורצת את גורלו של מאמן או שחקן. לשופט יש רק חצי שנייה להחליט, אין לו וידיאו כדי לצפות במהלך מזוויות שונות (למה לא בעצם?), והוא שורק. לפעמים גם הקוון מטעה אותו.

היה צריך לשרוק אדום במהומה? אלון יפת(צילום: אורן אהרוני)

השאלה אם היה או לא היה פנדל בבלומפילד מעניינת, אבל לא רלוונטית. השאלה הנכונה לשאול: מה היה השופט צריך להחליט מהמצב שהוא היה בו, ולא ממה שרואים בווידיאו. הפרשן אף פעם לא טועה כי יש לו אינסוף הילוכים חוזרים. אם גם אחרי צפייה במהלך מכל הזוויות הפרשן עדיין לא בטוח מה באמת קרה, אז הוא פשוט מתעלם וזורם עם המשחק. שופט לא יכול לזרום עם המשחק. הוא חייב לשרוק, או לא לשרוק. לכל החלטה יש משמעות.

אי־אפשר לעשות בית דין שדה לשופט על סמך ממצאים שהתגלו לאחר המשחק, כמו שאי־אפשר להעמיד רופא לדין על החלטה לא נכונה שקיבל, על סמך ניתוח פתולוגי. יש מקרים של רשלנות רפואית, בהם צריך באמת להגיש תביעה נגד הרופא. אבל רופאים מקבלים בכל יום החלטות שחלקן מתבררות בדיעבד כמוטעות, או לחילופין כמצילות חיים. אם ישעו את כל מי שטעה, לא יהיו רופאים. אם יעבירו את הניתוחים בשידור ישיר בטלוויזיה, לרופאים ירעדו הידיים. שופט כדורגל או כדורסל עומד מול אלפי צופים במגרש, ועוד מאות אלפים בבית, וחייב לקבל החלטה מיד. בערב עושים לו ניתוח בלי הרדמה.

קל לשפוט את השופט. קשה להיות במקומו(צילום: ראובן שוורץ)

אי־אפשר לקבוע אם השופט צדק בסוגיית הפנדל, אם כל חכמי הספורט דנים בנושא כבר חמישה ימים, צופים בהילוכים חוזרים מכל הזוויות, ולא מצליחים לגבש דעה אחידה. ואם מתעקשים לקיים בית דין שדה טלוויזיוני, זה בסדר, בתנאי ש"הדיינים" יקבלו את ההחלטה שלהם רק על סמך צפייה אחת במהלך. אתה לא יכול לבקש עוד ועוד הילוכים חוזרים כדי לקבוע אם מישהו אחר קיבל החלטה נכונה כשלא היו לו הילוכים חוזרים. כי במציאות אין הילוך חוזר.

הבדלים בין גישות

עדיין לא נרגעתי מהדרישה של המשטרה מבני־סכנין לסלול כביש כדי שיאשרו לה את אצטדיון דוחא למשחק נגד בית"ר ירושלים. לא מכיר דרישה כזאת בכל העולם, מעולם. בפ"ת הקימו אחלה אצטדיון. 13,000 מקומות ישיבה. הבעיה, יש רק דרך גישה אחת. אחרי המשחק לוקח לאלפי הצופים שעה וחצי לצאת ממנו בשיירות ארוכות.

למה בנתניה לא סוללים כזה כביש גישה?(צילום: אורן אהרוני)

גם בנתניה הקימו אצטדיון. 13,000 מקומות ישיבה. מגרש נפלא, אבל דרך גישה אחת. שעה וחצי לוקח לצאת מהמגרש אחרי המשחק. האם המשטרה, או כל גוף אחר, דרש מעיריית נתניה או פ"ת לסלול כביש גישה נוסף, כתנאי לפתיחת האצטדיונים?

זמן לטקס פרידה מבניון

עובדה חשובה נקבעה ביום ראשון שעבר בשעה 23:00: עניין זימונו או אי־זימונו לנבחרת של אחד, יוסי בניון, לא יעלה עוד לדיון ציבורי. ברגע שהסתיים המשחק נגד בוסניה, ו־30,000 אוהדים עמדו והריעו לגילי ורמוט, ערן זהבי, ביברס נאתכו ועומר דמארי, הוכרז רשמית על סיום הקדנציה של בניון.

הנבחרת נראית נהדר בלעדיו. יחי המלכים החדשים. אני לא אומר את זה בגנותו של יוסי בניון. הוא אחד הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים, אם לא ה־. אבל בכושרו ובכשירותו הנוכחיים, לא מסוגל לתרום יותר מהמחליפים שלו. את שיא ההופעות הוא כבר שבר, לפחות את התיק הזה הורידו לנו מהראש. הגיע הזמן לטקס פרידה מכובד לפני המשחק נגד וויילס או בלגיה.