מה יש לכם נגד חוק הלאום?

מי כתב הטקסט הזה? מירי רגב? יריב לוין? זאב אלקין? איילת שקד? את הדברים כתב נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק בשנת 2004 בספרו "שופט בחברה דמוקרטית" (עמוד 89). מצאתי ציטוטים אלו של השופט ברק כשעיינתי בדברי ההסבר להצעת "חוק יסוד - מדינת הלאום של העם היהודי" מחודש אוגוסט 2011 של ח"כ והשר לשעבר אבי דיכטר חבר סיעת קדימה, אז בראשות ציפי לבני. יחד עם דיכטר חתומים על הצעת החוק ההיא חברי כנסת רבים כמו שאול מופז, נחמן שי, מאיר שטרית, עינת וילף, שי חרמש, רונית תירוש וגם הח"כ הדרוזי חמד עמאר.

עוד בערוץ הדעות של ynet

למנוע את רצח הערבייה הבאה / הודא דראושה

נזקקתי לעיון זה לאחר שבשבוע האחרון אני הופך והופך במריבה הפוליטית החדשה סביב חוק הלאום החדש ומנסה להבין מה הן בדיוק נקודות המחלוקת. מה גרם לשרת המשפטים לצאת מגדרה ולהשתמש בהאשמות אפוקליפטיות כלפי תומכי החוק: "אתם הורסים את המדינה"? מה גרם ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להשתמש בטיעון המקורי והמרתק שחוק הלאום "מרדד את אופיה הדמוקרטי של המדינה"?

לקחתי את הצעת חוק הלאום הישנה של דיכטר ואת זו החדשה של לוין ושקד, עברתי סעיף סעיף ולא הצלחתי למצוא בדל של פער ביניהם. רוב מוחלט של הסעיפים גם מנוסחים באופן זהה, מילה במילה. עברתי שוב על פרסומי העיתונות של הימים האחרונים כדי לקבל הסבר מלומד ממתנגדי החוק. מעבר לססמאות סרק על גזענות ואפליה לא מצאתי טקסט אחד ראוי לשמו שמסביר את המשמעויות ההרסניות של חוק זה. איזה גדר הוא פרץ בעקרונות המשפט הישראלי ובעקרונות מגילת העצמאות?

חוק הלאום נולד לאחר כרסום מתמשך במעמדה הייחודי של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. ביטויי היסוד של מגילת העצמאות על היותה יהודית ודמוקרטית החלו להיחבט בקריאות גופים קיצוניים שביקשו להופכה למדינת כל אזרחיה. גם מי שראה בעצמו ציוני ביקש לצמצם עד כדי ויתור על המושג יהודית מתוך המשוואה יהודית ודמוקרטית. מערכת המשפט כמעט התעלמה לחלוטין מהמשפט העברי.

ממשלת נתניהו החליטה בראשית כהונתה לחוקק את חוק הלאום. שרת המשפטים ציפי לבני, היא ולא אחר, עמדה בראש ועדת השרים. אלא שלבני מעלה באמון שהוענק לה ובמקום לקדם החוק כמתחייב היא "מרחה" אותו עד כדי כך שכאשר אולצה לקיים הישיבה, היא פוצצה אותה בראשיתה. אני מניח ששרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה יידעו להגדיר התנהגות בלתי ראויה שכזו. אולי "רידוד הדמוקרטיה"?

מה שמוביל אותי למספר מסקנות עצובות: שהתקשורת מתעניינת במריבה ולא במניעיה. שכאשר פוליטיקאים ישראלים משתמשים בשפה גבוהה, המטרה לעתים נמוכה מאוד. כשהם מרוממים את טיעוניהם, צריך לבדוק מה האמת. כשהם משתמשים בשם החוק, כדאי לפקפק בזה, וכשהם ממהרים לריב ייתכן שמדובר במריבה שבכלל הועתקה ממגרש אחר ובעיקר, כשהם מדברים על דאגתם למדינת ישראל לעתידה ולמעמדה כדאי להזכיר להם שהנזק הגדול ביותר למדינה נמצא בהם עצמם. אם לבני וחבריה בשמאל רואים בחוק הלאום גזענות ובשרי הממשלה גזענים, אז מה לנו גזענים שכמונו כי נאשים את העולם באנטישמיות.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il