מצוקה קשה אחרי מוות: כך תמנעו התאבדות

"אובדן של אדם קרוב נחשב לאירוע החיים הקשה ביותר, וככל שדרגת הקרבה היא גדולה יותר – הדבר מגביר את הסיכון להתאבדות". הטרגדיה הקשה שפקדה אתמול (ה') את משפחת שטרית מפתח תקווה המחישה את הקושי שעמו מתמודדים קרובי נפטרים. שנה וחצי לאחר שאיבד את בנו אלי (לילוש) בתאונת דרכים, בחר אתמול בבוקר מישל שטרית לשים קץ לחייו בסמוך לאנדרטה לזכר בנו.

הבן נהרג בתאונה, האב התאבד. אלי ומישל שטרית

"אם הקשר היה מאוד הדוק או שיש רגשות אשם לגבי המוות זה מגביר את הסיכון", הסביר פרופ' חגי חרמש, פסיכיאטר בבית החולים גהה בפתח תקווה ובקופת חולים כללית. "לראיה, כשבני זוג חיים שנים רבות ביחד אנחנו מוצאים שהאלמן או האלמנה נפטרים או שולחים יד בנפשם בסמיכות קרובה למוות של בן הזוג. נמצא לכך תוקף מחקרי".

לדברי פרופ' חרמש, כל שינוי קיצוני אצל אנשים בעלי אופי כזה מהווה אות אזהרה: "אב שאיבד את בנו ייכנס כבדרך הטבע לאבל, אבל יש אנשים שהאבל אצלם הוא קשה יותר, ההסתגרות מהחיים ארוכה ומוחלטת יותר ולעתים קרובות האנשים הללו אומרים שהחיים שלהם לא שווים בלעדי הבן שהלך".

הפסיכיאטר מבהיר כי יש סימנים מוקדמים לאקט אובדני. "אצל חלק מהאנשים תהיה צריכה גדולה יותר של שירותי רפואה. הם ילכו יותר לרופא, בדרך כלל לרופא המשפחה עם מיחושים שונים. ברוב המקרים נראה ירידה דרסטית במשקל, עצב גדול מאוד ואמירות מרומזות בסגנון של 'אין טעם בחיים'. הסביבה לא צריכה להקל ראש בכך ולא לשגות בטעות הנפוצה של 'מי שמאיים לא יעשה את זה'".

דוד קורן, מנכ"ל ער"ן שמעניקה עזרה ראשונה נפשית בטלפון, מסביר כי אדם שמגיע לסיטואציה אובדנית נמצא בדרך כלל "בסיטואציה שאין לנו עם מי לדבר, מאחר שיש כאן מרכיב של בושה ותחושת כישלון. לאדם שאין לו מעגל תמיכה אנחנו מציעים לו 'בוא תדבר איתנו בגובה העיניים'. בשיחת טלפון שבה אדם נחשף למישהו אנונימי לגמרי, הבושה והשיפוט נעלמים".

"קודם כל להתקשר"