תיק! הוא קנה לי תיק! ואני כבר חשבתי שיציע
פתחתי את התיק שריח החנות עדיין בקע ממנו, והרגשתי איך ידיי מפשפשות בפנים, במהירות רבה, מנסות בכל כוחן לתפוס את הדבר הזה שאפילו את השם שלו נמנענו מלהזכיר. אבל לא טבעת חיכתה לי שם כי אם שקית לבנה עם מוצרי טיפוח בריח וניל
עוד בנושא:
מה משותף לכל הזוגות שעתידים להתחתן?
10 דרכים מקוריות להציע לה נישואין
"מה מחכה לי שם?" שאלתי חצי מחויכת וחצי מותשת, אחרי יום ארוך שסירב להסתיים. ניגשתי לחדר השינה, נזכרת שהיום הוא ט"ו באב והתחלתי להרגיש את קצב פעימות הלב ואת הדופק שנכנס לפעולה מהירה. "למה את מרגישה כך?" הרהרתי ביני לבין עצמי. "הרי ברור לך שזה לא זה. הרי הוא עוד לא מוכן לזה ואפילו אמר לך את זה לא פעם. אבל מה אם זה כן זה?".
במוחי כבר החלו לרוץ מחשבות של החיבוק הענק שאתן לו אחרי זה, על הנשיקה הלוהטת ואפילו על הסקס המדהים שנעשה לפני השינה. גם את התגובה של ההורים ושל החברים הצלחתי לדמיין. "וואו! סוף סוף! מזל טוב!" שמעתי בדמיוני את קולה של אמי, מחייכת בשמחה ולבסוף מוסיפה: "ועכשיו, נכדים".
שמעתי אפילו את ההורים שלו מברכים בהתרגשות ואומרים שחייבים להרים כוסית לכבוד המאורע. בכל זאת, אחרי שבע שנים יחד - כך יגידו כולם - הגיע הזמן.
סתם עוד מתנה ליום האהבה
על המיטה, שהייתה מבולגנת למדי עם סדינים בצבעים שאינם תואמים, נח לו תיק יד מרשים בגוון קרמל, שיש סיכוי שבזמן אחר ובמקום אחר – יכול היה אפילו לרגש אותי. "יכול להיות שהיא בתוך התיק?" שאלתי את עצמי בקול רם מדי. בזווית העין יכולתי להבחין במבטו הבוחן של אמיר. את השלט, ששיחק איתו קודם בעצבנות יתרה, הניח כבר על השולחן והכלבה, שנחה קודם בין רגליו, החלה נוגסת בעצם שמולה, נאבקת לסיימה. פתחתי את התיק, שריח החנות עדיין בקע ממנו, והרגשתי איך ידיי מפשפשות בפנים, במהירות רבה, מנסות בכל כוחן לתפוס את הדבר הזה שאפילו את השם שלו נמנענו מלהזכיר. שקית לבנה עם מוצרי טיפוח בריח וניל חיכתה לי במעמקי התיק."נו?" הוא הגיע וחיבק אותי מאחורה, מלא גאווה שהצליח לקלוע, אולי בפעם הראשונה, לטעמי. "מה את אומרת? אהבת? לא הייתי בטוח לגבי הצבע של התיק, אבל אמא שלי אמרה שאת בטוח תאהבי אותו". אמא שלו? באמת? עד לפני כמה דקות דמיינתי את דמעות האושר שזולגות מלחייה לאחר שיחת הטלפון המודיעה על כך שהוא סוף סוף הציע לי נישואין, וכבר אני צריכה להתמודד עם העובדה שהיא זו שעזרה לו לבחור לי את המתנה ליום האהבה.
קולות הנגיסה של הכלבה בעצם האומללה הקשו עליי להתרכז, ובפעם הראשונה מזה זמן רב אפילו הצליחו לעצבן אותי. "תודה, מתנה מקסימה", הצלחתי לומר לו כשדמעה חצופה מבצבצת בקצה עיני השמאלית. "באמת? אני ממש שמח שאהבת, אני יודע שחסרים לך תיקים ולא רציתי לקנות לך משהו לא פרקטי". מקסים, חשבתי לעצמי, טבעת זה לא פרקטי? טבעת זה הדבר הכי פרקטי שיש!
את אמיר הכרתי בצבא, אחרי לא מעט מערכות יחסים שההגדרה "גרועות" זו מחמאה בשבילן. זה לא היה קל בהתחלה, אבל אחרי טיול של חצי שנה במזרח, לימודים וארבע שנים של מגורים משותפים – היה ברור שזה כנראה זה. למען האמת, בגיל 21 הייתי בטוחה שהחתונה והילדים יגיעו הרבה יותר מהר. אם מישהו היה אומר לי אז שאחרי שבע שנים, בגיל 28, עדיין נהיה יחד ועל האצבע שלי תהיה אותה הטבעת שקניתי בכניסה לבית חולים 10 כשהייתי חיילת – כנראה שהייתי צוחקת ולא מאמינה.
אני לא זוכרת מתי בדיוק התאהבתי באהבה. אולי הגירושין של ההורים שלי כשהייתי בת 3 גרמו לי להיות כזו, אולי מערכות היחסים הדפוקות של אמא שלי, אולי סרטי וולט דיסני על הנסיכות והנסיכים שלהם שמילאו חלק נכבד מילדותי ואולי אני פשוט כזאת, אוהבת לאהוב. והוא? הוא אף פעם לא היה רומנטי מדי. תמיד עם רגליים על הקרקע. מחבק ומרעיף אהבה, אבל כדי להוציא את המילים: "אני אוהב אותך" היה צריך להתאמן במשך יום שלם מול המראה.
"את זוכרת את ט"ו באב לפני שנתיים" הוא שאל לפתע, ואפילו לא חיכה לתשובה. "כשהלכנו לים בערב והבאתי בקבוק יין וענבים?" "כן, וגם קופסה עם קבנוסים חתוכים שאמא שלך הכינה לנו". עניתי, אולי בטון ציני מדי, כי אותו זה לא כל כך הצחיק. "בעיני זה היה רומנטי" אמר בתגובה וחזר לסלון, לאותה התנוחה בה שכב קודם, כאילו מעולם לא קם.
כמעט שנה עברה מאז, והשיחות על מיסוד הקשר, או במילה פחות מכובסת – חתונה, החלו להישמע מדי פעם בין כתלי הבית הישנים. הרבה מהחברים כבר התחתנו, חלקם כבר נכנסו להריון (את המילה הזאת עדיין אסור להזכיר) ואפילו החלטנו איפה נעשה זאת, כשזה יקרה, כמובן. כבר אמרנו להורים שמתישהו נעמוד מתחת לחופה, אפילו הזכרנו את המקום בו אנחנו רוצים להתחתן.
עם הזמן אמא שלי הפסיקה להיות עדינה, והתחילה לתאר בקול רם את האוכל שיוגש באירוע וסבא וסבתא שלו טרחו לציין על כל ברכה לרגל יום הולדת כזה או אחר שהם מתפללים לכך שיספיקו להחזיק את הילדים שלנו על הידיים. אבל אני עדיין מחכה שהוא יציע. והתיק החום? אותו אני לוקחת רק לאירועים מיוחדים.
כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק.
לפנייה לכתב/ת 
