"המוות של גנדולפיני היה אובדן, בסוף ניפגש"
מה הקשר בין "הסופרנוס", ברוס ספרינגסטין ונורבגיה? השחקן והמוזיקאי סטיב ואן זאנדט, מי שהיה יד ימינו של טוני סופרנו בסדרה המיתולוגית וגם הגיטריסט של הבוס, מספר בראיון על דמות הגנגסטר שלו ב"ליליהאמר" ועל הקושי להתמודד עם מותו של ג'יימס גנדולפיני. "אני מעדיף לדמיין שאנחנו פשוט לא מצליחים לתאם פגישה" הוא אומר
"עם כל עונה שעוברת זה קורה פחות ופחות", הוא אומר במבטא איטלקי כבד בראיון טלפוני. "'בדיוק שיחקת גנגסטר במשך עשר שנים', חשבתי לעצמי כשהציעו לי לשחק את הדמות הזו. 'אתה לא יכול לעשות זאת שוב'. אבל זו דמות די שונה, אפילו שונה מאוד. הם רק נראים אותו הדבר".
"סילביו היה הרבה יותר סגור ומופנם, היה צריך לדאוג לטוני סופרנו, הוא היה בחור הרבה יותר שמרן וצנוע. לעומת זאת, פרנק הוא בחור פתוח מאוד, משוגע לגמרי. הוא יותר דומה לטוני. סילביו היה הדמות היחידה ב'סופרנוס' שלא רצתה להיות הבוס".
אני זוכר פרק שבו טוני היה בבית החולים, וסילביו הביט במראה ודמיין את עצמו לרגע כבוס.
"כן, היה הרגע הזה, אבל הוא לא הרגיש כל כך נוח עם זה. בסופו של דבר מדובר בדמויות שונות. רק הנסיבות לכשעצמן – הלוקיישן של נורבגיה וכל זה, עושות את ההבדל. אבל תראה, אם מישהו מעדיף לחשוב שסילביו יצא מהתרדמת שלו ונסע לנורווגיה אז גם זה בסדר, לי זה לא מפריע, למי אכפת?".
"היחיד שלא רצה להיות הבוס". סילביו דאנטה ב"סופרנוס".
ובאמת, למי אכפת? כי לא משנה איך תקראו לו, ואן זאנדט הוא אחד האנשים היותר עסוקים בתעשיית הבידור, ובין כתיבה ומשחק ב"ליליהאמר", הגשת תוכנית רדיו, תחזוק לייבל מוזיקה משלו וכמובן – הג'וב הקבוע שלו כגיטריסט האי-סטריט בנד, להקת הליווי הוותיקה של ברוס ספרינגסטין, למי יש זמן להתעסק בזוטות?
"אני בר מזל במובן הזה", הוא אומר. "אני פשוט מנסה לארגן את הזמן שלי ומקווה שהכל יסתדר לטובה. במהלך צילומי העונה השנייה של 'ליליהאמר' פספסתי חודש של סיבוב הופעות עם ברוס ובעונה השלישית פספסתי חודש אחד, כך שזה לא כל כך רע. לגבי חברת התקליטים שלי – ובכן, תעשיית המוזיקה לא במצב טוב והכסף הגדול לא נמצא בתקליטים, אז אני משקיע את רוב היצירתיות שלי ב'ליליהאמר'".
הבנתי שברוס עצמו אמור להתארח בקרוב בסדרה.
"כן, הוא מופיע בפרק האחרון כאחי האמצעי. בשנה שעברה הצגנו את השחקן טוני סיריקו (שגילם ב"סופרנוס" את פולי גואלטיירי) כאחי הגדול, והוא חוזר גם בעונה הזו, ואת ברוס אני הולך להציג כג'וזפה, אחי הגדול שמתפרנס כקברן. הוא אף פעם לא שיחק בעבר והוא די טוב בזה. זו היתה חוויה נהדרת. זה כבוד שהוא בחר בי לביים אותו בפעם הראשונה שהוא משחק, כי כל הבמאים הגדולים של הוליווד רודפים אחריו כבר 30 שנה. היה לנו ממש כיף. כתבתי את התפקיד שלו כך שיהיה חשוב, אבל לא גדול מדי, כי לא רציתי להעמיס עליו".
"שני היוצרים של הסדרה ממשיכים לכתוב, כך שאני לא כותב את הכל לבד, אבל את רוב מה שאני אומר בסדרה אני כתבתי, וזה מאוד נחמד. זה מקום נוח להיות בו, לשלוט על הגורל שלך. הכותבים האחרים מאוד יצירתיים והם מעלים רעיונות טובים לעלילות, זה איזון נחמד".
יש מי שתוהים אם "לילהאמר" מנסה להגחיך את האלימות האמריקנית - או את השמרנות הנורבגית.
"יש איזון, אנחנו צוחקים על שני הדברים. בדרך מסוימת פרנק משפיע על נורבגיה, שהיתה עד כה נטולת פשע, והיא משפיעה עליו גם. עד סוף העונה השלישית הוא הופך לקצת יותר נורבגי, וזה משהו שאנחנו עושים באופן מודע. אנחנו צוחקים על הביורוקרטיה הנורבגית, ובאותו הזמן הדמות עצמה הופכת דומה יותר ויותר למקומיים. זה תהליך איטי ועדין, אבל זה היופי בסדרות טלוויזיה. כמו ב'סופרנוס', גם כאן אפשר להעמיק את הדמויות ולתת להן להתפתח".
אי אפשר לדבר על "הסופרנוס" מבלי להתייחס לכוכב הסדרה ג'יימס גנדולפיני, שמת מהתקף לב לפני כשנה וחצי. החדשות הרעות הגיעו לוואן זאנדט כשהיה בספרד, במסגרת סיבוב הופעות עם הלהקה. "זה היה הלם מוחלט עבורי. למרות שהוא לא היה איש שבאמת דאג לעצמו, אתה יודע, הוא התפנק קצת. אבל הוא היה נשמה מלאת חיים, לא יכולת לדמיין שיקרה דבר כזה. זה נורא, זה אובדן נוראי עבורי. שבוע לפני מותו דיברנו על הופעת אורח שלו ב'ליליהמאר'. בדיוק תכננו את זה כשאיבדנו אותו. בשלב הזה של חיי אני מתחיל לאבד אנשים ואני קצת נכנס למצב של הכחשה לגבי זה, אני מוצא שהכחשה מאוד עוזרת. אתה לא יכול לחיות את כל חייך בהכחשה, אבל כשזה מגיע לדברים כאלה - זו שיטה שימושית".
ואיך בכל זאת אתה מתמודד עם המוות שלו?
"בראשי שלי, לוחות הזמנים שלנו פשוט לא משתלבים, אנחנו לא מצליחים לתאם פגישה, וזה מצב שהיה קורה בינינו. לפעמים היה לוקח לנו אפילו שישה חודשים לתאם את לוחות הזמנים שלנו ולראות אחד את השני. כך שאני מעדיף לחשוב אנחנו פשוט לא מצליחים למצוא זמן מתאים להיפגש. אבל אני לא דואג - בסוף בטוח נמצא זמן".
