שתף קטע נבחר

בית משפט מתקדם: כבר אין מזונות על אוטומט

יותר ויותר אבות לוקחים חלק שווה בגידול ילדים. יותר ויותר אמהות מרוויחות כמו בני זוגן. ולכן יותר ויותר שופטים חושבים לפני שהם פוסקים מזונות. דעה

השינויים בתא המשפחתי כבר ברורים לנו היום: לא עוד האם המגדלת והאב המפרנס. יותר ויותר זוגות מודרניים שואפים לשוויון ומיישמים אותו גם בחייהם הפרטיים. אבות מקלחים, מאכילים, מתעוררים בלילה, לוקחים לגן ומסיעים לחוגים. הם גם נשארים בבית עם הבן/ת החולה והופכים להיות חלק משמעותי בחיי ילדיהם לא פחות מהאימא, מה שמאפשר לה עצמה את ההזדמנות לפתח קריירה אישית. אבל מה קורה כשהאידיליה מתפרקת, הזוגיות נהרסת והמשפחה מתפצלת?

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

אחרי שההורים מסיימים להילחם על משמורת במקרה של אי הסכמה, ונניח למשל שגם נקבעת להם משמורת משותפת, עדיין נותרת בחלל האוויר שאלת השאלות: מה תהיה פסיקת המזונות? האם האב - שמשתכר שכר זהה לגרושתו וחולק עמה זמני שהות שווים - יצטרך לשלם לה גם מזונות עבור הילדים?

 

בפסק דין חדשני בעניין מזונותיהם של תאומים בני שנה וחצי, שניתן בעת האחרונה בבית משפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 25400-02-14, מ-21 באוקטובר), נקבע כי מאחר שהכנסות הצדדים דומות, המשמורת משותפת וחלוקת זמני השהות כמעט שווה, האב ישלם לכל אחד מילדיו 1,000 שקל עבור מזונות ודיור.

 

מדובר בסכום זעום יחסית לסכומים שנוהגים בתי המשפט לפסוק בדרך כלל, שכן כיום סכום המינימום של מזונות לילד עומד על 1,400 שקל ללא רכיב מדור (שכירות והוצאות המגורים). זהו אחד המקרים הבודדים שבו נפסק סכום כזה לפעוטות בני שנה וחצי, ואולם החלטה זו לא ניתנה בחלל ריק.

 

במקרה הזה, האם הרוויחה קצת יותר מהאב והאופק הכלכלי שלהם היה דומה. כמו כן, חלוקת זמני השהות של הילדים הייתה כמעט זהה (יחס של 6:8). בית המשפט השכיל והבין שכל פסיקה שתחייב את האב בסכום גבוה מזה תפגע בסופו של יום בילדים, שכן אביהם יהיה עסוק במלחמת קיום יומיומית במקום בגידולם.

 

השופט ערן שילה כתב בפסק הדין: "גם כשאין וגם כשיש משמורת משותפת מתחשבים בתי המשפט בהכנסות שני הצדדים בדרך של איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות והדבר אינו סותר את הדין האישי". כמו כן ציין השופט שילה שחייבים להגיע לתוצאה המבטיחה גם את צרכי הקטינים וגם את זכותם של ההורים לקיום בכבוד.

 

אמת היא שאנו עדיין כפופים לדין העברי הקובע שאב חייב לשאת במזונות ילדיו כשהם קטיני קטינים (עד גיל שש) באופן מוחלט. עם זאת, בתי המשפט מצליחים, פעם אחר פעם, להימנע מהתנגשות עם הדין העברי ולשלב את פסיקתם העכשווית התואמת את רוח העתים.

 

בישראל ישנן אלפי משפחות המתאימות למאפיינים של המשפחה המדוברת: ההורים מגדלים יחד את הילדים, משתכרים דומה, מאמינים בשוויון בין המינים ובחלוקת אחריות בתוך התא המשפחתי.

 

יחד עם זאת, כאשר מתגרשים כמעט תמיד מתעוררת דרישת האם לתשלום מזונות מהאב. אז היא נזכרת לפתע שהדין העברי לצידה, גם אם היא עצמה מעולם לא טבלה במקווה וגם אם היא התחתנה בכלל בקפריסין בנישואים אזרחיים.

 

ביני לביני אני תוהה, האם לא הגיעה העת להשליט קצת סדר בכאוס, לתקן איזה חוק או שניים ולקבוע כי במקרים כאלו כל הורה יישא לא רק באחריות לגידול הילדים אלא גם במזונותיהם באופן ישיר.

 

האם לא הגיעה השעה שאב, אשר ילדיו נמצאים עמו חלק ניכר מהזמן לא יחויב לשלם לאמם, רק כי קיים דין עברי? מי ירים את הכפפה? בזמן שהממשלה מתפרקת, אני מניחה שרק עוד ימים רבים יגידו.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אילוסטרציה
צילום: shutterstock
עו"ד לורית גרון גלבוע
מומלצים