כיצד מתמודדים עם תשובה חיובית ל-HIV?

מה קורה כשמקבלים את התשובות לבדיקות הדם? ביצעת בדיקת HIV ונקראת לקבלת תשובה - הרופא מסר כי לצערו התשובה חיובית, כלומר נמצאו נוגדנים כנגד נגיף ה - HIV בדמך, הרופא ממשיך ומסביר ואתה לא קולט, נאטמת. הבלגן במוח אינו מאפשר להקשיב, מכלול של מחשבות ורגשות מציפים.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

 עוד על HIV

איך הפך HIV ממחלה סופנית לכרונית - ומה העתיד?

1. מה עובר עלינו

בשורה מרה מטלטלת את נפשנו ומובילה לתגובות רגשיות ומחשבתיות שלפעמים הנן מעבר למה שאנו מורגלים בו. קובלר רוס תארה רצף קלאסי של תגובה לאובדן שניתנת ליישום גם לתגובה לבשורה מרה אחרת: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. לא כולם עוברים את כל השלבים הללו ובסדר זה אולם הכרתם עוזרת לנו להבין את עצמנו או את האחר התמודד עם קבלת הבשורה.

ההכחשה הינה מנגנון שבו אנו לא מוכנים לקבל עובדה הנמסרת לנו ומעלים ספקות באמיתותה. הצד שכנגד, בטוח בנכונות העובדה, אינו מסוגל לקבל את ההכחשה שלנו ולפעמים נוצר קונפליקט.

לאחר ההכחשה נוצר כעס, אנו כועסים כתגובה לחרדה הגדולה המתעוררת בנו, את הכעס אנו מפנים כלפי מערכת הבריאות, האדם החשוד כמדביק, המשפחה, החברים וכו'...בעקבות הכעס יש ניסיון למיקוח, הניסיון מופנה כלפי רופאים, כלפי אלוהים ועוד. בשלב זה אנו מנסים לשנות הרגלים ולהבטיח הבטחות שיגרמו להיפוך המצב.

עם חלוף שלב זה מופיע דיכאון, אנו מבינים ולפעמים אף מעצימים את ההשלכות של המצב החדש, ללא יכולת לראות תקווה. זהו שלב מסוכן שבן אדם עלול לפגוע בעצמו. השלב האחרון במעגל התוגה הוא שלב ההשלמה, כאן כבר יש תפיסה שלמה יותר של המצב והשלכותיו ומתחילים להבין דרכי התמודדות ולראות גם מעבר לנשאות או למחלה עצמה.

2. מה לעשות ומה לא לעשות

הידיעה כי אנו חווים תגובה שאיננה רגילה, ושהרגשות, המחשבות והרצונות אינם רגילים וסביר כי אף יחלפו עם הזמן, עשויה להרגיע. ההבנה שכל תפיסת העולם העכשווית צבועה בצבעים חדים של "אסון" ו"טרגדיה" ושהצבעים יעומעמו עם הזמן, זאת במקביל להבנה שאכן אנו חווים טראומה שעלולה להשליך על מסלול חיינו, צריכה להוביל אותנו לשקול היטב כל תגובה וכל התנהגות. במצב זה מומלץ לא להחליט החלטות בלתי הפיכות ולא להתנהג בצורה שתזיק לנו.

יש לדאוג לא להרוס את מערכת התמיכה, לא לפגוע ביקרים לנו, למרות הנטייה לחפש אשמים ולכעוס על הקרובים לנו, לשמור את מקום העבודה והפרנסה, לא לנתק קשרים עם חברים. ניתן כמובן לצאת לחופשה, לבקש מרחק גם מאנשים קרובים ואם זה מתאים, להתבודד מעט ולהרהר.

צריך לדאוג לחזרה הדרגתית לשגרה, להקשיב לעצות של המעגל הקרוב ולבסס מערכת יחסים טובה עם גורמי הטיפול שעמם מעתה ואילך יהיה קשר הדוק וארוך.

מומלץ להתייעץ עם אנשים מנוסים שחוו חוויות דומות, לרוב אנשים אלה מסוגלים להעניק כוחות ופרופורציה למצב, מראים כי יש טיפולים ויש תרופות, שהתרופות החדשות יותר נסבלות ויותר יעילות, יש תקווה ויש תמיכה.

3. מתי לפנות לטיפול

ככלל טיפול נפשי מומלץ כלווי במצבי משבר, טיפול כזה עוזר לנו לנתב את הכוחות לערוצים חיוביים ומקדמים ולא למקומות הרסניים. בטיפול נשקלים דרכי התמודדות ותגובה נאותים התאימים לכל אדם באופן אינדיבידואלי, יש הנוטים להדחיק, יש המרבים בעשייה, יש שילמדו ויעמיקו ואחרים יכעסו ויתבודדו.

טיפול פסיכיאטרי מתחייב כאשר התגובה היא קיצונית ומתמשכת, כאשר חולפות מחשבות אובדניות שקשה להתמודד עמן או כוונות אובדניות, כאשר המצוקה היא בלתי נסבלת. טיפול נפשי מורכב מטיפול שיחתי עם שקילת אופציות תרופתיות, תרופות לשינה, תרופות הרגעה ותרופות נוגדות חרדה ודיכאון. לכל מטופל או מטופלת נתפרת, ע"י המטפל והמטופל, חליפה טיפולית מתאימה, חליפה שעמה יוצא המטופל לדרך ההתמודדות עם המחלה.

4. מאפיינים ספציפיים של איידס

יש כמה נקודות שבכל זאת משותפות לנשאים רבים בתחילת הדרך. כמעט כולם חוששים מהבידוד המשפחתי והחברתי. אצל חלק מהאנשים מדובר ב"יציאה חוזרת" מהארון, ואם היציאה הראשונה לא הייתה חוויה טובה יש סבירות שההודעה על נשאות HIV יכולה להיות בשורה מאוד מרה.

חלק מהאנשים חוששים שהידיעה על HIV עלולה להסגיר התנהגות "בלתי הולמת" וחשים בושה מאוד גדולה. בעדות מסוימות, למשל, אצל יוצאי אתיופיה, עלולה הידיעה על HIV להתפרש כמשהו לא רק שמסמל התנהגות בלתי ראויה אלא גם משהו מאוד מפחיד ולהביא לדחייה מטקסים חברתיים חשובים, ובכך לבדידות קשה.

מצד אחד מומלץ לשמור על החיים הפרטיים ובוודאי שאין מה לרוץ "לספר לחברה" מיד ביום הראשון, אבל מצד שני אם אתה הופך להיות האסיר של הסוד שלך, הדבר עלול לתרום לדיכאון. מומלץ להיעזר באנשי הצוות של המרפאה ובאנשי הוועד למלחמה באיידס שעשויים להדריך אתכם בנושא זה.

נשאים חדשים רבים חוששים מהטיפול התרופתי. אצל רבים זכורה תופעת הלוואי הנוראה של נדידת השומנים, זאת שמשנה את צורת הגוף ו"מסגירה" את הסוד. יש לזכור כי התרופות של היום הרבה יותר נוחות לשימוש והרבה יותר בטוחות, וכי תופעה זאת של "נדידת שומנים" כבר לא נראית יותר עם הטיפול הנוכחי. מידע זה עשוי להקל על קבלת הבשורה המרה.

נשאים ונשאיות אחרים עשויים לשאול את עצמם מה עם שירות בצבא, מה עם הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם, מה עם נסיעה לחו"ל, נטילת משכנתא ועוד כהנה וכהנה.

הדבר החשוב ביותר הוא לפגוש את הנשא היכן שכואב לו ולא היכן שאנשי הצוות הרפואי חושבים שכואב למטופל. רק שיתוף הצוות המטפל בנקודות שכואבות לך יוכלו לסייע לו לתת לך את התשובות הנכונות והמתאימות לך.

הכותב הוא פסיכיאטר ומנהל מחלקה לבריאות הנפש בית החולים גהה