למה קראתי לבני: יעקב (קובי) זידאן
נכנסתי לבתי כנסת רוב ימי חיי, אך גם אם אחבר את כולם - לא אצליח להגיע למה שעשה זידאן סייף בבית כנסת בפעם האחת שבה נכנס אליו. ולכן מגיע לו ששמו יינשא בפיהם של יהודים, ושיהודים יקראו לילדיהם על שמו. הלוואי, יעקב זידאן הקטן, שתשאף כל ימיך לעשות לטובת העם היהודי והאנושות כולה, כשם שפעל זידאן סייף ברגעיו האחרונים
שמו של בננו בן השבוע הוא יעקב (קובי) זידאן צ'סטר. קראנו לו על שם ייטה, סבתה של ג'ן, רעייתי – ועל שמו של זידאן סייף, השוטר הדרוזי הגיבור שמסר את חייו בהגנה על מתפללי בית כנסת בירושלים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
יותר מכל האבות, היו חייו של יעקב מלאים בטרגדיות ובאתגרים. הקשיים שחווה הגיעו לשיאם בפרשת השבוע האחרונה, כאשר בניו מכרו את בנו האהוב לעבדות, וסיפרו לו כי "טרוף טורף יוסף". כאשר הוא פוגש בפרעה בשלב מאוחר יותר של חייו (ושל הפרשה), הוא משיב לתדהמתו של המלך המצרי על הזקנה שקפצה עליו: "מעט ורעים היו ימי שני חיי".
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- ריד מיי ליפס: תהיה אישה חרדית בכנסת/ טלי פרקש
- יש פתרון: הדיינים יאזינו לטבילה מחוץ למקווה/ ד"ר ענת שרבט
- הילדים חולים, המשפחה שרה "בגיא צלמוות"
ועדיין, למרות כל זאת, יעקב הוא אבינו במלוא מובן המילה – אביהם של שנים-עשר השבטים, והאחראי הישיר להתפתחותו של העם היהודי. כמוהו הייתה גם ייטה גוניק: מעט ורעים היו שני ימי חייה. היא שרדה את השואה; את רצח כל בני משפחתה: הוריה, סביה, אחיה ואחייניה – והגיעה לארה"ב אוד מוצל מאש. גם באמריקה ידעה חיים לא קלים, אך בתוך מסירותה למשפחתה – היא זכתה לראות בתחיית החיים היהודיים באמריקה עם ארבעה ילדים, 12 נכדים והרבה-הרבה נינים. רק מעטים פה הכירו אותה כ"ייטה". הרוב הכירוה פשוט כסבתא. באבע. גם את בנינו יעקב יכירו הרוב כקובי.
לפעמים זו זכות לקרוא בשם נוכרי
זידאן איננו יהודי. הוא דרוזי. המדרש (בויקרא רבא) אומר כי לא נגאלו ישראל ממצרים, אלא משום ששמרו את שמותיהם היהודיים (וגם את בגדיהם ולשונם). כך היה המנהג מאז ומתמיד – לשמור על השמות היהודיים. אבל יש מקרים יוצאי דופן: נסיבות שבהן לא רק שמותר לכנות ילד יהודי בשם נוכרי – זו אפילו זכות.
בימי כסלו אלה, מספרת הגמרא (במסכת יומא) סיפור שאירע לפני 2,327 שנים. אויבי היהודים הלשינו לאלכסנדר מוקדון כי היהודים סירבו להציב את פסלו בבית המקדש, כחלק מהמרד שלהם בשלטונו. הכהן הגדול באותם הימים הוא שמעון הצדיק, האחרון מאנשי כנסת הגדולה ומי שבנה מחדש את בית המקדש והחיה את ירושלים אחרי עזרא הסופר. בכ"א בכסלו, בשנת 313 לפנה"ס, הוא צועד לירושלים במטרה להרוס את בית המקדש. שמעון הצדיק מתלבש בבגדי כהן גדול שמותרים בלבישה אך ורק בבית המקדש עצמו, ויוצא בראשות משלחת לקדם את פני הקיסר.
לפנות שחר הם נפגשים, ולמראה שמעון הצדיק בגדי הכהונה – אלכסנדר הגדול קופץ מעל סוסו, ומשתחווה בפניו. לאנשיו ההמומים הוא מסביר שראה בחזיונותיו אדם במראה דומה, שמוביל אותו לשדה הקרב. שמעון הצדיק מוביל את הקיסר לבית המקדש, ומסביר לו על האיסור להציב פסל ותמונה בבית המקדש – אך מבטיח לו כי כל בני הכהנים שייוולדו באותה השנה – ייקראו אלכסנדר, על שמו. כך נכנס השם אלכסנדר ליהדות עד עצם היום הזה, וגם אני גאה לשאת אותו.
זידאן סיאף הוא גיבור של העם היהודי
זידאן סייף היה חלק מהקהילה הדרוזית הפטריוטית והנאמנה לישראל. כשאר הדרוזים, שירת זידאן בצה"ל, ולאחר שחרורו גויס למשטרה.
לפני כשלושה שבועות, כששמע על מתקפת הטרור בבית הכנסת בהר נוף, הוא לא היסס לרגע. הוא לא חשב להישאר בצד מפני שאיננו יהודי. ההיפך: הוא רץ לבית כנסת ממש כמו זה שבו ערכנו את הברית, ומסר את חייו למען היהודים שהתפללו במקום.
היום הראשון בחייו שבו נכנס זידאן לבית כנסת, היה גם האחרון. אני נכנסתי לבתי כנסת רוב ימי חיי, אך גם אם אחבר את כולם יחד – לא אצליח להגיע למה שעשה זידאן בבית כנסת בפעם האחת שבה נכנס אליו! זידאן סייף השאיר אחריו הורים, אחים, רעיה ותינוקת בת שישה חודשים. זידאן סייף הוא "גיבור יהודי", ולכן מגיע לו ששמו יינשא בפיהם של יהודים מעתה ועד עולם. מגיע לו שיהודים יקראו לילדיהם על שמו.
אבל זידאן סייף הוא לא רק גיבור של העם היהודי, הוא גיבור של האנושות. ולכן אני מתפלל עליך, יעקב זידאן הקטן, שתשאף כל ימיך לעשות לטובת העם היהודי והאנושות כולה, כשם שפעל זידאן סייף ברגעיו האחרונים. שתשאב השראה משמך הראשון – יעקב – למחויבות חסרת גבולות למשפחתך ולעמך – ומשמך השני, השראה להיותך אזרח גאה בארצך. שתהיה חוד החנית במאמצים להבטיח שלום וביטחון לעם בישראל ובעולם כולו, ואין זה משנה אם הם חולקים את זהותך הדתית, או לא.
- תרגום: לירון נגלר-כהן
לפנייה לכתב/ת 
