"Iconic" של מדונה: דמי החנוכה הכי שווים
עזבו אתכם מכל הכעסים וההפצרות של מדונה שלא לשמוע את האלבום שלה שדלף לרשת. מדובר בנס פך השמן שהספיק ל-13 שירים, או אם תרצו: דמי החנוכה הכי שווים שקיבלנו לשנת תשע"ה. בתפריט: להיטי פופ, המנוני מועדונים בחסות אביצ'י והבלדה הכי טובה של מדונה מאז "Rain"
ב-10 בנובמבר 2011 פרסם מנהלה של מדונה, גיא עוזרי, הודעה לפיה השניים מאוכזבים מאוד מדליפתו לרשת של השיר "Give Me All Your Love", מתוך האלבום MDNA. את השיר הגדיר עוזרי כ"גרסת דמו" שאינה סופית - מה שלא היה נכון. עוזרי הרחיב וביקש את עזרת המעריצים לאתר את המדליפים.
ב-29 בנובמבר 2014 כאשר דלפו שני סינגלים מתוך האלבום החדש של מדונה, גם כן בגרסאות דמו, אמר עוזרי: "אני אסיר תודה למעריצים שעוזרים לנו למצוא מי אחראים להדלפה, אנו מעריכים את עזרתכם". עוזרי גם ציין כי מדובר בגרסאות לא סופיות של השירים.
אתמול (ד') דלף האלבום Iconic (שם לא סופי) כולו לרשת, אז כבר מדונה עצמה הפצירה במעריצים: "Thank you for not listening!", "תודה לכם שאתם לא מאזינים (לאלבום)". הגברת המשיכה וכתבה "אנא דעו לכם שאלו הן גרסאות דמו שנגנבו ממני לפני זמן רב, אך אינן הגרסאות הסופיות, שעדיין לא מוכנות להיות מוצגות לעולם".
פעם שלישית אולי לא גלידה, אבל כן ביקורת, וכן מאזינים לאלבום. כי יש גבול לכמה שאפשר לעשות מאיתנו צחוק, ולספר ש"יד המקרה" הפיצה לכל עבר את אלבומה החדש של העומדת בראש אחת מאימפריות הפופ הגדולות בעולם, אם לא הגדולות מכולן. אם היו רוצים לשמור על השמנת קרוב יותר, היו עושים זאת, ומכיוון שלא עשו זאת (מבחירה או שלא), החלטנו שכן לפרסם ביקורת אלבום על סמך ההדלפה.
אז קודם כל, באופן צפוי מדובר באלבום שממש לא נשמע כמו גרסאות דמו, גרסאות מוקדמות, גרסאות גנובות או כאלה ישנות שעברו עוד הרבה תהליכים. האלבום Iconic יצא והוא נשמע בין "כמעט מבושל לחלוטין" לבשל וכשר למאכל, בטח עבור מעריציה של מלכת הפופ.
האלבום נפתח במסר חד וברור שעובר דרך השיר "Addicted – The One That Got Away" (כן, היה לה שיר בשם "Addicted" באלבום הקודם, זה לא אותו אחד). הסאונד הפותח מצוין, משלב אלמנטים דאנס-פופיים אייטיזיים מצוינים בסגנון "Hung Up". נוכחותו של מפיק האלבום אביצ'י נשמעת לראשונה רק בשיר השלישי "Borrowed Time", שמאופיין בדיוק בסגנון הקאנטרי-דאנס המוכר והטוב שלו, אם כי כבר קצת שחוק. עוד השפעות אביצ'יות קשות ניכרות ב-"Revolution", "Rebel Heart" שדלף לא מכבר ו-"Make The Devil Pray", שיר מעט לא ברור עם ליריקה מושלמת. באיזשהו שלב וכשזה מגיע באלבום שלם, מוכרחים להודות, הטריק של אביצ'י קצת נמאס.
אבל פנינת הדאנס האמיתית של האלבום, וגם הבשורה המוזיקלית שבו, מגיעה ב-"Living For Love", שיר דאנס קל ומצוין שעושה כבוד גדול לשנות ה-90 וללהיטים הגדולים של העשור המושמץ. באם אכן מדובר פה בגרסה סופית של השיר, הרי שבגאונותה מדונה החזירה אותנו כאן במנהרת הזמן אל ימי מארקי מארק העליזים עם "Good Vibrations", עם רמיזות לימי Snap! ולכישוריה הווקאליים המדהימים של חברת העבר בהרכב, ניקי האריס, לימים זמרת הליווי של מדונה בסיבובי הופעותיה לדורותיהם. צריך לציין גם את "Wash All Over Me" שחותם את האלבום ומביא את הסאונד הקלאבי הניו-יורקי העדכני ביותר שיש, ישר לאוזניות שלנו.
באופן משמח מאוד, העוצמה הדאנסית של האלבום לא גורעת כהוא זה מהדלת הנוספת שמדונה כל כך אוהבת לפתוח באלבומיה, זו שמאחוריה מסתתרות הבלדות השקטות, הפרצוף האחר של כוהנת הפופ. כאן, מחכות שתיים מוצלחות כאלה. האחת היא "Heartbreak City" והשנייה היא הבלדה הטובה ביותר של מדונה מאז "Rain" (1992, Erotica). מדובר בשיר "Messiash" ("משיח"), שבאופן מפתיע משהו מתברר כשיר אהבה רומנטי ודרמטי כמו שרק למדונה מותר שיהיה. הפצצה הזו שהוטלה כאן עוד תישמע היטב בהופעותיה של הגברת הראשונה ואני כבר לא יכול לחכות לכך.
ובכל זאת, הסתייגות מסוימת לסיום. אם אכן מדונה לא רצתה בצאתו של האלבום היום לאור, היא עשויה להפתיע בימים הקרובים בצעד חריג של גניזת האלבום והקלטה מחודשת, מה שלא סביר כלל שיקרה. אם נסתמך על מקרי העבר, האלבום ייצא גם ייצא כמו שהוא, אולי בשינויים קלים. בכל אופן, אנחנו כבר נהנים ממנו ברגעים אלה פעם נוספת מדמי החנוכה הכי שווים שקיבלנו בחג הזה.
