הדייג ודג הזהב:
סיפור האגדה של פושקין על הדייג ודג הזהב פורסם לראשונה בשנת 1835, ומוסר ההשכל שלו לימד דורות רבים של ילדים כי החמדנות אינה משתלמת. כמעט 180 שנים מאוחר יותר, עיבד הסופר והמחזאי אפרים סידון את המחזה להצגת ילדים שזוכה להצלחה ברחבי הארץ.
סידון התרחק מעט מהמקור וצירף לדייג ואשתו גם בת וחברים, התורמים להתקדמות העלילה ולפיתוח הדמויות. ההצגה העדכנית מתרחקת מעט מעלילת המקור, כך למשל החמדנות אינה נשארת נחלתה הבלעדית של האישה, והיא מצליחה להדביק בה גם את הדייג ובתם. בהמשך, ההצגה מתכתבת גם עם אגדה עתיקה עוד יותר, על מידאס מהמיתולוגיה היוונית, כאשר אשת הדייג מבקשת מהדג מגע זהב, והופכת בלי כוונה את בתה ובעלה לפסלי זהב.
את ההצגה ביימה יעל טילמן, שהקפידה על עיצוב יפהפה ועל במה המשתנה מול עיני הקהל הצעיר, ככל שהעלילה מתקדמת.
הילדים ישבו באולם מרותקים מתחילת ההצגה ועד סופה, ובסוף אף הצטרפו לפזמונים הקליטים המלווים את המופע.