יותר מלקטים, פחות מתביישים: "אין כסף, אין ברירה"
פעם זה היה מנהגם של הומלסים ונרקומנים, כיום גם סטודנטים ובעלי משפחות באים ללקט מזון מהשאריות שנותרו עם סגירת השוק בערב שישי. יורי (62) כבר לא מתבייש: "אני עובד ולוקח מהרצפה כי צריך גם לשלם חשבונות". רועי (34), אב לשניים: "החשש הגדול שלי - שמישהו יזהה אותי ויתחיל לרחם"
כשעה לפני כניסת השבת בשוק מחנה יהודה בירושלים, מתחילים הסוחרים לסגור את הבסטות ואט-אט מצטברים במקום כ-20 נזקקים עם שקיות ועגלות. רובם קשישים, חלקם אף מבוגרים מאוד, אך ביניהם יש גם כמה צעירים מבוישים. תחילה הם לוקחים את הירקות והפירות שנשארו בדוכנים, אחר כך עוברים לסחורה שנזרקה על הרצפה וחלקה כנראה אינו ראוי למאכל.
כל אותה העת, בזמן שהם עסוקים בליקוט המזון, הם משפילים ראש וממעטים לדבר עם העוברים והשבים. "בזמן האחרון מגיעים לכאן בסוף היום יותר ויותר נזקקים", מעיד יוסי עיני, בעל בסטת ירקות בשוק העיראקי, שעד לתופעה כבר כמה שנים. "הם מתביישים, חלק מתביישים מאוד - לא סתם הם באים לכאן בסוף היום, כשיש פה פחות אנשים ויש פחות סיכוי שיזהו אותם".
מתחת לאחד הדוכנים מתאספים כמה קשישים לצד ארגז תותים ובננות שהושלך על הרצפה. ניכר שחלק גדול מהפירות רקובים, אך תכולת הארגז עדיין מבוקשת בעיניהם. "תמיד היו כאלו", ממשיך עיני, "אבל היום יש יותר. יש כמה קשישים קבועים שאנחנו מכירים את הפרצוף שלהם, אבל בזמן האחרון יש גם צעירים. מגיעה לפה מדי פעם גם ילדה בת 15 או 17 לבקש לקחת אוכל בסוף היום. היא שואלת, 'יש לכם משהו לתת לי?' ואנחנו נותנים".
רחמים, גם הוא סוחר ותיק בעל בסטה לירקות, מסכים כי מראה הנזקקים שמלקטים מזון בסוף היום הפך שכיח הרבה יותר: "הם מגיעים בעיקר לפני הסגירה לפני כניסת שבת, אבל גם במהלך השבוע. אתה רואה במבט שלהם שאין להם ברירה אחרת, שאם לא ייתנו להם לקחת לא יהיה להם מה לאכול. הם מבקשים לקחת ירקות: מלפפונים, עגבניות, פלפלים, גם כאלו באיכות לא כל כך טובה. אין הרבה ברירות".
התופעה מוכרת גם בשוק תלפיות בחיפה. "כל יום שלישי בין שלוש לשלוש וחצי מגיעים אותם פרצופים, אנשים צריכים לראות את זה", מעיד אחד העובדים בשוק. "לקראת סוף היום המחירים יורדים ואז אנשים מתנפלים על הסחורה. בכל יום שלישי יש בעל דוכן ביצים שמחלק שלוש ביצים לכל אדם ויש תור שצריך לראות כדי להאמין".
"לוקח מהרצפה כי צריך לשלם חשבונות ואין מספיק"
בשל הכניסה המוקדמת של השבת בעונת חורף, קיים חלון הזדמנויות קצר מאוד מהרגע שבו מתרוקן השוק מאנשים ועד שאנשי הניקיון מתחילים לעבוד ולא מותירים כל סחורה על הרצפה. לכן, בזמן שהנזקקים אוספים את הירקות והפירות שנשארו, עוד יש סביבם לא מעט אנשים. הם מורידים את ראשם כדי שלא יזהו את פרצופם, ומדי פעם מגניבים מבט ימינה ושמאלה לראות שאיש לא בוחן אותם.
גם בשוק הכרמל מתאספים רבים בניסיון לשים ידם על כמה מהקילוגרמים הרבים של שאריות פירות, ירקות ובשר שנאספים בערימות, לפני שייגרפו על-ידי כף הטרקטור שתוביל אותן לפח האשפה. גם המים העכורים שזולגים במורד השוק, אחרי שהסוחרים סיימו לשטוף את הבסטות בסבון, לא מפריעים לעשרות אנשים ללקט מזון הביתה. "אין כסף, זה מה יש", אומר יורי, שהגיע אחרי משמרת בוקר כשומר בקניון.
לדבריו, "כשאני מגיע לכאן החשש הכי גדול שלי זה שאנשים שמכירים אותי יראו אותי במצב הזה ויתחילו לרחם עליי". יורי, לעומתו, כבר פחות מתבייש. הוא בן 62, עולה מברית המועצות לשעבר. בימי שישי, כך מספר, הוא מקפיד לעבור בשוק בדרכו הביתה מעבודתו בקניון - בדיוק בזמן לסגירה. הוא עובר בין כל הבסטות ואוסף מה שנשאר, כדי שיהיה מה לאכול בבית. "אני מרוויח 4,000 שקלים בחודש ולוקח מהרצפה כי צריך כסף לשלם חשבונות ואין מספיק", הוא מסביר. "אין פנסיה ואין אף אחד שיכול לעזור לי".
עובד, בעל דוכן ירקות, מהנהן לשלום למלקטי השאריות שאותם הוא כבר מכיר תקופה ארוכה. "את רובם אני מכיר כי הם באים לכאן באופן קבוע", הוא מסביר. "פעם המראות האלה היו מנת חלקם של עולים חדשים, הומלסים ונרקומנים. היום כבר מגיעים לאסוף שאריות אנשים צעירים, סטודנטים ובעלי משפחות. זה שובר את הלב כל פעם מחדש".
לפנייה לכתב/ת 
