שתף קטע נבחר
צילום: עמותת גדולים מהחיים

אימא, חזר לי הסרטן

דניאלה, בת 17, ניצחה בעבר את המחלה - אבל עכשיו היא שוב מאושפזת, כבר קרוב לחצי שנה, כמעט בבידוד. ביומן אישי מצולם מספרת הנערה האמיצה על המאבק כדי לחזור לעמוד וללכת - ואיך היא בטוחה שתנצח גם הפעם

 

אז ככה, הסרטן חזר אליי בפעם השנייה. והפעם הוא יותר קשה מהפעם הראשונה. אבל יש לי אמונה שאצליח לצאת מזה!

 

כשעברתי את הביופסיה לגלות אם הסרטן חזר - הוא חדר לי לעמוד השדרה תוך פחות מ-24 שעות, ואז התחילה התחושה של הרגליים להיעלם. הרופא אומר לי להזיז את הרגליים ואני אומרת לו שאני מזיזה, אבל בעצם שום דבר לא זז.

 

עברתי ניתוח שהציל לי את החיים ואת הרגליים. אחרי הניתוח הייתי בטיפול נמרץ וכל הגוף כאב לי. לאבד את הרגליים שלך תוך פחות מ-24 שעות, זה הדבר הכי נורא שיש.

דניאלה (מימין) לפני המחלה ()
דניאלה (מימין) לפני המחלה


הרופאים לא האמינו בכלל שאחזור ללכת, אפילו לא לעמוד. מהיום שהתאשפזתי, לא חזרתי הביתה. ארבעה חודשים אני בבית החולים ועוברת ניתוחים, "מטיילת" בין קומה 1 לקומה 4.

 

עם הזמן ועם הפיזיותרפיה הצלחתי להזיז טיפה את האצבעות, וכל זה כשלרגליים שלי מחוברים מכשירים שגורמים לדם לבוא גם לרגליים, והזריקות שמזריקים לי בבטן בשביל שלא יהיה לי קריש דם, כי אני לא יכולה ללכת. והמזרן המיוחד שהביאו לי שלא יכאב לי לשכב.

 

במצב כזה השיער כבר לא מעניין אותי, אני אוהבת והתרגלתי לקרחת שלי והיא יפה בעיניי. לקרחת אפשר לשים פאה, לרגליים אין תחליף!

 

הדבר שהכי חשוב לי זה לחזור למי שהייתי, שיכולה ללכת לבד, לקום לבד, ואפילו לחזור לרקוד. והכול תלוי בעצמי.


עם הצוות התומך בבית החולים "דנה" ()
עם הצוות התומך בבית החולים "דנה"

התרגלתי כבר לקרחת ()
התרגלתי כבר לקרחת

הרופאים לא האמינו שאעמוד - אבל הצלחתי גם ללכת! ()
הרופאים לא האמינו שאעמוד - אבל הצלחתי גם ללכת!

אני מתה לחזור הביתה אפילו לכמה שעות, העיקר לא להיות בבית חולים. אני חזקה אבל גם החזקים בסוף נשברים, אני מסתכלת על תמונות שלי עומדת או אפילו סרטונים שלי רוקדת ואני בוכה, כי אני בקושי יכולה להזיז את הרגליים. אפילו את הבגדים שלי אני לא יכולה ללבוש (מכנסיים בגלל הרגליים, חולצה בגלל הגב והצינורות שמחוברים אליי), אז אני צריכה להסתפק בחלוק של בית החולים עד שאני כבר לא אהיה פה.

 

עכשיו הוכחתי לכולם ובעיקר לעצמי שאני יכולה לעמוד ואפילו ללכת - השבוע עמדתי בפעם הראשונה!

 

והיום עשיתי שישה צעדים. זה קשה לי נורא אבל אני לא מוותרת. אני עוד מאמינה שאני ארוץ!

 

כל עוד הצלחתי לעמוד (כמובן בעזרת הליכון) אני לא אוותר. הרופאים עדיין לא בטוחים אבל אני משכנעת אותם כמה שאפשר, ואולי שבוע הבא הם ייתנו לי להשתחרר הביתה לכמה שעות :).

 

אלוקים נותן מכה קשה וגם מתקן את זה! יש לי אמונה באלוקים ובזכות האמונה אני אנצח!

 

 

בכיתה י' הרופאים גילו את מחלת הסרטן בגופה של דניאלה יונה מבאר יעקב. לאחר סדרת טיפולים קשים, דניאלה התגברה על המחלה וחזרה לבית הספר.

 

בכיתה י"א הסרטן חזר במפתיע ופגע ביכולתה ללכת. דניאלה, נערה בת 17, רקדנית מוכשרת ובעלת כוח רצון אדיר - החליטה להילחם במחלה בפעם השנייה, ולנצח.

 

ביומן הווידיאו האישי והאינטימי שדניאלה צילמה (באמצעות GoPro) ממיטתה במחלקה האונקולוגית בבית החולים דנה בתל אביב, היא משתפת אותנו בשגרת החיים הקשה והשוחקת של חולת סרטן צעירה - קרוב לחצי שנה בתנאים של בידוד כמעט מוחלט: הפחדים, הכאב הפיזי, ההמתנה מורטת העצבים לניתוח ולהשתלה, וגם רגעים קטנים של אושר ותקווה עם הצוות הרפואי, החברות הטובות מהכיתה וכמובן המשפחה.

 

בשנה שעברה הייתה דניאלה ממשתתפי "ניצוצות של שמחה", אירוע ההתרמה של עמותת "גדולים מהחיים". בליל הסילבסטר, 31 בדצמבר ב-20:30, יתקיים באולמי אווניו בקריית שדה התעופה ערב הגאלה וההתרמה השנתי בהשתתפות מירי מסיקה שתארח את קובי אפללו, יעל בר זהר, גיא זו-ארץ וילדי העמותה. להזמנת כרטיסים בטלפון: 03-6195977 או במייל aviv@gdolim.org.il .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים