כשהרתעה נחלשת - יורים חזק

מהאופן שבו התנהלו הבוקר (ד') חילופי האש בדרום הרצועה ומתוצאותיהם, אפשר ללמוד ששני הצדדים הכינו עצמם היטב ומראש לעימות שהתפתח. חמאס היה מוכן עם צלפים ומקלענים בעמדות אש וגם צה"ל היה ערוך עם טנקים וכלי טיס באוויר לחיפוי על כוחות הקרקע.

עם זאת, אין הכרח שהנהגת חמאס בעזה היא שיזמה את התקרית. יתכן שהמפקדה המקומית של הזרוע הצבאית בדרום הרצועה היא שיזמה את האירוע. אולי כנקמה על האבידות הרבות שספגה במהלך "צוק איתן" ואולי כתגובה על המקרים הרבים באחרונה שבהם ירו חיילי צה"ל על פלסטינים שניסו לטפס על גדר המערכת ולחדור לשטח ישראל. הפלסטינים שנורו לא היו חמושים ורובם כנראה חיפשו פרנסה.

אולם התגובה הצה"לית הייתה מהירה מאוד: ירי טנק ואש מהאוויר מכלי טיס לא גדול שחג מעל אזור הפעולה במסגרת האמצעים שננקטו לאבטחת הכוח ובהתאם למדיניות התגובה החריפה על כל הפרה של הרגיעה. מאז "צוק איתן" אירעו כמה מקרי ירי של צליפה לעבר כוחותינו והייתה סיבה טובה להתכונן למקרה נוסף. מהאש התגובה הצה"לית נהרג בכיר מקומי במערך התצפיות של חמאס, ונוכחותו במקום מצביעה גם היא על כך שחמאס יזם וצה"ל התכונן מבעוד מועד.

אבל עובדה זו מעוררת תמיהה: שהרי בכירי חמאס חזרו ואמרו בימים האחרונים שאינם מעוניינים בהסלמה אלא בהרגעת המצב ובשיקום הרצועה; גם נראה היה שהצהרות אלה הן אמינות ומשקפות את עמדת הארגון וראשיו. איך קורה שבשטח נוקט חמאס פעולות הנוגדות את המדיניות המוצהרת של הארגון?

חמאס משתמש בישראל כמנוף לחץ

את ההסבר לכך אפשר כנראה למצוא בהבדלי האינטרסים והעמדות שקיימים בין ההנהגה האזרחית של חמאס ברצועה לבין הנהגת הזרוע הצבאית והמפקדות האזוריות שלה. חמאס כארגון ממשלי האחראי לרווחת אזרחי הרצועה מעוניין בהרגעה ובשיקום. לעומת זאת, לזרוע הצבאית יש חשבון לסגור עם ישראל ויש בתוכה גם רבים שטוענים כי חידוש האש יהיה הדרך היחידה לטרוף את הקלפים ולהיחלץ מהקיפאון הכלכלי והשיקומי שבו חמאס ותושבי הרצועה נמצאים כעת.

למעשה מנסה חמאס על כל פלגיו לאיים על ישראל בחידוש הלחימה - בעיקר על תושבי הדרום, שעדיין לא השתחררו ממוראות הלחימה בצוק איתן. האיום על ישראל נועד כדי שהיא תלחץ על מצרים ועל הרשות הפלסטינית שיתחילו לשתף פעולה בשיקום הרצועה.  

זירת התקרית, הבוקר ליד גבול הרצועה(צילום: רועי עידן)

ביצורי חמאס על הגבול

במקביל ממשיכה הזרוע הצבאית בהתעצמות ברקטות ובכלי נשק התקפיים אחרים כהכנה לעימות אפשרי עם צה"ל בעתיד הקרוב. הזרוע הצבאית לא רק מאותתת שהיא מתכוננת לעימות אם עזה לא תשוקם מהריסותיה, אלא גם נערכת אליו ברצינות רבה. לכן חופר חמאס מנהרות לחימה חדשות בתוך שטח הרצועה ומנסה לשקם את המנהרות ההתקפיות שנהרסו.

בשבוע האחרון ניתן גם להבחין בסוללות עפר וביצורים נוספים שהקים הארגון באתרים נבחרים לאורך גדר המערכת. הם נראים היטב ממושב נתיב העשרה. תכליתם לעצור כוח שריון צה"לי מתקדם מייד עם כניסתו לשטח הרצועה ולהקשות על הטנקים ועל משגרי הטילים הקרקעיים של צה"ל לבצע ירי בכינון ישיר משטח ישראל בסמוך לגדר לחיפוי על כוח שנכנס.

ביצורים של חמאס לא הרחק מנתיב העשרה(צילום: בראל אפרים)

מדיניות אי-הבלגה

ההרתעה הישראלית שהשיג צה"ל במבצע "צוק איתן" נחלשת. ירי הצלפים היום הוא הוכחה ניצחת לכך. שוב אנו נוכחים שהרתעה זה עניין יחסי והיא מותנית בגורמים רבים שלא על כולם יש לנו שליטה. כשמדובר ברצועת עזה, "הרתעה ישראלית" משמעה מצב שבו חושש חמאס שהמחיר שישלם אם יתגרה בישראל יהיה גבוה וחמור יותר בתוצאותיו מהמחיר שחמאס ישלם אם תמשך הרגיעה. הקיפאון המדיני, השיקום המדשדש ומצוקתם הכלכלית של התושבים יצרו מצב שבו לחמאס יש כעת אינטרס להזיז דברים אפילו במחיר הגברת סבל התושבים כתוצאה מהסלמה נוספת.

פינוי הפצוע מהתקרית בבוקר(צילום: הרצל יוסף)

אבל כשם שהרתעה לבדה אינה מספיקה, כך גם מדיניות אי-הבלגה אינה מספיקה כדי למנוע הסלמה. זו הסיבה שבמקביל לפעילות הצבאית מנסה ישראל לנטרל את הנפצים המתקתקים ברצועה. לא רק שנפתחו המעברים להעברת סחורות, גם שר הביטחון ואנשיו, ובראשם האלוף (מיל') עמוס גלעד פועלים אצל המצרים ואצל גורמים נוספים כדי לזרז כינוס המפגש בקהיר שינסח כללים לייצוב הפסקת האש.