השטן הקטן שבי מבקש להסתיר ממנה דברים
לדבריו, זה כלל לא עניין של אסור ומותר. בת הזוג שלי - ממילא אין לה מערכת חוקים מובנית ומסודרת, והכללים להתנהגות בתוך הזוגיות משתנים בהתאם לצרכים שלה, סליחה – שלנו, ומה שהיא לא תדע לא יוכל להזיק לה, ובעיקר לא יוכל להזיק לי
האם מותר לי לשמור סודות מבת הזוג שלי? "ברור שכן!", אומר השטן הקטן שיושב לי על הכתף, ומוסיף בלחישה, "רק אל תספר לה שיש לך כאלה". הוא לוגם שלוק גדול מכוס הבירה שלו ומבצע פעלול גרוני ומצחין במיוחד. לדבריו, זה כלל לא עניין של אסור ומותר. בת הזוג שלי - ממילא אין לה מערכת חוקים מובנית ומסודרת, והכללים להתנהגות בתוך הזוגיות משתנים בהתאם לצרכים שלה, סליחה – שלנו, ומה שהיא לא תדע לא יוכל להזיק לה, ובעיקר לא יוכל להזיק לי.
עוד בנושא:
סודות ושקרים: היום בו למדתי לשמור לעצמי
סוד הזוגיות הטובה: העצות שישנו את חייכם
אני מיד קופץ ושואל אותו אם זה נכון גם לגבי בגידות, והוא כמו כל פוליטיקאי חמקמק ובוגדני שלא רוצה להתחייב, אומר שזו לא הסוגיה העומדת לפנינו. הסוגיה שבה עסקינן היא סודות. דברים שלא תגלה לה. כמו מה? אני מקשה, והשטן שלי מתחיל לפשפש בכיסו ומיד שולף רשימה, עם כותרת ונקודות ותאריכים. הוא חיכה לזה הרבה זמן, המניאק. בראש הרשימה שלו עומד הדבר הלא מזוהה הזה שהיא הכינה בשבוע שעבר, עם גרגרי חיטה וקינואה וזרעים אחרים של משהו. הוא הוסיף אפילו ציור כי אין לזה באמת שם.
על הנייר – זה נראה כמו אוכל לציפורים או שרקנים, בצלחת – אפילו פחות טוב. באמת לא הייתי רעב ואמרתי לה שאני בטוח שזה טוב. הסוד שלי היה שמה שכיבה בי את התיאבון, דרך עליו וריסק אותו היה הריח שאינו מן העולם הזה של התערובת הנוראית הזאת שהיא רקחה. התגוננתי בפני השטן הקטן שלי. הסברתי לו שבדרך כלל היא מבשלת נהדר, אבל הפעם לא יצא לה, והעדפתי במקום לפגוע ברגשותיה - פשוט לסתום את פה – אין יוצא ואין בא. לא מילים ולא קינואה. נכנס קינואה יצא סוד.
הוא לא משתכנע וממשיך. עוד ברשימה שלו - היום הזה שהתלוננתי באוזניה שלא הספקתי לעשות את מה שרציתי לפני שחזרה מהעבודה, ובגלל זה הבית נראה ככה. זה היה אותו יום שבו עשיתי מרתון, ומרתון זה לא קל. צריך להתכונן אליו מבחינה תזונתית, לעשות מתיחות. בכל זאת, ביליתי כמה שעות טובות על הספה כדי לגמור את כל העונה של הסדרה שהיא לא אוהבת. בעצם, עשיתי את זה בשבילה - כדי שבשובה מהעבודה, נראה את הסדרה שהיא מעדיפה. והסיבה שלא הספקתי כלום באותו יום הייתה בכלל בשל הניסיון לטשטש את העקבות בסלון ובמטבח לקיומו של האירוע האלטרואיסטי שלי.
מעשה בעולם ללא השלכות
סוד זה משהו פרטי. האם העובדה שאני בזוגיות אומרת שויתרתי על הפרטיות שלי? שאסור לי להחביא דברים מעולמי? האם אני חייב לחלוק איתה הכל? בעודי שואל את עצמי את השאלות הקשות הללו, השטן הקטן שלי כבר שקוע עמוק בשינה, חולם על עולם ללא השלכות. עולם של מעשים שאין בהם מחשבה על המחר. עולם ללא עונש, ללא תחושת אשמה. השטן הקטן חוזר אל ביתו אחרי יום מלא הסתות של נשמות טהורות כמוני. הוא לא מנקה את מגפיו ומכניס עמו את הבוץ הביתה. הוא מתיישב מול הטלוויזיה ורואה תכניות ריאליטי מלאות שטנה ונהנה מהתככים. אחרי הבירה השביעית הוא נרדם. כשהוא מתעורר בצינת הליל, הוא מתחיל להתעטש ומגלה שאפו גדוש. השטן הקטן שכח לסגור הדלת. הצטנן המסכן ו...
לכל דבר יש השלכות. לא הסוד הוא הבעיה. אף פעם. אני יודע שזה יעצבן אנשים, אבל גם במקרה של בגידה - לא הבגידה היא הבעיה. הבעיה היא הסוד והשקרים הרבים שנערמו כדי לחפות עליו. במערכת יחסים בריאה - סוד לא צריך להתקיים. ואולי אני תמים ומתייחס לכל העניין כאילו ניתן להגיע לאיזה שיווי משקל אידילי, ולא ניתן! אבל צריך לנסות להגיע לשם. וצריך לדבר. לא לשמור בבטן עד שיצא צליל ווקאלי נוראי, לחץ גדול שהצטבר בתוכנו ואז נריב, ונצעק, ונפגע.
קול הנחירות שמגיע מכיוון הכתף שלי מוציא אותי מהשקיעה בממלכה האוטופית בה זוגות לא רבים ולא כועסים ולא נפגעים לעיתים האחד מהשני. בעדינות, בשתי אצבעות, אני מוריד את השטן מכתפי ומותיר אותו בשקע שהותרתי בכיסא. כשאני מזדקף, אני לפתע מרגיש שהכאב בגב חלף. אבל במחשבה שנייה אני מבין שהוא התפוגג מצד אחד והופיע בצד השני.
אני מציץ אל הכתף ומבחין במלאך קטן מנשנש קערה עם תערובת קינואה וחיטה בניחוח לא אנושי. הוא בולע במאמץ, וממש ניתן לראות ולשמוע את הגוש מתגלגל במורד גרונו, מנסה לגייס את כל מיצי הקיבה ומתפלל לפירוק מהיר. הוא מביט בי, המלאך הקטן שלי, ואומר שכתבתי דברים יפים. הוא מחייך חיוך גדול ואני מתלבט אם לגלות לו שתקועה לו חתיכת קינואה בין השיניים.
לפנייה לכתב/ת 
