שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חשוב שתדעו: המחיר הנפשי של גן עירייה בגיל 3
    מחסור בכוח אדם בעל הכשרה מתאימה, מספר גדול מדי של פעוטות ואפילו מבנים ומתקנים שאינם מתאימים - כך נראית ה"מתנה" שקיבלו ההורים, מתנת "חינוך חינם מגיל 3". בימים אלו, כששוב נפתחת ההרשמה לגני הילדים העירוניים, קוראת דפנה תייר להורים: זה הזמן להתעורר ולדרוש שינוי - לפני שגם הילדים שלכם יהיו שבויים במערכת לא טובה מספיק

    ההיסטוריה האנושית עשירה בדוגמאות בהן רשויות השילטון באו להיטיב עם האזרחים אך לצד ההטבה גרמו להם פגיעה ונזק. למשל, אזורי תעשיה צפופים שהוקמו על מנת לתת מענה תעסוקתי לאוכלוסיה - ושגרמו בסופו של דבר לנזק אקולוגי, לזיהום סביבתי ולפגיעה באיכות הבריאות והחיים של תושבי האזור.

     

    דוגמה אחרת היא בניית סכרים ענקיים (כדוגמת סכר אסואן) שמטרתם הייתה הגעה לשליטה על כמויות המים באזורים שהיו נתונים להצפות הרסניות מחד ולתקופות בצורת ויובש מאידך, אך לצד התועלת גבו הסכרים מחירים כבדים כגון פינוי עשרות אלפי תושבים, אובדן שטחים פוריים, המלחת מים מתוקים, הדלדלות דגה, בילהרציה ועוד פגעים ונזקים שחלקם ידוע וחלקם יוודע רק במהלך עשרות השנים הבאות.

     

    <<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

     

    עוד כתבות של דפנה תייר בערוץ הורים :

    אל תרוצו מהגן לחוג: מה ילדים באמת צריכים אחה"צ?

    הילד שלכם נסיך? אל תתפלאו שהפכתם למשרתים

    אבא, ילד הוא לא רק עוד משימה לבצע

     

    אזרחים תמימי-דרך מקבלים "מתנות" כאלה ואחרות מממשלותיהם, לעתים כמענה ללחצים שהם עצמם מפעילים על הממשלה. המחאה החברתית בישראל של קיץ של 2011 חילצה מתנה אומללה שכזו מהממשלה: חינוך חינם לבני שלוש, או כפי שהיא מכונה בעצומה שמופצת בימים אלה ברשת: 'גני טרום-טרום-טראומה'.

     

    ''מתנה'' זו באה לרצות את ההורים שזעקו, ובצדק, נגד יוקר המחיה בישראל, אך נדמה שלא לקחו בחשבון שהיא באה על חשבון טובת ילדיהם. אני רוצה להאמין שלו ההורים היו מבינים שילדיהם משלמים את מחירה של ה"מתנה" - הם לא היו מתרצים בכזו קלות מה''מתנה'' השערורייתית שהוענקה להם.

     

    הבעתי כבר לא פעם את דעתי על איכות החינוך לגיל הרך בישראל. לו הורים היו צריכים לשלם עבור מסגרות חינוך אלו עלות זהה לזו של החינוך במסגרות הפרטיות - מעטים היו בוחרים בהן, מכיוון שההורים יודעים טוב מאוד שהן אינן איכותיות דיין. מכאן שהשיקול העיקרי בבחירת מסגרת גני הטרום-טרום הוא השיקול הכלכלי. כאן מתממשים להם הביטויים: "על מה שעולה בזול משלמים בסוף ביוקר" וגם "אין מתנות חינם".

     

    מה שמניע אותי לכתוב על כך שוב, ודווקא עכשיו, הוא שהגענו לתקופה הזו בשנה - תקופת הרישום לגני הילדים. כתבה זו באה לעורר את ציבור ההורים לנסות ולמנוע מבעוד מועד את הימשכות המחדל, ולו גם שנה נוספת אחת. להקדים ולחסוך את הקיטורים והבכי תוך כדי ש''החלב גולש'' - כשילדיכם כבר בגנים, שבויים של מערכת חינוך בלתי מספקת.

     

    לא למען הילדים, אלא על גבם

    לפני מספר ימים הגיע אליי זוג הורים מקסים. הורים מהסוג המסור, המשקיע, המטפח. הם הגיעו מודאגים מהשינוי לרעה שחל בחודשים האחרונים בהתנהגותה של בתם בת השלוש ורבע: מילדה נעימה, ממושמעת ומלאת שמחת חיים היא הפכה לפקעת עצבים רוטנת, מתבכיינת, מתמרדת. השהות עמה בשעות אחר הצהריים הפכו לסיוט עבור כולם.

     

    הקשבתי למצוקה שבדבריהם, שאלתי שאלות שונות על מנת לקבל תמונה ברורה. לא מצאתי שהם, כהורים, עושים משהו שגוי שמצדיק שינוי כה קיצוני בהתנהגות הילדה. לא זיהיתי בעיה במערכת הרגשית שבין ההורים לילדה ולא באופן בו הם מעניקים לה גבולות.

     

    מה שכן שמעתי הוא שהפעוטה, שהייתה בשנה הקודמת במסגרת קטנה וחמה של משפחתון, נכנסה בספטמבר, כשהיא בת שנתיים ועשרה חודשים, למסגרת של גן עירוני, עם עוד 34 זאטוטים בני גילה. גננת וסייעת חולשות על המספר הבלתי נתפס הזה של פעוטות, במהלך "יום לימודים" שנמשך עד השעה 14:00 (ולילדים הרבים הנותרים ב'צהרון' היום נמשך עד ארבע-חמש אחר הצהריים), ללא מנוחת צהריים, כשהם זוכים לאכול את ארוחת הצהריים שלהם סביב 14:30.

    גני עירייה. 34 זאטוטים עם גננת וסייעת (צילום ארכיון: יריב כץ)
    גני עירייה. 34 זאטוטים עם גננת וסייעת(צילום ארכיון: יריב כץ)

     

    "אנחנו רוצים להבין מה לא בסדר עם הילדה שלנו, מה קרה שהיא כל כך קשה בזמן האחרון", ביקשו ממני ההורים בכאב. "אני לא בטוחה איך תחושו בנוגע למה שאני חושבת שקרה", עניתי להם,"אבל לדעתי הכל בסדר עם הילדה שלכם וההסבר די פשוט: היא מגיבה תגובה נורמלית למצב לא נורמלי".

     

    "לא נורמלי" זו הגדרה לא רעה בכלל ל"מתנה" האומללה שקיבלו הורים לילדים צעירים.

    מתנה שאף אחד לא נערך לה כראוי ובזמן: מבנים לא מותאמים שהומרו או אולתרו ברגע האחרון, בהם אין מרחבים המותאמים לאיכלוס קבוצת ילדים שכזו (כולל היעדר מרחבים מוגנים - כפי שגילו הורים וגננות לחוצים בקיץ האחרון). מבנים שחסרים בהם חדרי שירותים עם אסלות מוקטנות או פינות המיועדות לטיפול בפעוטות לא גמולים (ורבים כאלה מגיעים לגני ה'טרום טרום').

     

    וממבנים לא מותאמים לצוותים לא מותאמים: מחסור בכוח אדם בעל הכשרה מתאימה, שבא לביטוי בסייעות משלימות המתחלפות לעתים קרובות (חלקן עובדות עירייה שמוכנות לעבוד בשכר משפיל וללא תנאים סוציאליים).

     

    וכמובן, הגרוע מכל - מבנה יום חינוך שרק מי שלא גידל ילדים שנים רבות היה יכול לחשוב עליו (והיינו מצפים שאלה המופקדים במשרד החינוך על טובת הילדים ידעו זאת): שעת הסיום, 14:00, עומדת בניגוד להיגיון ובניגוד להמלצת משרד הבריאות באשר לארוחה חמה ולמנוחת צהריים לפעוטות בגיל שלוש.

     

    זהו יום לימודים שנבנה על פי אילוצי המערכת ולא על פי הצרכים הבסיסיים ביותר של פעוטות, אך מה שבטוח - הוא נבנה על גבם. לוח זמנים הקשור לשעות העבודה של המבוגרים על חשבון טובתם של הילדים הקטנים. מי שלא מבינים על מה המהומה שיקפצו לביקור בגן בין אחת לשתיים בצהריים: צפו בסבל של הילדים בשעה הזו (במיוחד בשבועות החמים של תחילת השנה). לבכם יצבט. או כמו ששמעתי גננת שאמרה: "זה כמו יום כיפור. יושבים ומחכים שהתענית תיגמר כבר".

     

    "מהשעה אחת הם מתפקדים על אדים"

    "אז, לצערי הרב מאוד, אין זה פלא שהילדה שלכם 'מתפרקת' כשהיא מגיעה סוף סוף הביתה", נאלצתי לומר להורים המודאגים מהתנהגות בתם. ילדה זו, כמו שאר בני גילה, חוזרת הביתה מותשת מהיום הלא-מותאם-לצרכיה שעבר עליה בגן. משום שילד בגיל שלוש הנמצא בקבוצה של 35 ילדים (וגם אם בקבוצה של 30, במקרה הטוב יותר) עם שתי דמויות מטפלות (או אפילו שלוש, במקרה הטוב יותר) - לא מקבל את הטיפול, את היחס הרגשי או החינוכי לו הוא זכאי, לו הוא נזקק!

     

    ילד בן שלוש שמהשעה 12 או אחת בצהריים סובל מעייפות ו/או מרעב -

    לא מקבל את המענה לצרכים הבסיסיים ביותר של שינה ומזון להם הוא זכאי, להם הוא נזקק. ילדים אלו מגיעים הביתה כשה"סוללה" שלהם כמעט ריקה לגמרי, על הקו האדום, או כמו שאחד האבות תאר באזני את בנו "בשלב הזה הוא כבר מתפקד על האדים".

     

    "אנחנו כבר בינואר", ניסיתי לסייע להורים שהודו בכך שחשו בעצמם שטעו כשבחרו לבתם את הגן הזה, "נראה שמאוחר מדי להחזיר עכשיו את הגלגל אחורה, לחפש ולהעביר את הילדה למסגרת מתאימה יותר. זה עצוב, אך נותר לנו לקוות שבכל חודש נוסף שעובר בתכם מתבגרת, מתחשלת ומתרגלת לתנאים הללו ושבקרוב הסבל שלה ושלכם יקטן.

     

    "ועד אז, נסו להתאים את עצמכם ואת המשך היום אליה, כי בשני-השלישים הקודמים של היום היא נאלצה להתאים את עצמה אליו. השתדלו והורידו בשעות אחר הצהריים כל עומס מיותר נוסף ממנה (כגון התרוצצויות בין חוגים, חברים וקניונים) ונסו למצוא דרכים מתאימות למלא את ה'סוללה' הריקה שלה, לתת לה יחס אישי, אווירה ביתית רגועה, סבלנית ונעימה, בתקווה ובהנחה שהתנהלות כזו שלכם תביא לשיפור בהתנהגות שלה".

     

    ואכן, כבר כעבור שבוע דיווחו ההורים שעצם ההבנה מדוע בתם מתנהגת כפי שהיא מתנהגת גרמה להם להגיב אליה טוב יותר והביאה לשיפור ביחסים שלהם איתה ובהתנהגותה.

     

    זה הזמן להיות כנים עם עצמכם, גם אם זה קשה

    איני יודעת אם ומתי יתחולל השינוי הכללי המתבקש (הורים יקרים, כידוע לכם אנחנו לקראת בחירות... אולי עליכם לנצל את ההזדמנות ללחוץ ולקבל את המגיע לילדיכם), אך ייתכן שכתבה זו תגרום ברמה האישית לאי אילו הורים לשקול שוב את הרשמת ילדם לגן 'טרום-טרום', לעשות בדק בית עם עצמם לגבי סדרי העדיפויות שלהם (עד כמה אנו מוכנים להשקיע כדי שילדנו יזכה לחינוך הטוב ביותר? האם אנחנו מסתפקים בילדות-הישרדות או שואפים לילדות מאושרת?).

     

    אולי יהיו הורים שיבינו שלמרות הפיתוי הגדול - המסגרת הזו אינה מתאימה לילדם ועלולה אף לגרום לו ולהם לנזק. כמו אותה אמא ששוחחה איתי השבוע בהקשר לכך שבתה עדיין אינה גמולה כהלכה והיא עושה את צרכיה בבגדים. אמא זו מקבלת טלפונים מצוות הגן ונאלצת לעזוב את עבודתה ולהגיע על בסיס יומיומי לגן לנקות את בתה ולהחליף לה בגדים.

     

    היא סיפרה לי בגילוי לב על בתה שנכנסה בספטמבר לגן כשהיא בסך הכל בת שנתיים ושמונה חודשים (!), כשעדיין לא היתה גמולה מחיתולים, כשבנוסף ברקע היה גם עיכוב שפתי קל. אני מקשיבה למצוקתה של האמא, לבי יוצא אליה, אך בו בזמן יש בי קול כואב נוסף: מה, לעזאזל, חושבים לעצמם הורים כשהם מכניסים זאטוטה שכזו לגן טרום-טרום? האם אינם מבינים אילו מחירים כבדים - רגשיים, התפתחותיים, התנהגותיים - יש לחיסכון הכלכלי הזה? האם החיסכון הכלכלי שווה את המחירים האחרים שישלמו, הם וילדם?

     

    עליכם ההורים להיות כנים עם עצמכם, גם אם זה קשה, ולגלות אחריות: אתם מכירים את ילדכם ועליכם לנסות ולהעריך האם הילד הפרטי שלכם יוכל להשתלב בגן הטרום-טרום. ואם אתם מתקשים להעריך זאת - התייעצו עם מישהו שאתם סומכים על דעתו.

     

    אך במחשבה נוספת אני נוזפת בעצמי: לא הוגן שהתסכול שלי יופנה כלפי ההורים. כי באמת ישנם הורים שמאוד מתלבטים ומתקשים להגיע להערכה ולמסקנה נכונה. התסכול צריך להיות מכוון לאנשי המקצוע שאמורים לדעת שכשהם מאפשרים לילדים מתחת לגיל שלוש, או לילדים שמבחינה התפתחותית אינם בשלים מספיק (מוטורית, רגשית, חברתית, קוגניטיבית) להיכנס לגן טרום-טרום הם שמים מכשול בפני עיוור. היכן היושרה המקצועית שלהם? מדוע שנצפה שההורים התמימים יעמדו ב"פיתוי" שהמדינה מניחה לפניהם?

     

    התמונה המתקבלת עגומה ביותר. יחד עם זאת מן ההגינות לציין שכל אחד מצידו מנסה לעשות את המיטב: "מתנת" גני הטרום-טרום נפלה על השילטון המקומי כרעם ביום בהיר, ומבלי שהועברו אליהם תקציבים הם נדרשו (ורובם הצליחו) לענות על הביקוש של הכנסת עוד מאות ילדים למערכת החינוך המקומית.

     

    הצוותים החינוכיים, טובים ומבינים ככל שיהיו, פשוט לא מצליחים להשתלט,

    לטפל ולחנך קבוצת ילדים גדולה כל כך. גננות מאלתרות פינות מנוחה לקטנטנים שמתמוטטים מעייפות וסייעות משתדלות לנקות ולהחליף בגדים לילדים שעושים צרכים בבגדיהם. וההורים, גם הם מצידם מתנדבים, עוזרים, משלימים את החסר (לדוגמה, בגנים נהוג נוהל של השלמת ארוחת-עשר בארוחה קלה נוספת כדי להחזיק את הילדים עד השעה שתיים בצהריים).

     

    ההורים באמת רוצים שזה יצליח, כי החיסכון הכלכלי נעים ביותר, כמובן. בעיקר כשהוא עטוף באשלייה שזה לא בא על חשבון הילדים. אבל חזון לחוד ומציאות לחוד: המציאות מוכיחה לנו בכל שנה מחדש, והגיע הזמן להודות בזה - זה פשוט לא עובד.

     

    אני מאמינה שמהגננות בשטח, דרך הפיקוח ושפ"ח ועד מנכ''לית משרד החינוך - כולם יודעים היטב שגני טרום-טרום במתכונתם היום לא מעניקים מענה הולם לפעוטות המגיעים אליהם. אך הם נמצאים בין הפטיש לסדן: בין הממשלה שרוצה, לכאורה, להטיב עם האזרחים אך לא מקצה את התקציבים הדרושים לשם כך, לבין האזרחים שכורעים תחת הנטל הכלכלי ותובעים מענה למצוקתם.

     

    לצד בדק הבית שעל כל הורה לעשות עם עצמו, כדאי שגם בחלונות הגבוהים במשרד החינוך, אותם אלה שאמונים על טובת הילדים יעשו בדק בית, יקחו אחריות וישקיעו בכל הטעון תיקון, ויפה שעה אחת קודם.

     

    הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית M.A, עוסקת בהדרכת הורים, טיפול CBT ואימון. מחברת הספר "הורות מובילה - בניית סמכות הורית בגיל הרך ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן




     


    פרסום ראשון: 14.01.15, 08:22
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חשוב שתדעו: המחיר הנפשי של גן עירייה בגיל 3"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים