תפסיקו לאיים בקריסת חברת סלולר / דעה
ועדי העובדים של סלקום ופלאפון עשו יד אחת עם הנהלות החברות - והזהירו מפיטורי עובדים בעקבות המכרז לדור הסלולר הרביעי, שננעל השבוע. עד מתי ידרדר כל הדיון על החסמים של הכלכלה הישראלית לדיון על זכויות עובדים? ההתייעלות הקודמת בענף הקלה על דו"ח הוצאות התקשורת של כולנו
תשמעו סיפור. יום אחד נגלה מחזה מוזר באמצע העיר: חוליה של שני אנשים עובדים קשה באחד הגנים הציבוריים. האחד חופר בור בעומק חצי מטר, השני ממלא אותו בחזרה ומהדק את האדמה. וכך במשך שעות רבות.
טורים נוספים של יהודה מודעי :
למה עירוניים לא מקבלים קרקע בהנחה?
החוקים החדשים שלא מסייעים לעובדים
לשים זרקור על הכסף השחור / דעה
עצר אותם ילד ושאל לפשר העבודה המוזרה וחסרת הטעם. ענו לו: אנחנו בדרך כלל שלושה, האחד חופר, השני שם שתיל ומדשן, והשלישי ממלא בחזרה ומהדק. אז היכן השני, שאל הילד. היום הוא חולה ולא הגיע לעבודה, ענו לו צוות העובדים היעילים.
בדיחה ישנה? לא כל כך. המציאות מספקת לנו הדגמה מוזרה לסיפור. מסתבר שוועדי העובדים של סלקום ופלאפון עשו יד אחת עם הנהלות החברות, ובפנייה לשר התקשורת בפועל (ראש הממשלה, בנימין נתניהו) הזהירו מפיטורי עובדים עקב המכרז לדור הסלולר הרביעי, שננעל השבוע. הוועדים קראו להתחשב בעובדים והזהירו שמדיניות משרד התקשורת תוביל לפשיטת רגל אפשרית של אחת החברות, שתגרום לפיטורי אלפי עובדים בענף.
למי ששכח, בואו נזכיר את המציאות שהייתה רק לפני מספר שנים: שלוש חברות הסלולר הגדולות החזיקו צוות ענק של אלפי עובדים, שעבד ב"שיטת החפירות" מהבדיחה העצובה שסיפרתי. מיעוט מהעובדים היו ממציאים שיטות מוזרות לעקוץ את הציבור, שכללו בין היתר חבילות פתלתלות מלאות באותיות קטנות ללא הסכמים כתובים, מכרו, הבטיחו ושיווקו אותן - ורוב העובדים היו יושבים בשירות לקוחות ומילאו את זמנם בהקשבה לאינספור תלונות מוצדקות יותר או פחות, העבירו את הלקוחות השבויים מפקיד אחד למשנהו, מצוות שירות לקוחות לצוות שימור לקוחות, מצוות שימור למנהל כזה או אחר ומשם לצליל ניתוק.
האם צריך לשמר את המנגנון הענק בו אנשים עבדו לכאורה, אבל בפועל לא תרמו כלום לכלכלה? ממתי הפכנו למקדשי העובדים ולא מקדשי העבודה? עד מתי ידרדר כל דיון בנושא החסמים של הכלכלה הישראלית לדיון על זכויותיהם של העובדים? צריך להבין שמכאן קצרה הדרך לעבודה בשיטה הקומוניסטית - בה כולם עובדים ללא קשר ליעילות או לצורך במוצרים אותם הם יוצרים.
האפקטיביות של הפחד
בואו נדבר רגע על פחד - רגש שלילי אומנם, אבל בלעדיו היינו נעלמים. ילד קטן אשר ילך על חומה אל מול תהום ללא פחד, לא ישרוד לאורך זמן. הפחד אשר קיים אצלנו משלב הינקות תורם לנו לשרידות והתאמצותינו שלא להגיע למצבי קיצון.
האם חברות ענק או עובדים אשר אינן חשים פחד מינימלי מאובדן ההכנסה הם גופים תחרותיים או מועילים? התשובה היא לא. עובד שלא חושש למשרתו, ויודע שיישאר בה ללא קשר להישגיו, לא יתאמץ במסגרת תפקידו.
באותה המידה, אם חברות גדולות יודעות ששום תחרות לא תשפיע עליהם - למה שיתאמצו להיות תחרותיות? במצב כזה המנהלים יישבו אחורה בכיסאם וייתנו לרווחים לזרום לכיסם. מצבו של הציבור הכללי לא משנה לחברות אלו. חברות הסלולר ישבו שנים בנוחיות רבה על כיסאם, חילקו את השוק שווה בשווה בין שלושתן, הרוויחו הון עתק ולא ראו שום צורך להיכנס לתחרותיות.
אין צורך גם לדאוג שטייקון כלשהו יפשוט רגל. בשנה האחרונה ראינו כמה מהטייקונים הגדולים פושטים רגל, באופן שלא השפיע בפועל על האנשים במאיונים האחרים. גורל הטייקונים לא ישפיע על ההוצאות היומיות שלנו, ולא ישפיע על המשק, שממשיך בשגרת התעסוקה הכמעט מלאה שלו.
נכון, הפנסיות שלנו ייפגעו במידה מסוימת מכל פשיטת רגל כזו, אבל אל חשש. רוב החברות שורדות ונותנות לנו רווחים, חברה פה ושם שפושטת רגל לא משפיעה יותר ממדי על התיק.
לא כל מי שמרעיש צודק
הרשו לי לספר סיפור קטן נוסף. היה היה פעם שדה חקלאי שהניב חיטה. כל הצמחים בו התאמצו כדי לקבל שמש ומים - וכך היו בו צמחים גדולים יותר וקטנים יותר, והשדה הניב תנובה יפה ושגשג. אבל פתאום שתיל של עץ מצא את מקומו לאמצע השדה, והחל לגדול מתוכו. העץ דאג רק לעצמו, והחל להתנשא מעל השדה.
לאחר זמן החיטה הנמצאת מתחת לעץ לא ראתה את אור השמש והתנוונה. העץ קיבל את רוב המים והשמש, עלה לגבהים ותפרחתו התנפנפה. הוא הניב פרחים מסוימים לאלה שישבו על ענפיו, והשדה הסתפק בקצת פירות רקובים אשר נפלו מהעץ הגאה. תנובת השדה הכללי ירדה משמעותית.
מה הנמשל? השדה חקלאי שמניב חיטה הוא המשק שלנו. העץ הוא חברות הענק אשר מונעות תחרות ולוקחות את אור השמש כולו לעצמן. הפנסיות שלנו ייפגעו הרבה יותר במבנה משק ריכוזי אשר טורח להשאיר את רוב רווחיו בכיסי הטייקונים ולא נותן למשק לצמוח בצורה בריאה.
לכן פשיטת רגל של אחת החברות הוותיקות איננה מפחידה, נהפוך הוא. רק פשיטת רגל כזו תגרום לחברות המרכזות כוח בלתי סביר לפחד מעט ולהתאמץ עבור הצרכן, ולא רק עבור עצמן. לעובדי החברות האלו, שלפתע מרגישים מאוימים, אני מציע - לכו תחפשו עבודה אחרת אשר תגרום לכם סיפוק אמיתי מיצירת משהו חדש ולא תרגישו שציבור שלם שונא אתכם.
המטרה של מאבק ציבורי משותף של העובדים וההנהלה היא טובת הציבור הכללי. בעצם המטרה היא שיטו את המכרזים בחזרה לכיוון החברות הוותיקות, עם חזרה לשיווי המשקל הישן שבו לא הייתה תחרות וששם לצבא העובדים המיותר תהא עבודה מיותרת, ולהנהלות החברות הישנות יהיה רווח על חשבון הציבור. מנמוך שבתי הייתי מבקש מהממשלה במקרה זה ואולי רק במקרה זה - אל תעשו כלום. לא כל מי שעושה רעש גם צודק.
יהודה מודעי הוא שותף בחברת "אימפקט" לחשבות, ניהול כספים וייעוץ כלכלי
לפנייה לכתב/ת 
