"הוא הכי נכון בשבילי אבל אני לא חשה כלום"
המאבק בין הרגש וההיגיון הוא המאבק המתיש ביותר שאנחנו חווים בחיינו. מעולם לא היינו מפוצלי אישיות כמו ברגעים הללו, בהם אלפי קולות סותרים ומנוגדים מתקוטטים בתוכנו. זה עדין לא אומר שאסור לנו להטיל ספק
הרבה פעמים הוא נמצא שם - בדייטים הראשונים, ברגעים האינטימיים, אחרי מספר חודשים ואפילו אחרי כמה שנים. הוא מסתורי וחמקמק, לפעמים בא ולפעמים הולך – הספק. אני שומעת את זה המון. את התהיות הבלתי פוסקות, הניתוחים, העיסוק ברשימות הפגמים, התחושה המעיקה והלא מרפה שטומנת בחובה שאלות הרות גורל כמו "האם זו הבחירה הנכונה עבורי?", "האם אני מתפשר/ת?", "איך אני אמור/ה לדעת שזה זה?".
עכשיו בערוץ יחסים:
כיצד מחרב העידן הדיגיטלי את חיי האהבה?
הרמוניה זוגית: תהליך משעשע של הטלת אשמה
מכירים את המשפט "כשיש ספק - אין ספק"? אז תשכחו ממנו. לטעמי, אם נשים את הסיסמאות בצד, נוכל להבין שתחושת הספק הזאת לא מגיעה סתם, וחשוב מאד להתבונן בה, לנסות ולהבין מה אומר לנו הספק, למה הוא פוקד את מחשבותינו, ומה אפשר לעשות כדי לקבל את ההחלטה הנכונה, למרות או בזכותו.
אך ראשית, נעשה רגע סדר: דבר טבעי ואפילו חיובי זה להטיל ספק בקשר. הרי הציפייה שמההתחלה יהיה לנו ברור כשמש ביום קיץ חם שזה החצי השני שלי, האביר או האבירה על הסוס הלבן שלהם חיכינו וייחלנו כל כך הרבה שנים - לא הגיונית כמעט, ובכל אופן - מאוד נדירה, בעיקר כשחולפות השנים וחצינו זה מכבר את גיל השלושים.
>>> הצטרפו עכשיו לפייסבוק של ערוץ יחסים! <<<
הרי אם לא נטיל ספק, זה אומר שאנחנו נכנסים במעין עיוורון קל למערכת היחסים, ולכן תפקיד הספק בראש ובראשונה הוא להגן עלינו מפני יכולותיה המסמאות של האהבה. בכלל, הספק מתעורר על מנת להגן עלינו. מעין אינסטינקט בסיסי הנוצר מפחד מטעות המציף את כל כולנו בערנות על מנת שלא נעשה בחירה לא נכונה. אם כן, יש לו תכונות חיוביות - לספק, אבל הוא גם דבר די מעצבן, מעיק והרבה פעמים מחרב מערכות יחסים. מדובר בעצם במלחמה עיקשת בין הראש והלב, ההיגיון והרגש. לפעמים הרגש צועק "כן!" בקול תרועה, אבל הראש פורט את כל הלאווים שהוא יכול, ולפעמים זה דווקא הרגע שאומר "אני לא חש כלום", בעוד הראש אומר "הוא עונה על כל רשימת מכולת שאי פעם מניתי לי – אז מה הבעיה שלי לעזאזל?".
המאבק הזה בין הרגש וההיגיון הוא המאבק המתיש ביותר שאנחנו חווים בחיינו. מעולם לא היינו מפוצלי אישיות כמו ברגעים הללו, בהם אלפי קולות סותרים ומנוגדים מתקוטטים בתוכנו. אז איך לא נותנים לספק להשתלט על כל חלקה טובה בנו, איך מצליחים לראות מבעדו ובעיקר - איך מצליחים להפריד את נפתולי העיקר מהטפל ולבחור נכון?
1. הקשיבו לקולות
ערכו רשימה של בעד ונגד הפרטנר הפוטנציאלי התורן. התבוננו על הרשימה ונסו להבין קודם כל מה מהרשימה הוא אמת אובייקטיבית ומה פרשנות שלכם (לפעמים אנחנו כל כך מפחדים להיפגע עד שאנחנו מפתחים מנגנון הגנה שנועד לשמור עלינו מהפגיעה, ואז אנחנו מפרשים את הדברים באופן שרק מחזק את הספק. זהו מכשול לא מודע שכדאי להיות ערים אליו כדי לראות את האמת הפשוטה ולא את הפרשנות כפי שאנחנו תופסים אותה).
2. נקודות אדומות
הביטו ברשימה ונסו להבין עם מה אתם יכולים לחיות ומה ייהרג ובל יעבור מבחינתכם. עכשיו, נסו להבין מה בר שינוי ומה לא. ישנם דברים שמשתנים לבלי היכר לאורך זמן במערכות יחסים ובכלל בחיים, וצריך להיות ערים לכך.
3. הקשיבו ללב
בסופו של דבר, בחירות שנעשות מהלב אבל עם "עיניים פקוחות" הן הבחירות הטובות ביותר עבורנו. זאת אומרת – אל תוותרו בשום פנים ואופן על הרגשות שלכם, אל תשתיקו או תבטלו אותם. אנשים נוטים לפעמים להיכנס לקשרים כשהם מוותרים על הדבר הזה שנקרא "הניצוץ" (רגש, תשוקה) מפאת לחץ, ואז - זו באמת פשרה.
4. זמן, זמן ועוד קצת זמן
תנו לדברים להיות ואל תכפו על עצמכם להחליט עכשיו למרות ש"חבל על הזמן" או "לא נעים לי להשלות". זמן הוא פקטור חשוב בקבלת החלטה. רק שימו לב שאתם כן מגבילים אותו, כדי שלא תמקמו את עצמכם בעמדת המתלבט יותר מידי זמן.
5. התייעצו בקפידה
אחד הדברים שאנשים נוטים לעשות הוא לשתף את כל העולם. זה נפלא שיש סביבכם אוזניים קשובות, אבל גם יש עם זה שתי בעיות עיקריות:
1. ריבוי דעות שווה ערך לריבוי קולות. זה מבלבל עוד יותר ולא תורם לקבלת ההחלטה.
2. אחרי ששיתפתם בכל מגרעותיו, לכלכתם, הקצנתם והפחתתם מערכו – במידה ותבחרו שכן, סביבתכם תמיד תזכור את המגרעות, ובכל אופן אתם תמיד תזכרו שהם יודעים... אם כן, בחרו שני אנשים שאתם מעריכים ותבקשו מהם לא להביע בהכרח דעה, אלא לשאול אתכם המון שאלות – עצם התשאול והשיחה הרבה פעמים שופכים אור על המצב ועוזרים לגבש החלטה.
לסיכום, עצם ההתלבטות מגלמת בחובה את הפוטנציאל שזה כן מתאים. הרי בסופו של דבר, כשזה "לא" אנחנו יודעים זאת היטב, כך שבעצם נשארנו עם התהייה – איך לזהות את הכן?
בהצלחה!
הכותבת היא עדי קמחי, מאמנת אישית וזוגית ב"נקודותיים - תהליכי זוגיות".
