איזונים ובלמים / הכל מקצועי
ההצלחה של מערך שלושה בלמים במונדיאל הובילה מאמנים רבים לאמץ אותו בקבוצות. אבל לא כולם מתלהבים – תשאלו את אוהדי מנצ'סטר יונייטד. מהם יתרונות השיטה, מהם החסרונות, ולמה התדמית ההגנתית שדבקה בה לא בהכרח מוצדקת
לאוהדי כדורגל יש שירים מסוגים שונים. הם שרים לשחקנים שלהם, מקניטים את היריבה, מקללים את השופט – לא חסרות דוגמאות.
שלשום בלופטוס רואוד של ק.פ.ר נשמע שיר מסוג שונה. אוהדי מנצ'סטר יונייטד, הקבוצה האורחת, קראו במקהלה "פור־פור־טו, פור־פור־טו". הם התחננו בפני לואיס ואן חאל לעבור ל־2־4־4. נמאס להם ממשחק עם שלושה בלמים. אחרי שג'וני אוואנס נפצע, המאמן ההולנדי אכן נענה לבקשתם והשדים האדומים ניצחו, אבל סיפור שלושת הבלמים ימשיך ללוות את יונייטד העונה, וסביר להניח שכך יהיה גם בקבוצות נוספות.
כמעט כל נבחרת ששיחקה עם שלושה בלמים במונדיאל הצליחה. הולנד הגיעה לחצי הגמר, מקסיקו שיחקה מצוין והודחה על ידי אותה הולנד, צ'ילה הייתה במרחק משקוף מלשלוח את ברזיל להשקיף מהצד על המשך שלבי הנוקאאוט, וקוסטה־ריקה הייתה ההפתעה הגדולה ביותר של הטורניר.
בעקבות ההצלחה, כפי שקורה בדרך כלל אחרי גביע העולם, התופעה התפשטה. זה מתרחש בהמון מקומות, מישראל (שתי הפתח־תקוואיות, רעננה, נתניה וגם בית"ר ירושלים לפעמים) ועד אנגליה, שם אפשר לראות את השיטה פועלת בהאל, ק.פ.ר, מנצ'סטר יונייטד ולאחרונה גם בליברפול.
עוד נגיע ליונייטד וליברפול, שתי קבוצות גדולות שעוברות שינויים מקצועיים, אבל קודם חשוב להבין מהם היתרונות והחסרונות הבולטים של השיטה. לא כל מערך עם שלושה בלמים הוא דומה, ממש לא, אבל כן יש כמה עקרונות שחוזרים על עצמם.
החסרונות הקבועים: 1. במערך רגיל של ארבעה שחקני הגנה יש בדרך כלל שני שחקנים בכל אגף, מגן וקשר או מגן וחלוץ. עם שלושה בלמים יש כמעט תמיד רק שחקן אחד בכל אגף, כך שהסיכוי לחיסרון מספרי בצדדים גדל. 2. יש פחות שחקן יוצר בעל אופי התקפי על המגרש. 3. כיוון שרוב השחקנים לא מורגלים לשיטה הם נוטים לעשות טעויות של מיקום.
אם אתם אוהדים קבוצה בישראל סיכוי טוב שעכשיו אתם חושבים על המגינים חסרי המעוף של הקבוצה שלכם, אבל מערך של שלושה בלמים נחשב בדרך כלל להגנתי, לא אטרקטיבי ולא מתאים לקבוצות מובילות. הנה, אותם אוהדי יונייטד שביקשו לשנות מערך בשבת, הוסיפו במקביל עוד שיר תחנונים שבעצם היה מילה אחת שחזרה על עצמה – "התקפה, התקפה, התקפה". אבל בניגוד לתפיסה המקובלת, משחק עם שלושה בלמים אינו בהכרח הגנתי יותר. להפך, הוא יכול גם להיות התקפי מאוד.
יש שני פרמטרים שלפיהם כל אחד יכול לשים לב אם הקבוצה עולה במערך שלושה בלמים התקפי או הגנתי. הפרמטר הראשון הוא סוג השחקנים שמוצבים בכנפיים. אותו מגן־קשר שמוצב באגף יכול להיות שחקן הגנה, שיתבקש להישאר קרוב יחסית לבלמים. הוא יכול להיות שחקן התקפה, אפילו חלוץ, שישחק בעמדה גבוהה יותר, דבר שגורם למערך להיות הרבה יותר התקפי מהרגיל. הוא גם יכול להיות קשר מרכזי, כמו דיילי בלינד בנבחרת הולנד או קוואדוו אסמואה ביובנטוס בתקופת אנטוניו קונטה, שמהאגף נכנס לאמצע ועוזר בניהול המשחק. אופי השחקן הוא זה שקובע.
הפרמטר השני שמשפיע על התקפיות המערך הוא מה שנהוג לכנות "שרשרת ההגנה". קו ההגנה, בכל קבוצת כדורגל, אמור לנוע כיחידה אחת, כאילו כל השחקנים מחוברים ביניהם בשרשרת. אם המגן השמאלי, למשל, זז יותר שמאלה, אז גם הבלמים והמגן הימני זזים לאותו כיוון במטרה לשמור על מרחק קבוע ביניהם. ברוב הקבוצות השרשרת הזו מורכבת מאותה רביעייה הגנתית, אבל במשחק עם שלושה בלמים השרשרת המדוברת יכולה להתקצר או להתארך.
מנצ'סטר יונייטד וליברפול, כאמור, משחקות העונה לא מעט במערך שלושה בלמים. ואל חאל, שהתאהב בשיטה שבנה במונדיאל, פתח כך את העונה, ויתר עליה בגלל תוצאות רעות, וחזר שוב לאותה דרך. ברנדן רוג'רס פתח בניסוי לפני קצת יותר מחודש ומאז לא עוזב אותו.
"הכלים ההתקפיים של ליברפול מוצבים יותר טוב ככה", אמר פול סקולס. "אצל יונייטד השחקנים לאו דווקא מתאימים. שואו הוא מגן, ולנסיה איבד מהירות, די מריה לא חלוץ". אכן, כמו שאמר סקולס, נדמה שיונייטד לא מנצלת מספיק טוב את הסגל שלה במערך הזה, בעוד לליברפול הוא תורם. אפשר לראות זאת גם בתוצאות. כשיונייטד משחקת עם שלושה בלמים אחוז ההצלחה שלה יורד מ־67 ל־55. אצל ליברפול הוא עולה דרמטית מ־43 ל־63.
שעוזרת לבנות את המשחק מאחור.
אצל ליברפול דווקא נדמה שמורנו, שחקן התקפי יחסית למגן אבל חלש הגנתית, משתלב מצוין בעמדה שלו. גם משחק הלחץ עובד טוב יותר וכשהנדרסון מוצב בימין הוא עוזר בניהול המשחק. בנוסף, אמרה ג'אן, קשר במקור, עוזר בהנעת הכדור כבלם ולקוטיניו וללאנה מתאים מאוד לשחק מאחורי החלוץ.
לפנייה לכתב/ת 
