קוסטה ריקה: על הגלים עם הילדים

קוסטה ריקה ממוקמת במותניים הצרים של מרכז אמריקה. זהו אחד המקומות היחידים בעולם שאפשר בבוקר לגלוש באוקיינוס האטלנטי, במזרח לעלות על הרכב ואחר הצהריים לגלוש באוקיינוס השקט במערב. הקומפקטיות הזו מצאה חן בעיני. החלטתי לחלק את הטיול לשבוע בצד הקריבי (האטלנטי) הפחות מפותח ומתוייר, ושבוע גלישה בסנטה טרזה לחוף האוקיינוס השקט עם כל התיירים והישראלים.

מאחר והדגש הפעם היה גם על לימוד גלישה, חשבתי להירשם לאחד מבתי הספר שמציעים באינטרנט דילים הכוללים העברות, לינה, גלשנים ולפעמים גם פנסיון מלא. הבעיה היא שכמעט כל הדילים עלו החל מ-$1000 לכל משתתף, וכשמחלקים את העלות למרכיבים זה יוצא הרבה יותר יקר מאשר לארגן הכל לבד. אז ארגנתי.

עדכונים שוטפים גם בטוויטר של ynet 

הטיסה המריאה בשש בבוקר מנתב"ג, דרך מדריד ופנמה, ואחרי 24 שעות - בתשע בערב שעון מקומי נחתנו בסן חוזה.

למחרת בבוקר יצאנו מזרחה כשהיעד - שמורת הטבע טורטוגרו בצפון מזרח קוסטה ריקה.

יצאנו לדרך. ועצרנו

על הג'י פי אס מחברת ההשכרה (ב-15 דולר ליום) ויתרתי והימרתי על הווייז והמפות של גוגל, וליתר ביטחון גם הדפסתי, מאתר המלון, את הוראות הניווט - כ-3 שעות נסיעה בדרכים צדדיות שהופכות לשבילים שמסתיימים בנהר. משם ממשיכים בהפלגה בסירה. הסירה האחרונה בתחבורה הציבורית יוצאת כל יום בארבע אחר הצהריים, כך קראתי.

הפקק האינסופי (צילומים: יריב כץ)

ברבע שעה הראשונה בנסיעה הכול התנהל כמתוכנן. אחרי שעלינו על כביש 32 בין סן חוזה לעיר לימון כבר עמדנו בפקק. בהוראות הניווט היה כתוב שייתכנו פקקים אבל אחרי חצי שעה שעמדנו באותו מקום יצאתי לברר עם הנהגים מסביב מה קורה.

כמובן שאף אחד לא דיבר אנגלית אבל הצלחתי להבין שבגלל הגשם הרב מפולת של בוץ חסמה את הכביש, בזווית העין גם ראיתי צוות צילום של חדשות מקומיות עוקף על השוליים. לא מעודד. בדיקה של דרכים חלופיות בוייז מעלה אופציה אחת נוספת, הקפה מסביב להר ותוספת של 200 ק"מ לנסיעה שאמורה היתה להימשך 100 ק"מ. אז הקפנו. כשראיתי שאנחנו לא מגיעים לסירה של 16:00 התקשרתי למלון. אין בעיה הם אמרו, יש לנו מונית סירה ספיישל - במחיר 100 דולר. לפחות למלון הגענו בסטייל.

טורטוגה לודג' אנד גרדנס

על גדת הנהר בלב יער הגשם, ללא כבישים ומכוניות שוכן המלון שנראה הרבה יותר מדהים במציאות מהתמונות שבגללן הזמנתי אותו. במרפסת החדר הצופה לנהר ערסלים וכסאות נדנדה, בצד השני הג'ונגל.

חברים שפגשנו בדרך

קולות הציפורים והקופים מסביב מכניסים אותך לאווירה. הפעילויות המומלצת במקום היא שייט מודרך ותצפית על חיות הבר בשמורת הטבע, צפייה בהטלת ביצים או בקיעה של צבי ים - תלוי בעונה, דייג ספורטיבי, קיאקים, למי שלא מפחד מהתנינים - טרק ביער וכמובן דרינק מהבר על שפת הבריכה. חבל שהזמנתי רק שני לילות. 

הצילום: לא הפוך

את הדרך חזרה עשינו הפעם בסירה מהתחבורה הציבורית שנראתה בדיוק כמו המונית ספיישל שהביאה אותנו לשם ורק עלתה 50 ש"ח לשלושתנו ביחד.

את הג'יפ אספנו בחניון ליד המעגן במקום שהשארנו אותו, עשרה דולר ליום חניה כולל שומר. חזרנו לכביש 32 מזרח ודרומה לעיירה Cahuita. בדרך עצרנו בבית מחסה לעצלנים. בקפיטריה במקום היה תלוי סל קש ובתוכו בובה פרוותית.

למי קראת עצלן?

נגעתי בסל והבובה סובבה את הראש והושיטה זוג ידיים ארוכות לאט לאט. למרות השילוט האוסר זאת אי אפשר היה שלא להתמסר לקסם של החיה המשונה הזו, להושיט יד בחזרה וללטף. ממכר.

Cahuita

מדובר בעיירת נופש קטנה, המפורסמת בחוף ים עם חול שחור- פלאיה נגרה, לחוף הים הקריבי. דרך המלון הזמנתי טיול רכיבה על סוסים. מי שמדמיין טיול בסגנון ובקצב של יערות הכרמל כשהבן של בעל החווה הולך לפניך ושומר על קצב שמתאים יותר לעצלנים (הקוף) שיחשוב שוב.

רכיבה לא בקצב של עצלנים

קשה היה לעצור את הסוסים , הם פשוט נהנו (וגם אנחנו) לדהור, בתוך ומחוץ למים על החול השחור בחוף השומם. רק כשנכנסנו ליער כשהמדריך מפלס דרכנו עם המצ'טה שלו נרגעו הסוסים.

למחרת הזמנתי "טיול צמרות" - זיפ ליינינג. אחת האטרקציות המרכזיות בקוסטה ריקה שאפשר לעשות באתרים רבים ואסור להחמיץ. הרעיון הוא לטייל בין צמרות העצים ביער באמצעות גלישה באומגות על כבלי פלדה או סיבי פחם כשהמרחק בין התחנות מגיע למאות מטרים גלישה רציפה.

חשוב לדעת: אי אפשר לקחת מצלמות משום שמשתמשים בידיים כדי לעצור או להאט, למעט מצלמת גופרו שמחוברת לקסדה. בתחנה האחרונה נתאפשר לנו לבחור בן גלישת אומגה כמו שעשינו עד עכשיו או דילוג מעל הערוץ האחרון בשיטת "טרזן".

דווקא ביער לא ראינו חיות מעניינות למעט נמלים ענקיות הנקראות בולט אנטס הידועות לשמצה בעקיצתן שנחשבת לכואבת ביותר בעולם. מומלץ גם להזהר מנחשים ארסיים, בעיקר משום שבמקרה של הכשת נחש, אם מניחים חוסם עורקים במקום ההכשה, ההוראות בבתי החולים כאן הן לגדוע את האיבר באזור חוסם העורקים. ובכל זאת, לא נתקלנו גם בנחשים.

ועוד חברים. דעו ממי להיזהר

בדרך חזרה עצרנו באחד מחופי הגלישה המומלצים (המעטים) בצד הקריבי. גלשן, מסתבר, אפשר להשכיר בחוף עצמו תמורת חמישה דולרים. תנאי הגלישה, מדווח המומחה, מזכירים את תל אביב ביום בינוני.

למחרת נפרדנו מהאוקיינוס האטלנטי ולאחר כ 6 שעות נסיעה מערבה ב אוטוסטראדה היחידה בקוסטה ריקה הגענו לאוקיינוס השקט. את מפרץ ניקויה חצינו במעבורת ומשם הדרך קצרה- ומשובשת עד סנטה טרזה

סנטה טרזה

מי שלא גולש עלול להרגיש קצת אאוטסיידר בעיירה הקטנה הזו, ואם אין לך קעקוע במקום בולט אתה קצת בולט.

אתה בולט אם אין לך קעקוע בולט

למרות האווירה הזרוקה במקום גם כמה בתי מלון מצוינים בחלקם בבעלות ישראלית כמו ההורייזן המעולה בו התאכסנו, מבחר מגוון של מסעדות, כולל חומוס ופלאפל, בוטיקים - בעיקר לבגדי גלישה, וחנויות להשכרה ומכירה של גלשנים. אנחנו שכרנו גלשנים בעשרה דולר ליום אצל ללו הצרפתי, שגם לקחנו כמדריך גלישה לאיילת ולי - 40 דולר לשיעור של שעה וחצי לכל משתתף - כולל הגלשן.

לומדים לגלוש

ביחד איתו נסענו לחוף הרמוסה בו הגלים יותר מתונים ואפשר לגלוש רוב שעות היום בלי להתחשב בגאות ובשפל. את איתמר השארנו בחוף לה לורה עם הגולשים המנוסים. שם ביום טוב אפשר לגלוש על גלי "צינור" ואולי גם לככב בתמונות הצלמים המקצועיים שעל החוף.

איתמר על הגלים

אחרי סשן הגלישה בבוקר אפשר להוסיף קעקוע חדש באחד המכונים במקום או להצטרף לשעורי היוגה הפופולרים במקום. אחר הצהריים סשן גלישה נוסף שמסתיים בבירה על המים בחוף בננה ביץ', ולמי שנשאר כוח יכול להמשיך לאחת המסיבות.

וגם איילת

אחרי שלושה ימים הצלחתי לשכנע את איתמר לעשות הפסקה קצרה והזמנו דרך המלון הפלגת דייג שיצאה בשש בבוקר למחרת מנמל פאיס - מעגן סירות טבעי כמה קילומטרים דרומה מסנטה טרזה.

רק אנחנו והגלשנים שלנו

הדיִג, כך הוסבר לנו, מתבצע במרחק דקות ספורות הפלגה מהחוף, מה שלא עורר אצלי ציפיות מיוחדות, וכמה שאני הופתעתי. דקות ספורות אחרי שהפיתיונות הוטלו למים לא נשארה אף חכה מיותמת, דגי טונה, מקרל ומאהי מאהי - דג ענק וטעים במיוחד. אף אחד לא התלונן באותו יום שלא הלכנו לגלוש.

השלל מהדיג

אחרי שבועיים שטסו לנו מהר מידי, למורת רוחם של הילדים, חזרנו לחורף בים התיכון. הטיסה בחזרה אגב, הרבה יותר קצרה.