שתף קטע נבחר

הטוויטר של היטלר: ציוצים ממלחה"ע השנייה

מה היו כותבים היטלר, אווה בראון וגבלס אם היו להם 140 תווים לתאר את מה שמתרחש במהלך מלחמת העולם השנייה? פיליפ גיבסון מגולל בספרו "#ברלין 45: הימים האחרונים של הרייך השלישי" את השתלשלות האירועים בעת ההיא בעזרת ציוצים במדיה החברתית - "הפורמט מאפשר לקוראים לעקוב אחר האירועים כאילו הם מתרחשים בזמן אמת"

מה היה קורה אילו היתה מדיה חברתית בזמן מלחמת העולם השנייה? איך היו היטלר, גבלס, אווה בראון ואחרים מבטאים את עצמם בימים האחרונים של המלחמה דרך טוויטר? שאלות משונות אלו העסיקו את הסופר פיליפ גיבסון, שספרו "#ברלין 45: הימים האחרונים של הרייך השלישי" רואה עתה אור בתרגום לעברית של יעל לקסמן-בהט בפורמט דיגיטלי בהוצאת "טרה ספרים".

 

עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet

 

#ברלין 45 - המלחמה הגדולה במדיה החברתית (עיצוב העטיפה: נוי ניימן) (עיצוב העטיפה: נוי ניימן)
#ברלין 45 - המלחמה הגדולה במדיה החברתית(עיצוב העטיפה: נוי ניימן)

 

 

הספר מגולל את עשרים הימים האחרונים של הרייך השלישי של היטלר, המסופר בצורת "ציוצי" טוויטר. הסיפור מתחיל בהכרזה על מות הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט והתגובות עליה, ועוקב אחר מחשבותיהם ופעולותיהם של המשתתפים העיקריים בכיבוש וינה, בקרב על רמת זלו, בשחרור מחנות הריכוז, בקרב על ברלין, במותו של היטלר ובכניעה של כוחות הרייך. בין המצייצים, לצד אלו שכבר הוזכרו - בורמן, פאטון, צ'רצ'יל, טרומן, ועוד.

 

"בחרתי בפורמט הייחודי והניסויי הזה להציג את ההיסטוריה כיוון שאני מאמין שהוא מאפשר לקוראים לעקוב אחר האירועים כאילו הם מתרחשים בזמן אמת", מסביר גיבסון בראיון עמו. "הפורמט מספק מיידיות וצמצום לדרמה המתפענחת שלא אפשריים בפורמטים מסורתיים יותר.

 

"הפורמט של המדיה החברתית בתקופה שבה מתרחשים האירועים ההיסטוריים בשנת 1945 הוא כמובן בדיה", הוא מוסיף בהומור, "אך הפרטים ההיסטוריים לעומת זאת, אמתיים לגמרי. בשונה ממה שנעשה בספרים וסרטים רבים על אודות אירועים היסטוריים, אני נמנע מלשים מלים בפיותיהן של דמויות שאין סיכוי שהן היו אומרות".

 

התוצאה היא ציוצים עוקבים של השחקנים המרכזים באחת הדרמות הגדולות ביותר במאה העשרים. הכול מונח בפני הקוראים, כפי שאנו רגילים לכך מהרשתות החברתיות השונות כיום: החששות, הפחדים, האסטרטגיות וההכרזות - כל מה שמרכיב את הדרמה מוגש לנו כאילו מתרחש בזמן אמת ואנו עדים לו.

 

"כמעט בכל המקרים התוכן של כל ציטוט הוא התגובות המתועדות - כתובות או מוקלטות - של האנשים עצמם", מבאר גיבסון. "הכתיבה שלי מציגה את המידע כמות שהוא, ורק הפורמט שונה. האינטנסיביות של רצף ה'ציוצים' ממחישה את האווירה שהתחוללה ודאי באותם ימים גורליים".

 

כמצופה, גיבסון מתעניין מאוד ברשתות החברתיות, אבל דומה כי הפריזמה העיקרית (אם לא היחידה) שהוא מתבונן דרכה על התופעה הזו היא של תיעוד אירועים היסטוריים בעת התרחשותם.

 

"המיידיות שבה אנו יכולים לעקוב אחר התפתחות של אירועים על ידי קריאה של פוסטים של משתתפים וצופים שנמצאים בשטח, ופעמים רבות במרכז ההתרחשויות, היא מדהימה", הוא מסביר, "והיא הסיבה שגרמה לי להימשך כל כך לרשת החברתית הזו ולפוטנציאל שהיא טומנת בחובה גם מהבחינה הספרותית".

 

איך התחלת לכתוב את הספר ולמה בחרת את השלב הזה במלחמה?

 

"תמיד מצאתי עצמי מרותק לאירועים שמתרחשים בימים האחרונים במלחמות. הסתקרנתי מה עבר במוחם של המפסידים כשהם התחילו להבין שהכול אבוד. בהתחלה בניתי מערך של יום אחר יום במשך הימים האחרונים של הרייך השלישי של היטלר כאילו המשתתפים במלחמת העולם השנייה היו יכולים לפרסם את מחשבותיהם ומעשיהם דרך המדיה החברתית.

 

"התוצאה הייתה קריאה להפליא וגם אינפורמטיבית, והתקבלה היטב אצל חברים באינטרנט שאיתם אני מנהל שיח על עניינים היסטוריים. כשהמערך הזה של הימים האחרונים למלחמה הושלם, עודדו אותי לעצב את זה לפורמט של ספר ולפרסם אותו".

 

גיבסון אכן פרסם את הספר שעורר עניין לא מבוטל, בעיקר משום החדשנות שבו, והוא הפך להיות הראשון בסדרה של ספרים בפורמט זה שנכתבו על ידו ומתארים אירועים היסטוריים שונים, כמו למשל משבר הטילים בהאוונה והנחיתה על הירח. הספר הבא בסדרה, שנקראת "Hashtag Histories", עוסק במסע של אפולו 8, והוא נמצא כעת בשלבי מחקר אחרונים.

 

בשונה מהמצופה, נוכח הפורמט הייחודי, גיבסון דווקא אינו סבור שאנו זקוקים לפורמטים ספרותיים חדשים, ומציין כי הפורמט שלו אינו חדשני כל כך, משום שהוא חלק ממסורת ארוכה של ספרות: "הספר 'דרקולה', למשל, נכתב בפורמט של יומן. ישנן דוגמאות רבות אחרות לספרים שנכתבו בפורמט יומני, והסדרה שלי ממשיכה את הקו הזה; היא פשוט מעודכנת לאופני הביטוי היומניים והדיווחיים הרווחים הקיימים כיום".

 

מנין נובע החיבור שלך למדיה החברתית ככלי אינפורמטיבי חשוב?

 

"במהלך מלחמת האזרחים בלוב בשנת 2011, עקבתי מקרוב אחר התגלגלות האירועים הדרמטיים. אולם היה קשה למצוא מידע עדכני במדיה הרגילה, אז פניתי לאתרי מדיה חברתית כמו טוויטר, שם יכולתי לקבל עדכונים מדי כמה דקות על הקונפליקט.

 

"קבלת עדכונים על הקורות שם בזמן אמת בפורמט הזה היה במידה רבה כמו לצפות בסיטואציה שמתפתחת בזמן

אמת ומדווחת על ידי הלוחמים עצמם שמשתתפים באירועים; זאת בצירוף פוסטים של עיתונאים וניתוחים עדכניים של פרשנים ופוליטיקאים ממספר מקומות.

 

"אף על פי שחלק ניכר מהפוסטים במדיה החברתית חזרו על עצמם או היו בלתי מדויקים, כפי שקורה לעתים באתרים כמו טוויטר, היה ברור שאם כל המידע היה נבדק שוב ושוב ועובר עריכה, מה שהיה נשאר זה תיעוד בלתי מרתק, לא "חי" ולא מפורט מספיק של האירועים האמתיים".

 

האם החברה שלנו נהיית סבלנית פחות, במיוחד בנוגע לקריאת ספרים?

 

"כן, אני חושב כך. יש כל כך הרבה פורמטים אחרים של מידע ובידור שמתחרים על שימת הלב שלנו בימים אלו, שעל הזמן שמוקדש לפורמט יחיד נחרץ להיות מקוצץ בהשוואה לתקופות קודמות בהיסטוריה. לכן יש ערך בכך שאופני ביטוי מסוימים יחברו לפורמטים שמתכתבים עם רוח התקופה".

 

"#ברלין45: הימים האחרונים של הרייך השלישי ", מאת פיליפ גיבסון. מאנגלית: יעל לקסמן-בהט, הוצאת טרה ספרים 63 עמ'.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עיצוב העטיפה: נוי ניימן
פיליפ גיבסון. "האינטנסיביות של רצף ה'ציוצים' ממחישה את האווירה"
עיצוב העטיפה: נוי ניימן
לאתר ההטבות
מומלצים