שומר כשרות שאוכל בשר? אין דבר כזה
גריסת אפרוחים זכרים למוות, קיטום מקורם ללא הרדמה, חשמול תרנגולים למוות - והרשימה עוד ארוכה. תעשיית המזון מן החי עוברת על איסור "צער בעלי חיים" בכל מוצר כמעט. על פי ההלכה, אם שומרי כשרות אנחנו - אסור לנו לרכוש בשר, ביצים וחלב שמקורם בתעשייה
גדלתי בבית דתי וצמחוני - דור שלישי לדתיים צמחונים, כך שהשילוב בין יהדות לצמחונות מלווה אותי כל חיי. אני זוכר היטב כיצד נאלצנו להתאים היבטים שונים של הפולקלור היהודי אל אורח חיינו. למשל, בזמירות השבת שינינו את מילות הפיוט "מה ידידות מנוחתך" כדי שיתאימו לשולחן השבת הצמחוני. במקום "מבעוד יום מוכנים תרנגולים מפוטמים", נהגנו לשיר: "מבעוד יום מוכנות הביצים שבחמין".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
באותה העת הייתה הצמחונות עניין חריג בחברה הישראלית, לא כל שכן כשמדובר בציבור דתי. כיום אני ובני ביתי מנהלים בית דתי וטבעוני, כי פשוט אין ברירה אחרת.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- בן קינגסלי: "אירופה המשיכה הלאה"
- הסיפור שלא סופר: המחתרת האלג'יראית שניצחה את הנאצים
- טרנסניסטריה, הגיהנום: הילדה שראתה את המוות
הקריאה לטבעונות היא למעשה פועל מחייב של התעשייה: גריסת אפרוחים זכרים למוות, קיטום מקורם ללא הרדמה, חשמול תרנגולים למוות, "השבחה גנטית" - שיטת גדילה של עופות שיצרה עיוותים פיזיולוגיים בגופם, עגלים הכלואים בכלובים צרים כדי לשמור על בשרם רך, הפרדת עגלים בשעת הלידה מאמם וכיוצא באלה - הם פניה של התעשייה.
לא טבעוניים? אתם עוברים על איסורי כשרות
"צער בעלי חיים" הוא איסור חמור מדאורייתא. בתקופת התנ"ך לא היה צער בעלי חיים, שכן לא הייתה תעשייה, ולא היה צער
גם לא בחליבה. העגל הנולד היה יונק מבלי שהופרד מאמו. אבל המציאות ברפתות כיום היא שהעגל מופרד מאמו מרגע לידתו, ומקבל תחליפי חלב. הסיבה לבהילות ההפרדה היא כדי למנוע מצב שבו העגל יינוק חלב המיועד לצרכי תעשייה.
בתקופת התנ"ך גם לא היו כלובי סוללה (כלובים מתכת צרים שאליהם נדחסות התרנגולות), ומי שרצה לאכול ביצים היה מחפש בחוץ, בשדה. כך שנושא הכשרות לא מהווה בעיה למי שטבעוני - אלא למי שאינו טבעוני.
הרב יוסף חיים כותב בספרו "בן איש חי - הלכות": "כל עוף ובהמה אם ישחטו אחרת לפניה תצטמק ריאה שלה מחמת הפחד, וקיימא לן ריאה שצמקה כולה ואפילו רובה מחמת בני אדם שהפחידוה כגון ששחטו אחרת לפניה וכיוצא בזה, הרי זו טרפה". באותה הלכה מוסיף הרב ואומר שיש בכך גם איסור צער בעלי חיים, ולכן צריך שיתרחקו מאצל השוחט באופן שלא יראו התרנגולים את השחיטה.
השחיטה היום בתעשייה עוברת על איסור צער בעלי חיים, שכן כל עוף ובהמה יודע ומבין שהולך הוא לשחיטה עוד טרם מגיע זמנו. לפני כעשרים שנה הגיע לישיבה שבה למדתי פוסק שברבות הימים הפך לרב הראשי לישראל, ומסר שיעור בהלכה. לאחריו הסיעו אותו לירושלים, ואני התלוויתי לנסיעה. הצגתי בפני הרב את ההלכה של הרב יוסף חיים, ושאלתיו "איך לא חוששים לכך?" הוא ענה לי בזו הלשון: "שאלת שאלה יפה וטובה, ואין לי תשובה לכך".
קניית מוצרים מן החי, מעודדת את התעשייה
תיעוד המציאות בתעשייה מציב אותנו מול עברות חמורות מהתורה, מה שהעלה לשיח הציבורי והדתי את שאלת
תוקף הכשרות: הכיצד תיתכן כשרות למוצר שמעורב בו צער בעלי חיים? אנו מורגלים להסתכל על גוף הדבר, ולא על דרך ייצורו, בעוד שדרך הייצור היא שאוסרת אותו לאכילה.
השאלה המתבקשת היא האם מותר לשתות חלב כשר שנחלב תוך איסור תורה של "צער בעלי חיים"? האם מותר לאכול ביצים "כשרות" שהוטלו תוך התעללות קשה בתרנגולות? והתשובה מחייבת אותנו התבוננות פנימית בהגינות וביושרה - כמובן שלא. על פי ההלכה אסור לנו לרכוש בשר, ביצים וחלב שמקורם בתעשייה.
"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" היא מצוות לא-תעשה, הכוללת בתוכה איסור לסייע לאדם להמשיך ולעבור עבירה. כך נפסק להלכה, ואין מי מהפוסקים שסובר אחרת. ולכן האיסור הוודאי והמוחלט הוא בקניית מוצרים מן החי, כי עצם הרכישה תומכת בשיטת הגידול של התעשייה, ומקיימת את המשך האיסור על "צער בעלי החיים". מי שיש יראת שמיים בלבו, אינו יכול להיות שותף פעיל לאיסור תורה.
הסברה שכל היקום, לרבות בעלי החיים, תכליתם עבור האדם – שגויה בפרשנותה. הרמב"ם מבאר: "הגם שהכוכבים מאירים, זאת הודעה על טבעו של כוכב... ולא על תכליתו". הדעה הנכונה בהתאם לאמונות התורה, היא "שאין להאמין" שכּל הנמצאים הם בשביל מציאות האדם, אלא שהנמצאים מכוונים לעצמם ולא בשביל דבר אחר (רמב"ם, מורה נבוכים, חלק שלישי, י"ב).
העתיד כבר כאן
יש לזכור גם כי לאדם הראשון לא הותר הבשר לאכילה. היתר אכילת הבשר (היתר, ולא ציווי) ניתן בעקבות חטאם של בני
דור המבול בימי נח, על רקע הידרדרותם מבחינה מוסרית. על היתר זה אומר הרב אברבנאל "שנאסר הבשר לאדם מפני שלמותו, והותר לנח ובניו מפני רשעת טבעם". הרב יוסף אלבו כותב שההיתר לאחר המבול הוא היתר מבוזה לאדם המקולקל, "שלא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כמו שהתירה להם יפת תואר ועל זה הדרך". כוונתו היא שהיתר "אשת יפת תואר", לפיו ניתן היה לחטוף אישה משדה הקרב - הוא היתר בזוי.
העבר והעתיד בספר בראשית וחזון אחרית הימים, מוצגים במקרא כאידיאל של טבעונות. בניגוד לכך, עולמנו דורש תיקון. הכול שאלה של עיתוי: האם הגיע הזמן שבו הציבור מוכן לכך, או לא? הרב קוק כתב באופן דומה את "חזון הצמחונות והשלום", ואמר שזה יקרה בעתיד לבוא. ואני שואל: מתי יבוא "העתיד לבוא"?
השכל מכריח אותי לחשוב כך: כאשר יהיה לב שומע, וכאשר הטבעונות לא תהיה מנת חלקו של היחיד השונה והחריג, כי אם מנת חלקם של הרבים – נוכל לאמר שהעתיד כבר כאן. ישראל כיום נמצאת במקום הראשון בעולם (באחוזים) במספר הטבעונים והצמחוניים. נתון זה גורם לי להאמין שאולי-אולי העתיד כבר כאן.
לפנייה לכתב/ת 
