חיבוק לתאומים, נשיקות לוובה ואלה
סוף סוף קיבלנו פרק הדחה, אבל הקאטפייט שהובטח לנו בין אלכסה ליוכי ולינור, התברר כקולות בתוך הראש של אלכסה. קצת מפחיד שם. וגם: שי ושני מתגברים על משבר הברד, וובה ואלה מתגברים על עוד עצור. "המירוץ למיליון" - טור שבועי
אנחנו נפרדים ממך, קוסטה ריקה, וגם מצמד התאומים, שי ועדי, שמאז אי-ההדחה הקודמת שוטטו בקוסטה ריקה כמו רוחות רפאים ועכשיו הם סוף סוף יזכו למנוחה נכונה, אצל אמא שלהם בסירים של החריימה. התאומים היו חביבים אבל זה הכל, בטח יחסית לתאומים שאמורים אוטומטית להפוך לבידורית מהלכת בסדרות ריאליטי מעצם היותם בעלי מראה זהה. מירב התועלת שהם הביאו הסתכמה בהגעה אחרי וובה אלה בנקודות סיום. היו שלום וחיבוק גדול.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר
בפרקים הקודמים:
שונאים: סיפור האהבה של שי ושני
כמו תמיד, בתקופת בחירות צריך לזכור שהבטחות הן עניין מפוקפק, ואכן הקאטפייט בין אלכסה ליוכי וכוכי שהבטיחו לנו בפרק הקודם, לא הבשיל. מה שכן קיבלנו זו הצצה נוספת ואפלה משהו למה שקורה בתוך המוח היפה של אלכסה, כשהיא דורסת את דרכה אל הגמר. אם ביבי מתכוון לנאום בקונגרס ולעצבן את האמריקנים, והוא זקוק לספין, כלומר למישהו שיוציא את עצמו כל כך רע שלידו אפילו ביבי ייראה באור חיובי, הוא מוזמן לצרף אליו למסע את אלכסה. בדרך היא תתאר לו בדימיון מודרך (עכשיו אני מבינה מאיפה המזל הארור שלה מגיע!) איך הוא מחזיק ציור של שואה וכולם מוחאים לו כפיים. רק שיקח בחשבון שהיא גם תביס אותו בזמן המסך.
זה התחיל במשימה ההיא שבה גל קרס, משימה שבהגדרה שלה, כזכור, המתמודדים היו אמורים להצחיק אחד את השני. אלא שבמקרה של אלכסה היא הפכה תוך זמן קצר מאוד למעין קרב מוחות מעוות ואלים שנועד להשפיל ולפורר בנאדם מבפנים. המהירות שבה אלכסה שלפה אמירות שנועדו למוטט את הביטחון העצמי של הבנאדם שמולה ולגרום לו להרגיש בלתי-אהוב, קטן, בודד ולא ראוי, מעידות שהארסנל הזה נגיש לה מאוד.
הכל מותר, כן? אין לי שום טענה על הטקטיקה הזאת גם מן הסתם יעילה, אבל בתור הבנאדם שיושב מול המסך, משתמש הקצה של התוכנית הזאת, אני חייבת להגיד - היא מאוד לא נעימה לצפייה.
גם היחס של אלכסה לאנשים שהיא לא מכירה במהלך המירוץ מעורר תחושה שהבחורה הזאת פשוט לא רואה מולה בני אדם, ובטח כשזה מגיע ליוכי וכוכי, ששמו לה ולרז 'עצור'. ברור שזה מעצבן לקבל 'עצור'. בטח אם האנשים שעצרו אותך – רחמנה ליצלן - נחמדים אליך בשאר הזמן, וגם אם הם לא (ולראיה התהום שנפערת בין וובה ואלה לשאר המתמודדים), אבל נדמה שאצל אלכסה המאבק הזה עולה דרגה. בְּמַקום שבו היית מצפה לתסכול וכעס על העיכוב במשחק (מבחירה פרקטית ולא אישית – ה'עצור' נועד לעכב את הזוגות החזקים), אלכסה מצליחה לדלות מעצמה מעיין רעיל של משטמה, מהסוג שהופך את הבטן וגורם לי לתהות מה לעזאזל מתרחש בנפש המסוכסכת של האשה היפה הזאת, וכמה זמן היופי שלה יצליח להחזיק בתוכו את הבעבוע הארסי הזה.
ושאפו קטן לשני, שכל חטאה כלפי משפחת האדם היה שהיא רצתה איזו כוס קופוס ככה לדרך באמצע המירוץ, ובתמורה היא חטפה מקלחת של רגשות אשם משי. בניגוד לליאל, שעל כל מה שגל אומר היא עונה ב'אמן', שני מצליחה לעמוד מול שי – שמהגובה שלו מיטיב לראות בעיקר את הדבשות של שני ולא את של עצמו – ולתת לו קונטרה נכונה ומדויקת.
שי מתנהג כמו ילד. ברגע שמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא שובר את הכלים, בזמן ששני רוצה מה שרוצות הנשים כולן: לדבר על זה. כשבני זוג (במירוץ, אבל גם בחיים) מגיעים למצב שאין ביניהם תקשורת, זה פי אלף פחות עוצמה לישראל ממצב של עצבים וכעס, וזה משהו ששי מסרב להפנים, ואז מסכים להפנים ואז מסרב שוב. בסופו של יום שי ושני הם אחלה זוג, ולמה לא, תישארו, הקוסם אולי לא יקח אתכם עד הגמר, אבל הוא יאפשר לכם לצלוח שוב ושוב את המשימה הכי קשה שעשיתם במירוץ עד היום.
ומסר נרגש אחרון לוובה ואלה, אירוטים יותר משרה נתניהו, סוערים יותר ממזג האוויר, שאם היה צדק בעולם הם היו מגיעים אתמול במקום החמישי: שימו פס. אם לא היה לכם מזל לא הייתם ניצלים פעם ועוד פעם למרות העצור שתוקעת בגלגלים שלכם ההפקה. הלב לגמרי אתכם.
בפרק הבא: שני אולי טובה עם בני אדם אבל קצת פחות עם פרוקי רגליים, ומקבץ סטריאוטיפי של נשים והומואים נכנסים להיסטריה ממפגש חזיתי עם זוחלים.
