איך המפלגות מציעות להילחם ביוקר המחיה?
מחוק שכירות ועד רפורמה בבנקים - רוב המפלגות גיבשו מצעים כלכליים מפורטים. מי מציע להטיל מס אחוזות, מי יעניק קרקע חינם לקבלנים, והאם בכלל ניתן לממן את כל ההבטחות הללו? ניתוח מצעי המפלגות - פרויקט מיוחד
לכתבות נוספות בערוץ כלכלה :
- שכירות ל-20 שנה, רופא מומחה כל היום: תוכנית המחנה הציוני
- תוכנית כחלון לדיור: כל האחריות במשרד אחד
- הרצוג וכחלון מבטיחים: דמי אבטלה לעצמאים
לכאורה, זה מצביע על התבגרות של המערכת הפוליטית בישראל, כאשר המפלגות עוברות מסיסמאות ערטילאיות לתכניות סדורות ומנומקות. בפועל, הערפל סביב הכוונות האמיתיות של המתמודדים נותר כבד כשהיה. לבוחר קשה לנווט בתוך התכניות הארוכות והסבוכות, לברור את הצעדים הישימים הרציניים מההצהרות הכלליות וחסרות הבסיס וספק אם הוא יזכור מי הבטיח מה אחרי הבחירות.
לקראת הבחירות ולאחר שחמש מפלגות מרכזיות פרסמו תכניות, ננסה לעשות קצת סדר במידע ולהסביר מהם ההבדלים העיקריים בין התכניות השונות, מה משותף לכולן, מה נראה ישים ומה לא.
היכונו לחוק שכירות ורפורמה בבנקים?
אם נאמין למצעים הכלכליים, הממשלה הבאה תקדם חוק להגנה על שוכרי דירות, רפורמה מקיפה במערכת הבנקאות ושורה של צעדים להקלה על עצמאיים. שלושת המרכיבים הללו מופיעים בתכניות הכלכליות של המחנה הציוני, מרצ, כולנו ויש עתיד. סביר להניח כי לפחות אחת מארבע המפלגות הללו תכהן בכל ממשלה שתקום.
בכל הנוגע לחוק השכירות, מצעי המפלגות לא מפרטים מה יהיה תוכנו של החוק שבו יתמכו, וזו סוגיה חשובה מאוד. שר האוצר לשעבר יאיר לפיד ושרת המשפטים לשעבר ציפי לבני כבר הגישו לפני הבחירות הצעת חוק כזו. הצעה זו הייתה "עדינה" מאוד ולא הגבילה את יכולתו של בעל בית לפנות דייר מידי שנה או בעת העברת בעלות על הדירה והעניקה לבעלי בתים את הזכות לקבוע שכר דירה באופן חופשי מידי 3 שנים.
מנגד, במהלך כהונתה של הכנסת הגישו חברי הכנסת חיליק בר וסתיו שפיר מהעבודה, ואורלי לוי-אבוקסיס מישראל ביתנו, הצעה משלהם, שכללה חוזים ל-3 שנים והגבלה של העלאת שכר הדירה ל-2%. כך שלהרכבה של הממשלה הבאה עשויה להיות השפעה מכרעת על תוכנו של חוק השכירות שיאושר ועל מידת השינוי שיחולל בתנאי המחייה של השוכרים.
התכניות לרפורמה במערכת הבנקאות אינן שונות מהותית זו מזו, אך בסוגיה זו אין לתת משקל יתר להבטחות בחירות. ענף הבנקאות בישראל מצוי תחת פיקוחו של בנק ישראל שנהנה מעצמאות בתחום זה ונחשב לגורם שיש להתחשב בו בעת ביצוע רפורמות. כל המפלגות שעוסקות בנושא מבטיחות, למשל, לתמוך בהענקת אישור לחברת דואר ישראל לעסוק בבנקאות. עד כה, כל ניסיון להעניק לחברה אישור שכזה נתקל בהתנגדות של נחרצת של המפקח על הבנקים, שטען כי החברה אינה מציגה יכולות מתאימות לנהל בנק. קשה להאמין שעמדת הפיקוח תשתנה לאחר הבחירות.
התכניות לשיפור מצבם של העצמאים כוללות חיוב הממשלה לשלם שוטף 30+
ומתן דמי אבטלה ופיצויים לעצמאיים שסגרו את העסק. כאן מדובר בצעדים שקיימת סבירות גבוהה יחסית שימומשו, אך למימושם יהיו השלכות תקציביות משמעותיות.
מי יפתור את משבר הדיור?
הורדת מחירי הדירות היא "הגביע הקדוש" של התכניות הכלכליות. כל מפלגה שואפת להציג תכנית משכנעת בתחום זה, במיוחד לאחר שמבקר המדינה פרסם דו"ח מתוקשר שסקר את כישלונות הממשלה בניסיונות לדכא את עליות המחירים החדות של השנים האחרונות.
כל מפלגה מציגה "תכנית דגל" שונה במרכז מצע הדיור שלה. מרצ מציעה תכנית שלפיה המדינה תבנה מידי שנה 10,000 דירות להשכרה בחוזים ארוכי טווח ובשכר דירה מפוקח. המימון לבנייה יבוא מהנפקת אגרות חוב נושאי ריבית ותשלומי הריבית ימומנו מהשכרת הדירות.
מנגד, במחנה הציוני מציעים תכנית המבוססת, כמו תכניות שנוסו עד כה, על שימוש בקבלנים פרטיים תוך ניצול המשאב העיקרי שעומד לרשות מדינה - שהוא הקרקע. תכנית המחנה הציוני היא להעניק קרקע בחינם לקבלנים בתמורה למסירת אחוז מסוים מהדירות בכל פרויקט לידי המדינה. המדינה תשכיר את הדירות לאזרחים בשכר דירה המהווה אחוז מסוים מההכנסה החודשית של משק הבית. לאחר מספר שנים תאפשר המדינה לדיירים לרכוש את הדירה כאשר ממחירה ינוכו תשלומי השכר דירה ששולמו עד לנקודת הרכישה.
מפלגתו של כחלון מציעה תכנית שבה יפורק המונופול של רשות מקרקעי ישראל על שיווק וניהול קרקעות על ידי מכירה של קרקעות לא מתוכננות לגורמים פרטיים. כמו כן, מציע כחלון תכנית לקיצור הליכי הרישוי תוך חיוב קבלנים להוצאת היתר בנייה תוך חצי שנה.
יש עתיד מתרכזת, מטבע הדברים, בהכרזה על מה שכבר עשתה המפלגה בשנה וחצי שבהן עמד יאיר לפיד בראש קבינט הדיור. מעבר לכך, מציעה המפלגה להקים רשות להתחדשות עירונית, להכפיל את היקף ועדות התכנון ולהקצות לקבלנים ללא תמורה קרקע לא מתוכננת לבניית 10-15 אלף דירות, כנגד התחייבותם לבנות ולמכור את הדירות במחיר מפוקח.
מבין התכניות, תכניתה של המחנה הציוני נראית כתכנית הישימה ביותר. היא אינה מחייבת הוצאה תקציבית גבוהה כמו תכניתה של מרצ או שינוי סדרי עולם בגופים ממשלתיים, כמו תכניתו של כחלון שמציבה יעד שאפתני של צמצום פרק הזמן הנדרש להוצאת היתר בנייה מ-3 שנים ל-3 חודשים בלבד. היא מסתמכת בעיקר על פעולה פשוטה שהמדינה יודעת לעשות – חלוקת קרקע בחינם לקבלנים בתמורה למסירת דירות לידי המדינה.
מנגד, יש מקום להטיל ספק ביכולתה של תכנית המחנה הציוני להוריד את מחירי הדירות לכלל הציבור. שווי הדירות שיימסרו לידי המדינה יקוזז מרווחי הקבלנים ואלו יצטרכו לשמור על רמות המחירים הקיימות כדי לפצות את עצמם על אובדן הדירות הללו.
איך נשלם על כל הטוב הזה?
מימושן של הבטחות כלכליות מחייב, כמעט תמיד, הוצאה תקציבית שיש לממנה בכספי מסים. במפלגות הנידונות יודעים זאת ולכן חלקן טרחו לפרסם, בפרק נפרד, את המקורות למימון הבטחות הבחירות שלהן. תכנית המימון של מרצ היא המפורטת ביותר. תכנית זו מדברת על גיוס מקורות כספיים בהיקף של 26.7 מיליארד שקל בשנה. ממקורות אלו רוצים במרצ להפנות כ-5.45 מיליארד שקל ליישום תכנית הדיור, 2 מיליארד שקל להנהגת יום לימודים ארוך, 2 מיליארד שקל להרחבת היצע המעונות, 6.5 מיליארד שקל להרחבת קצבאות, ו-3.2 מיליארד שקל להרחבת סל הבריאות.
במרצ מציעים לממן את העלות הזאת באמצעות שורה של העלאות מסים. ראשי המפלגה מציעים לבטל פטורים ממס במסגרת חוק עידוד השקעות הון בהיקף של 2 מיליארד שקל בשנה; להנהיג מס חברות דיפרנציאלי שיגדיל את הכנסות המדינה ב-3.5 מיליארד שקל בשנה; לגייס 3.2 מיליארד שקל בשנה מהעלאת מס רווחי ההון ומהטלת מס על הכנסות גבוהות במיוחד; להטיל מס ירושות שלטענתם יניב הכנסות של 3.5 מיליארד שקל בשנה ולהעלות את מס הבריאות בהיקף של 3.4 מיליארד שקל בשנה.
כמו כן, טוענים במרצ כי הטלת מס דירות ריקות והיטל עיכוב בנייה יגדילו את הכנסות מדינה ב-1.2 מיליארד שקל בשנה וקוראים גם לקצץ 5 מיליארד שקל בשנה מתקציב הביטחון ו-1.5 מיליארד שקל מתקציב החטיבה להתיישבות.
תכנית המימון של מרצ מפורטת ביותר. הבעיה המרכזית היא עם המספרים שבה. לא ברור במה נתמכת הטענה כי מס על דירות ריקות והיטלי עיכוב בנייה יניבו סכום משמעותי כמו 1.2 מיליארד שקל בשנה. כמו כן ההערכה כי מס ירושות יניב הכנסות של 3.5 מיליארד שקל נשמעת מופרכת ונראה כי היא אינה מביאה בחשבון את יכולתם של בעלי הון להבריח הון נצבר לחו"ל. גם הנתון שלפיו העלאת מס רווחי הון והטלת מס על משכורות גבוהות יניבו סכום משמעותי כמו 3.5 מיליארד שקל, אינה עולה בקנה אחד עם הערכות מינהל הכנסות המדינה בשנים האחרונות בנוגע לפוטנציאל הגבייה ממסים אלו.
תכנית המימון של המחנה הציוני מעורפלת יותר, ומדברת על הגדלת ההוצאה בתקציב המדינה לרמה של 40% מהתוצר. לא מדובר בהגדלה משמעותית, ויש להאמין להצהרות מועמדה של המפלגה לתפקיד שר האוצר, מנואל טרכטנברג, כי בכוונתו לעמוד ביעד זה מבלי להעלות מס הכנסה, מס חברות או מע"מ. מה שלא ברור הוא כיצד ניתן להוסיף סייעת לכל גן, להשקיע מיליארד שקל במיגור העוני בקרב קשישים, להעניק הכשרה טכנולוגית לכל בוגר בישראל ולפתח תשתיות תחבורה בערים הגדולות - מבלי להגדיל כמעט את תקציב המדינה. נראה שיישום הבטחות של המחנה הציוני יחייב קיצוץ משמעותי בסעיפי הוצאה אחרים בתקציב המדינה.
במפלגתו של משה כחלון טוענים כי מימוש הבטחות הבחירות של המפלגה יעלה למשלם המסים 45 מיליארד שקל, אולם מכיוון שמדובר בתכניות רב שנתיות – ניתן לפרוס את העלות על פני תקופה של 5 שנים. פריסה זו מאפשרת למפלגת כולנו להציג מצע כלכלי שמבטיח בניית מעונות יום, הרחבת סל הבריאות, יישום כל המלצות ועדת אלאלוף (בעלות כוללת של כ-8 מיליארד שקל), השקעות עתק בתשתיות תחבורה ועוד ועוד, ללא הבטחה להעלאת מס אחת או קיצוץ בכל תחום אחר של תקציב המדינה.
הכיצד? ובכן, על פי המצע של מפלגת כולנו, בכוונתם ליישם תחילה צעדים בתחום עידוד התחרותיות, חיזוק יכולת ביצוע של משרדי הממשלה והמאבק בהון השחור (שם מציעה המפלגה בעיקר הכרה בהעלמות מס כעבירות של הלבנת הון, מה שיחייב בנקים בדיווח לרשות המסים על חשדות להעלמות מצד לקוחות). צעדים אלה, מצוין במצע המפלגה, יצמצמו את הוצאות המדינה ויגדילו את הכנסותיה בהיקף כזה שרוב מקורות המימון לשאר הבטחות הבחירות יתמלאו מעצמם.
תכנית המימון הסבירה מכולן היא זו של מפלגת "יש עתיד" שהחזיקה בתיק האוצר במסגרת הממשלה היוצאת. זה פשוט ומתבקש למדי. תכניתה של "יש עתיד" מייצגת בעיקר את תקציב המדינה לשנת 2015, שהכין משרד האוצר תחת פיקוחו והנחיותיו של יו"ר המפלגה, יאיר לפיד.
האם דרעי באמת "חברתי"?
על פי התכניות הכלכליות שפורסמו, המפלגה הסוציאליסטית ביותר במערכת הבחירות הנוכחית היא ש"ס. יו"ר הסיעה, אריה דרעי, החליט לגבות את הצהרותיו על כך שהוא היחיד שדואג ל"שקופים" בתכנית כלכלית סדורה ומקצועית שכוללת שורה של מהלכים בתחום המיסוי והתקצוב שמכוונים כולם למטרה אחת – צמצום הפערים בחברה.
ש"ס מציעה מגוון צעדי מיסוי שיגדילו את הכנסות המדינה על ידי לקיחת יותר מס מבעלי הכנסות גבוהות: העלאת מס רווחי הון; שינוי מדרגות המס ונקודות הזיכוי; הטלת מס עשירים על משכורות גבוהות במיוחד; גביית מס אחוזות, מס עיזבון ומס ירושות; ועוד ועוד. את ההכנסות מציעה ש"ס לנצל לביטול המע"מ על מים ומוצרי מזון בסיסיים ולהגדלת מענקי האיזון שניתנים לרשויות מקומיות חלשות על מנת לאפשר להן להציע שירותים זהים לאלה שמציעות רשויות חזקות יותר.
תכניתה של ש"ס מרשימה במיקוד שלה. היא מזהה את מה שחברי המפלגה רואים כבעיה המרכזית בחברה ובמשק ומציעה חבילה מצומצמת יחסית של צעדים המכוונים ישירות לטיפול בבעיה זו. השאלה הגדולה היא האם מפלגה זו תתעקש על יישום הצעדים הללו אחרי הבחירות.
דרעי כבר הצהיר כי לא יישב בממשלה שלא תקדם את תכניתו. משמעות ההצהרה היא שכל מי שירכיב את הממשלה הבאה יצטרך להפר הבטחות או ללכת באופן נחרץ נגד אמונתו כדי לצרף את ש"ס לאותה ממשלה.
טרכטנברג הרי הצהיר כבר שלא יעלה מסים ואילו נתניהו נחשב לדמות המזוהה ביותר עם המדיניות ההפוכה לזו שמציגה ש"ס – המדיניות הגורסת כי יש להקל את נטל המיסוי על המעמד הבינוני הגבוה, על מנת שלבני מעמד זה יהיו יותר הכנסות פנוית שאותן הם יוכלו לנצל להגברת הצריכה. האם דרעי יתכחש להבטחותיו לאחר הבחירות? האם טרכטנברג יפר הבטחה? או, האם נתניהו יהפוך את עורו?
לפנייה לכתב/ת 
