אז והיום: סרבניות ההורות כבר בנות 38
לפני שלוש שנים, הן טענו שאין להן אינסטינקט אימהי ושאינן רוצות ילדים. אלא שהזמן לא עוצר. הוא שועט קדימה ודורס בגסות את פוריות האישה, מאלץ אותה לבחור. אז ביקשנו מנועה בנוש לחזור לאותן נשים ולבדוק איתן האם הן עדיין עומדות מאחורי הדברים או שאולי הזמן גרם להן לשנות את דעתן
אלא שהזמן, כאמור, לא מתחשב ברצונותינו, ולא מתעניין האם חל שינוי מהותי בחיינו, בעמדותינו ובתפישותינו. הוא שועט קדימה, דורס בגסות את הפוריות שלנו ומאלץ אותנו לקבל החלטות שהעדפנו לדחות עוד ועוד. האמביוולנטיות של גיל 35 מאבדת מהרלוונטיות שלה עם השנים, מצמידה אותנו לקיר עם שעון מתקתק ומכריחה אותנו לבחור.
בימים אלה של התעסקות בלתי פוסקת בנושא וקבלת החלטות, החלטתי לחזור לאותן שלוש נשים ולבדוק אלו החלטות התקבלו בקרבן. האם כיום, בגיל 38, הן עדיין עומדות מאחורי הדברים שאמרו או שמא הזמן שחלף גרם להן לשנות את דעתן? האם מדובר בעמדות מובנות, שרירות וקיימות, או שמא הן התגמשו תחת מחוגיו הכבדים של הזמן? אין זמן לחשוב, טיק-טק, הגענו ל-money time.
הגיל לא שינה את דעתי
לראיון הקודם שלי עם דנה, לפני שלוש שנים, היו השלכות לא פשוטות. בן זוגה דאז שמע את אחת משיחותינו בטלפון, והדבר הוביל לשיחה קשה ביניהם סביב הנושא. "היו לי כמה מערכות יחסים שנגמרו בגלל חוסר הרצון שלי בילדים", אומרת דנה. "הן אמנם לא נגמרות באופן ישיר כתוצאה מכך אלא מסיבות שונות, אבל זה ללא ספק משפיע ובסופו של דבר מוביל לפרידה".
"כיום אני במקום אחר לגמרי בחיים. אני בלי זוגיות וגם לא רוצה אחת כרגע, ועבורי זה מקום הרבה יותר פשוט. השאלה שכל הזמן ריחפה מעלי, האם לוותר על עצמי ועל התחושה שאני לא רוצה להיות אמא בשביל להיות עם מישהו, כבר איננה חלק מהשיח". דנה טוענת כי היא עדיין אינה מעוניינת להיות אמא. "הגיל לא שינה את דעתי. אני אוהבת ילדים, אבל לא רוצה להיות אמא בעצמי. ומעבר לכך, גם אין לי איך לפרנס ילדים".
מרואינת נוספת, אביגיל, מתייחסת אף היא לפן הכלכלי באומרה "יכולת ההשתכרות בישראל ורמת המחיה הם חלק ממערך השיקולים. אף אם חד הורית לא יכולה להמשיך להחזיק עבודה בהיקף משרה כמו שלי יש. אבל עם יד על הלב, גם אם היתה לי יכולת השתכרות עדיין לא הייתי רוצה ילד".
לא צריכה ילד ביולוגי
אביגיל, בדומה לדנה, לא שינתה את דעתה עם הזמן. "אני לא מעוניינת לעשות ילדים, בטח שלא לבד. מאז הראיון הקודם המשכתי לבחון את המשמעות של זה מבחינתי, והבחירה לא לעשות ילדים עדיין מתאימה לי. אני מעוניינת בחיים שלי, ביכולת לצאת לבלות מתי שאני רוצה. מעדיפה עצמאות על פני להיות אחראית למישהו אחר".
ומה לגבי השעון המתקתק? "זה לא מלחיץ אותי כי אני לא צריכה שהילד יהיה ביולוגי שלי, זה לא ערך מוסף בעיני. להפך. אם בגיל 45 אתחרט ואחליט שאני רוצה ילדים, אני מקווה שאוכל לתת תמיכה לילד שלא היה בר מזל ולאמץ אותו. בכל מקרה, אני בספק אם אעשה את זה. לא מדגדג לי ברחם בגלל שאני עומדת להיות בת 40, ואני לא מרגישה שתיכף הרכבת עוזבת את התחנה ואז אהיה ערירית ומסכנה בלי ילדים".
דנה ואביגיל מספרות כי הלחץ המופעל עליהן לעשות ילדים הולך וגובר ככל שעוברות השנים. במקרה של דנה, הלחץ מגיע בעיקר ממשפחתה. "הם שואלים אותי מפעם לפעם ועושים לי שיחות. גיסתי אומרת לי 'גם אני דיברתי ככה עד שהגיעו הילדים' ומנסה לשכנע אותי שכשהם יגיעו יעבור לי. אבל מי שהכי מציק לי בנושא זה האחייניות הקטנות שלי, ששואלות כל הזמן מתי אני מתחתנת ומתי יהיו לי ילדים. זו הבניה שמושרשת בתרבות והן סופגות אותה בסדרות טלוויזיה, בסרטים, בספרים ובאגדות, שאת מגשימה את היעוד שלך רק כשאת מתחתנת ועושה ילדים".
את רוצה שאעשה לך ילדים?
אביגיל מתרעמת על הלחץ המופנה כלפיה מצד אנשים זרים. "נכנסים לי לרחם מכל הכיוונים ולכולם יש דיעה. אומרים לי שאני אצטער, שאין דבר נפלא כמו ילד, שיש דרכים לעשות ילדים בלי זוגיות אז אסור לי לחכות לאביר על הסוס הלבן. אנשים מדברים אלי כאילו לא שפר עלי מזלי ולכן אני רווקה אומללה וממורמרת ובלי ילדים, ובכלל איך אני חיה את חיי בלי להתחתן עם הגבר הראשון שיסכים לקחת אותי".
"יש את אלה שמציעים 'את רוצה שאעשה לך ילדים?', ופעם אחת הפנו אלי הומו שרוצה לעשות ילד, כי זה מובן מאליו שאם אני רווקה בת כמעט 40 אז זה מה שאני מחפשת, וברור שאני צריכה לקפוץ על ההזדמנות. אנשים מגדירים אותי לפי הרצון לעשות ילדים עוד לפני שהם מכירים אותי, מנסים לשכנע אותי ולהסביר לי מה אני צריכה לעשות. הרעיון שמישהו לא רוצה, שהוא לא רואה הגשמה בהיבט של הורות, מאד מפתיע אנשים".
פתאום החלטתי שאני רוצה לעשות ילד
בצידו השני של המטבע נמצאת ליהי אשר החליטה, בניגוד לדנה ואביגיל, להתכונן לקראת הריון. "עד לפני חצי שנה חשבתי שלעולם לא אעשה ילד. מה ששינה את החלטתי היה קודם כל שיחה עם אבא שלי, שניסה להסביר לי שאני חייבת לעשות עכשיו ילד. התנגדתי נחרצות והודעתי לו שלעולם לא אעשה ילד ואולי עדיף שכך, ולכאורה זה גרם לי להיות אף יותר מבוצרת בעמדתי, אבל המילים שלו ישבו אצלי בראש. אחרי כמה שיחות עם חברות שעסוקות בהריונות פתאום החלטתי שאני כן רוצה לעשות את זה".
לפני שלוש שנים סיפרה ליהי שהיא מפחדת מהורות, ולטענתה דבר לא השתנה. "אני עדיין מפחדת ולא רוצה להיות בהריון. אם הייתי עכשיו בת 32 לא הייתי עושה ילד, עובדה שלא עשיתי כשהייתי בת 32, ואם היתה מכונה שיכולה לעצור את הזמן ונותנת לי לשלוט בו כרצוני, הייתי עוצרת אותו. הסיבה שאני עושה עכשיו ילד זה רק בגלל שאני עוד מעט בת 39 ואני לא רוצה לפספס את ההזדמנות. אז החלטתי פשוט לקפוץ למים ולעשות את זה בלי לחשוב יותר מידי".
"הסיכוי שמשהו ישתנה הוא אפסי. גם עוד חמש שנים לא אהיה מוכנה נפשית או פיזית, רק אהיה יותר זקנה. אז אין הבדל בין לעשות את זה עכשיו לבין לעשות את זה עוד חמש שנים, ואם אתמהמה ואקח את הזמן לא אהיה פוריה. אני יודעת שאקלל את עצמי אלף פעמים שבכלל נכנסתי לזה, אבל אקלל יותר בעוד עשר שנים אם לא אעשה את זה".
להיות גרושה בלי להתחתן
ליהי בחרה להביא ילד באופן של הורות משותפת ומחפשת כעת את השותף המתאים לגדל עימו ילדים. "יש משהו מפתה בלעשות ילד לבד, בלי להיות תלויה באף אחד, אבל כלכלית ונפשית לא אעמוד בזה. השלמתי עם הרעיון שהילד יגדל בעוני יחסי, בלי הרבה מותרות, והבנתי מההורים שלי שזה בסדר לגדל ילד עם הרבה אהבה ומעט כסף. אבל עדיין זה מלחיץ ולכן אני רוצה שתהיה אחריות משותפת על גורלו יחד עם עוד בן אדם".
"סיבה נוספת להורות משותפת היא שמינימום שלוש פעמים בשבוע בהן הילד לא יהיה אצלי זה גן עדן, למרות שאולי זה ישתנה כשיהיה לי ילד. בדרך הזאת יהיו לי חיים, אראה חברים, אוכל לצאת לבלות, ממש כמו הורים גרושים. אהיה גרושה בלי להתחתן, זה אידיאלי. אני לא אחת כזו שיכולה לחיות עם עומס נפשי, חוסר זמן ופרטיות לעצמי וחוסר יכולת להתעסק בעצמי".
<<< כל העדכונים - בפייסבוק של ערוץ יחסים >>>
זוגיות אינה תנאי לילד
המשותף לדנה ואביגיל מהצד האחד ולליהי מהצד האחר, על אף שהן הגיעו להחלטות שונות זו מזו, הוא שאף אחת מהן אינה תולה את החלטתה בקיומו של בן זוג. בעידן בו נשים מקפיאות ביציות כדי שתוכלנה להמשיך ולחכות להתגשמות הפנטזיה של האביר על הסוס הלבן, שלוש הנשים שראיינתי אינן תופשות את נוכחותו או חוסר נוכחותו של בן זוג כהתניה למימוש רצונותיהן, יהיו אשר יהיו. למעשה, שלושתן עושות ניתוק בין נושא האהבה והזוגיות לבין סוגיית ההורות.
"הורות זה לא סוף הרעיון הרומנטי ואין סיבה שאוותר על רעיון האהבה הגדולה", אומרת ליהי. "באינטואיציה נראה לי שסוג האהבה הזאת לילד דווקא יכול לפתוח אצלי חסמים עם גברים ועם אהבה. אני לא רואה את זה כמשהו שבא במקום זוגיות או מנוגד לזוגיות, ובטח שלא רואה זוגיות כתנאי לילד".
"לימדו אותנו שתא משפחתי זה אמא, אבא וילד, אבל אין שום בסיס מאחורי זה. לפני מספר שנים סיפרה לי חברה שהיא עושה הורות משותפת ונבהלתי שזה לא בדרך הטבע. חזרתי על קולות שמרניים שאנחנו שומעים במשך כל חיינו עד שאנחנו הופכים לכלי של דיכוי בעצמנו. עם הזמן הבנתי שאם אני מחליטה על עצמי ואחראית לחיי, אין סיבה שלא אהיה אחראית גם לזה, במקום לחכות לזוגיות שתיפול משמיים. זה דגם הורות אפשרי כמו כל דגם אחר. ניתן לבחור בדגמים שונים ומשונים, אין חוקים לגבי זה".
אם יש משהו שכדאי ללמוד משלוש הנשים הללו על ציר הזמן, הוא שכל בחירה היא לגיטימית, וגם בחירה מחדש היא לגיטימית. ניתן לבחור בדגמים שונים של הורות, ניתן לבחור בדגמים שונים של אי הורות, וניתן לבחור לבחון מחדש את ההחלטה שוב ושוב מבלי להתנצל על הבחירה.
לפנייה לכתב/ת 
