חשבתי שה"בקרוב אצלך" יפסיק אחרי החתונה
טעיתי. "בקרוב אצלך" הוא כמו כינה עקשנית שלא ניתן להיפטר ממנה, ולא משנה באיזה תכשיר תשתמש. רק שאם קודם כוון האיחול אל האצבע שלי, וכל מה שרצו זה שאקשט אותה בטבעת, עכשיו ה"בקרוב אצלך" הזה מכוון למקום הרבה יותר רגיש - אל שק האשכים שלי
הגיע הזמן שאודה באמת: אחת הסיבות העיקריות שבגללן אני מתחתן היא כי נמאס לי לשמוע בחתונות של אחרים את המשפט "בקרוב אצלך". כבר כתבתי על כך טור, וקשה לי לומר שזה עזר. אנשים המשיכו לאחל, לתאם ואפילו להשמיץ עד שהבנתי שאין ברירה אלא להיכנע לחברה ותכתיביה, ולו רק כדי להימנע מכל החפירות. ויש גם את הסיבה שאני חולה על חברה שלי, אז מתחתנים.
עכשיו בערוץ יחסים:
רווקה בחתונה: רק אל תגידו לי בקרוב אצלך
אך מסתבר שה"בקרוב אצלך" הוא כמו כינה עקשנית שלא ניתן להיפטר ממנה, ולא משנה באיזה תכשיר תשתמש. ה"בקרוב אצלך" הוא שוורצנגר בשליחות קטלנית, שלא משנה מה עושים לו הוא ממשיך לזחול ולנסות לתפוס את קורבנו, אפילו כשמוציאים לו את הבטרייה (ועושים לו בדרך עוד כמה דברים לא סימפטיים במיוחד). רק שאם קודם כוון האיחול אל האצבע שלי, וכל מה שרצו זה שאקשט אותה בטבעת, עכשיו ה"בקרוב אצלך" הזה מכוון למקום הרבה יותר רגיש. ה"בקרוב אצלך" החדש משוגר במסובבת היישר אל שק האשכים שלי.
פילים, חסידות וחיות אחרות
לפני כמה ימים ישבנו אני וארוסתי ותהינו מתי נרצה להתחיל לעשות ילדים, וכבר הכנסנו לחישובים שייקח לנו לא מעט זמן ושאחוזי הפוריות שלנו בכלל ושלי בפרט די נמוכים כי אני כבר קצת זקן, ושאולי ייקח יותר זמן מהמתוכנן ואז צריך לחכות עד שמאשרים טיפולי פוריות, ופתאום הבנתי.מאז שהכרזנו על האירוסים, יצא לנו להיות באיזה ברית או יומולדת או סתם לבקר חברים עם תינוק, ובעיני החברים או המשפחה שראתה אותנו אוחזים לכמה רגעים תינוק שלא שייך לנו ראינו מיד את הניצוץ הזה, ניצוץ שלווה בהערה בסגנון "מתאים לך", "איזה יופי של אבא אתה תהיה", ואפילו החצופים שהציעו "אולי תחליף לו אתה?". וכולם בעצם רצו להגיד לי את אותו הדבר בדיוק: "בקרוב אצלך".
ופה מתחילה הבעיה. פה מתחיל הלחץ. האיחול הזה מחלחל לנו לתוך הראש שמתחיל ללחוש לנו בחוסר סבלנות "נו כבר", ואז זורם לנו בכל הגוף ומקפיא את הדם - כי תינוק, לא סתם תינוק אלא תינוק משלך - זה דבר מלחיץ. ברור שזה מקסים והוא מתוק וזה הדבר הכי מדהים שנעשה בחיים שלנו וכל הקלישאות האלה, אבל אין לי ספק שכשהתינוק שלי יהיה בפעם הראשונה בזרועותיי, אני אחייך מאוזן לאוזן, אולי אפילו אזיל דמעה מהתרגשות כנה, אך בראשי תצוף לה מילה אחת ובודדה: "הצילו".
ועם כל המחשבות האלה על מה זה באמת תינוק, ועל כמה אני כבר זקן ולכן אני חייב להכניס את אשתי שהיא עוד לא אשתי להריון, וכמה בעייתי להיכנס היום להריון בגלל בעיות פוריות, ובכן, עם כל המחשבות האלה אני נכנס למיטה. אז איך זה בכלל עדיין מצליח?
הלחץ הזה, הלחץ של האוהבים אותנו, הלחץ שאנחנו מפעילים על עצמנו, כל הלחץ הזה - זה לא מתכון טוב להריון. אז אולי פשוט תפסיקו להגיד ולרמוז ולעקוץ ולשאול ולאחל? אנחנו יודעים שזה מאהבה אבל זה לא טוב לנו, זה לא בריא וזה מוריד את הסיכויים ומחבל בהתרחבות המשפחה שכרגע מונה שני אנשים עם המון לחץ וציפיות. אבל אתם לא תפסיקו, נכון? אתם לא יכולים. לפעמים המשמעות של לאהוב זה להיות נודניק.
הבנתי שאין ברירה, וכמו במדיטציה אני צריך לרוקן את הראש ולא לחשוב על כלום, שזו סיטואציית הפיל הוורוד הקלאסית: אומרים לך לא לחשוב עליו אז כל מה שאתה חושב עליו זה פיל ורוד. בכנות? אני חייב לרוקן את הראש שלי מאחוזי פריון, מפילים וחסידות וחיות אחרות, מחששות ובעיקר מהעתיד.
אחרת, כשאכנס למיטה עם ארוסתי שאז כבר תהיה אשתי, המשקל של כל מה שמסתובב לי בראש יהיה גדול מדי והמיטה תקרוס. אני חייב פשוט להירגע, לא לחשוב על זה שאני צריך לא לחשוב ואולי, עם קצת מזל והרבה סקס - ניכנס להריון. אני רק צריך לוודא, וזה כבר יהיה ממש נגד האינסטינקט, שהיא זכרה או יותר נכון שכחה לקחת גלולה. בקרוב אצלי.
לפנייה לכתב/ת 
