בזוגיות, הילדים שנולדו ראשונים סובלים יותר
מכת בכורות: לא מספיק שההורים עושים עליהם את מרבית הטעויות, עכשיו מסתבר שבכל הקשור לקשרים בין אישיים - גם כאן מצבם של הילדים הבכורים קשה יותר. אבל אל דאגה, יש בהחלט מה לעשות כדי לשפר את המצב
בואו נדבר על תפקידם הזוגי של אלו שנולדו ראשונים במשפחה. אני מדבר כמובן על הילדים הבכורים. מדובר באנשים שנגררו בעל כורחם לאחריות מגיל צעיר מאד, והפסידו למעשה הרבה משנות הילדות שלהם מכיוון שהיו עסוקים בעבודה בבית, בבישולים, בעזרה לאחים ולאחיות, ובמקרים קשים יותר - כשאחד ההורים לא תיפקד בגלל מחלות גופניות או נפשיות – הבכורים היו אלו שלקחו על עצמם את תפקידו של ההורה. ילדים כאלה יכולים להרגיש אחריות יתירה למשפחה, ואם יש קונפליקטים בין האחים או אפילו בין ההורים, הילדים יכולים להרגיש שמוטלת עליהם החובה ליצור את השלום בבית, ואם הם לא יצליחו בכך, הם וודאי יסבלו מרגשות אשמה.
עוד בנושא:
אני הבכור, את בת זקונים. נעשה סנדוויץ'?
אמנם הילדים האלה נראים כמי שלא זקוקים למילה טובה, לתמיכה ולעידוד, הם הרי במרתון של אחריות ושל עשייה למען המשפחה, אבל למעשה הם רק מדחיקים את הצרכים הרגשיים שלהם. הבכורים מומחים בלעזור לאחר. הם אומנים בלזהות את הבעיות והפתרונות כשזה קשור בזולת, אבל גם לוקים בחסר בכל מה שקשור למודעות עצמית ולרגשות שלהם, וגם אם הם מודעים לרגשות שלהם - הם לא רגילים לדבר על עצמם.
מהמקום הזה, לא פעם אנשים כאלה מחפשים להתחתן עם בני זוג שהם יותר תלותיים. כלומר, הילדים הבכורים יחפשו בצד השני את זה שאפשר לטפל בו ולהעניק לו, כי הילדים הבכורים מכירים בהרבה מקרים רק את התפקיד הזה, שהוטל עליהם מרגע שנולדו להם אחים. באופן כללי, זה נשמע אידיאלי לצאת עם בן זוג בכור, אך החיסרון בא לידי ביטוי אחרי כמה שנות זוגיות שבהן הילד הבכור והנשוי כבר מרגיש עייף, תשוש ושחוק מלהעניק ולתת לצד השני. הבכור גם לא תמיד יודע איך לדבר על הרגשות שלו, כי לא היה מקום לרגשות שלו במהלך הילדות שעבר. מה שקורה זה שבמערכת הזוגית הוא למעשה ממחזר ומשחזר את התפקיד שלקח על עצמו בילדותו, התפקיד של המעניק ולא זה שמקבל, ומהמקום הזה בתוך המערכת הזוגית, הוא יכול בהדרגתיות להישחק.
איך משנים את המציאות?
הטיפ שלי? חשוב מאד שההורים יהיו מודעים לכך ויתחשבו יותר בילדיהם הבכורים. חשוב שהם יעניקו לילדיהם לא רק את התפקיד של האחראי, אלא גם את התפקיד של זה שמקבל, זה שמפנקים אותו מידי פעם ולא מטילים עליו יותר מידי אחריות (יעיל ובריא לתת לילד תפקידים, אבל חשוב לעשות זאת בצורה מאוזנת). ובתוך המערכת הזוגית, חשוב שאדם כזה יהיה מודע לכך שלפעמים הוא משמר את התפקיד של "האחראי והנותן", וזאת הסיבה שבגללה הוא מרגיש לעיתים חוסר סיפוק וחוסר איזון בקשר.
חשוב שהוא יהיה מודע לתהליך שתואר עד כה, ולא יפנה לקיצוניות ויחליט למשל שמעכשיו נמאס לו והוא לא מתכוון עוד לעזור ולהיות אחראי, אלא שיאמר משהו בסגנון של: "אני מבין שעד היום הייתי היותר מעניק בתוך הקשר, אך יחד עם התפקיד הזה, הייתי רוצה להוסיף עוד מימדים שבהם גם אני יכול לתת לצרכים שלי להתבטא. אני רוצה למצוא דרך שבה גם אני ארגיש שאני מקבל יותר בבית, על מנת שאוכל להמשיך ולתת".
רק כך הבכור יוכל להמשיך עם התפקיד שהוא מכיר, ובהדרגתיות להוסיף גם מימד חדש ומגוון לחיים שלו. לא להיות רק המעניק אלא גם המקבל, לא רק הגורר אלא גם הנגרר, מה שיכול לעזור לו להילחץ פחות ולהרגיש פחות רגשות אשמה בתוך הקשר והמשפחה. רק כך אפשר לעזור לילד הבכור לעבור מהתפקיד שלו במשפחת המוצא לתפקיד חדש ובריא יותר במשפחה החדשה שהוא בונה לעצמו.
בהצלחה.
הרב ד"ר אייל אונגר הוא יו"ר מרכז הישגים
לפנייה לכתב/ת 
