ארז ביטון: מייצג את השירה, לא את המזרחים
המשורר ארז ביטון היה למזרחי הראשון שזוכה בפרס ישראל לספרות. "כתבתי על ההגירה של הוריי ממרוקו, ואני לא מתבייש בזה", הוא אומר בראיון, אך רואה בפרס הזדמנות לאיחוי הקרעים בציבור: "זה מעיד על פתיחות, ומשכך קצת את הרעש הזה שהיה לאחרונה בין ספרדים לאשכנזים"
"אני מייצג את השירה העברית, לא את המזרחים", כך אמר ל-ynet המשורר ארז ביטון אחרי שנודע על זכייתו בפרס ישראל לספרות ושירה עברית, "ועכשיו כתבתי על ההגירה של הוריי ממרוקו ואני לא מתבייש בזה, שמח שהיה לי את האומץ לבטא את המצוקות שלהם בכתיבה", הוסיף.
ביטון בן ה-73, שמאז גיל 11 סובל מעיוורון (בעקבות פצצה שהושלכה בעירו לוד), זכה בשנה שעברה בפרסים על שם יהודה עמיחי וחיים נחמן ביאליק לשירה. הוא מספר כי קיבל את הבשורה על זכייתו בשיחת טלפון: "בהתחלה לא האמנתי, חשבתי שעובדים עלי או משהו, אבל לאט לאט עיכלתי את העניין, וכל טלפון שאני מקבל הוא טלפון של שמחה שפותח עוד נימים בתוך חיפוש האהבה שאני נמצא בתוכו".
ההכרזה על זכייתו של ביטון מסמנת אותו כמשורר הראשון מבני עדות המזרח שזוכה בפרס. "נכון שאני המזרחי הראשון שמקבל את הפרס בשירה, ואני חושב שזה מעיד על פתיחות. לדעתי מתן הפרס הוא מרגיע ומשכך קצת את ההמולה הזאת והרעש הזה שהיה לאחרונה בין הספרדים לאשכנזים", ציין ביטון.
"בבחירות האחרונות היו הרבה התכתשויות על הרקע העדתי. אני חושב שזה בא מיחידים שלא יכולים להכיל את האחר. מה שמאחד אותנו זה השפה העברית, השירה העברית, זו ההשכלה, זה הרצון לשנות להתקדם קדימה. אני לא בא להמעיט מהרצון של האנשים לשמור על היידיש או הלדינו, אבל אני חושב שהישראליות שלנו היא כללית, הרבה מאוד מהתת-דורות החדשים הם מזרחים ואשכנזים".
על החלטתה להעניק למשורר את הכבוד, נכתב בוועדת הפרס על היותו של ביטון"מקור השראה בולט במסורת השירה הישראלית. חמשת ספרי השירה שפרסם, מ'מנחה מרוקאית' עד 'נופים חבושי עיניים' הם מופת של התמודדות אמיצה, רגישה ומעמיקה עם טווח רחב של חוויות אישיות וקיבוציות, שבמרכזן כאבי ההגירה, חבלי ההשתרשות בארץ וכינונה מחדש של הזהות המזרחית כחלק בלתי נפרד מהדיוקן הישראלי הכולל".
כזכור, לפני קבלת ההחלטה ליוותה שערוריה פוליטית את התנהלות ועדת הפרס, זאת בעקבות ניסיון ראש הממשלה בנימין נתניהו לשנות את הרכב חבריה ופסילת פרופ' אבנר הולצמן שעמד בראשה. "אני שמח שהשופטים חזרו בהם מההחלטות לפרוש בעקבות התערבות ראש הממשלה", אמר ביטון.
על הרגשתו האישית בעקבות הזכייה הוסיף ביטון. "אני מרגיש נהדר, אני מרגיש סיפוק שעוד מישהו
חושב שמה שאני עושה שווה משהו, ושיש הערכה לשירה עברית בכלל, כי בדרך כלל נוטים יותר לפרוזה, והפעם שמו דגש על שירה וזה דבר נהדר. אני מרגיש שזו פסגה של הערכה כי השנה קיבלתי גם את פרס ביאליק ופרס עמיחי והחברה פינקה אותי. יותר נכון, החברים שעוסקים בשירה פתאום מתחברים אלי לעומק, ויש איזו מן הערכה כללית של שירה וזה יופי".
ביטון יליד אלג'יר למשפחה שמקורה ממרוקו, עלה ארצה ב-1948. הוא גדל בעיר לוד ובגיל 11 נפצע מפיצוץ שגרם לו לאובדן הראיה. הוא נחשב כפורץ דרך בתחום השירה העברית המזרחית ובין ספרי השירה שהוציא "מנחה מרוקאית" (1976), "ספר הנענע" (1979), "ציפור בין יבשות" (1989), "סוליקה" (2000), "תמביסרת: ציפור מרוקאית" (2009) ו"נופים חבושי עיניים" (2013). בנוסף היה אמון על עריכת גיליון השירה "אפיריון". בעבר התכבד בהדלקת משואה ביום העצמאות ה-40.
